גליא מסכת חלק א קכא

דנטל הוא וקאתי למישרה יבמה ניסת לשני ומתעקרי האי איסורא שקבעו חז"ל על יבמה שניסת א"כ אפשר דהרמב"ם פוטר בניסת ובשו"ע מביא לשון הרמב"ם ונקט גם ניסת ע"ש הוא ע"פ הרי"ף אבל ברמב"ם ליתא ואפשר דדווקא נקט רבא נתקדשה צריכה חליצה באשת ישראל ולא בניסת: ובתשובת מהר"י מינץ סי' י"ד מביא לשון תשו' ר"ת דיש סברא לומר בניסת דמימאסין אגברא ע"ש רק דמחלק דהתם בהיתר נישאו ע"פ הוראות ב"ה ע' שם: פטורה מחליצה לגמרי כדאמרי' סופ"ק דלא חלצינן לנשואות משום ועוד מצאתי לחקור דקלישא לחז"ל האי קביעות איסורא דהצרכות חליצה באשת ישראל דראיתי בתוספות שבת (קל"ו ע"ב) ד"ה ואם אשת כהן שתירצו על קו' שהקשה ה"ר משה מפיהם דהא אפילו אשת כהן תהיה מותרת דספק חלוצה לא גזרו. ותירצו שם דבאמת אף באשת כהן אף שנחלוץ לה מכל מקום לא יהיה הכהן מחוייב להוציאה אלא כיון שאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ שלא להוציא לעז על בניה ע"ש וגם בתשובת הרא"ש כלל נ"ב ראיתי שכ' שם הסברא דבאשת כהן תאסרה ובאשת ישראל אם ניסת ויש לה בנים תהיה לעז על בניה לסברות ר"י בעל תו' שפוסק דיבמה לשוק הוה ממזרים מדרבנן ע"ש. אבל בתשובת מהר"י מינץ ראיתי שמביא תשובת ר"ת ותשובת אור זרוע סתמא דאף בישראל אם יש לה בנים אפשר אם היבם כאן שמא חולצת או שמא אפילו הוא קמן מקיימה בלא חליצה כדי שלא להוציא לעז על בניה ע"ש משמע אף אם לא סבירא לן סברות ר"י לעשות ממזרות דרבנן ביבמה לשוק מ"מ משום לעז בנים בעלמא מבטלינן לה לחליצה הקבוע בענין זה וגבי כהן אף כשאין לה עדיין בנים יהיה שלל הבנים שיולדו לעז חללים ולכן אף בקדושין שייך זה אבל בישראל לא שייך הלעז אלא בניסת ויש לה בנים. חזינן דלא משום אפוקי איתתא מבעלה קאתינא לדחות איסור זה אלא משום דחק ולעז בעלמא דחינן לקביעות חליצה אשר החמירו על אשה זאת ובסימן ק"נ הביא שם לשון הרמב"ם בפ' עשירי דבג' גיטין פסולין אשר מסקינן דניסת ל"ת אלא כותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה ואף ביש לה בנים מבואר שם ברמ"א בשם פסקי מהרא"י ועיין בב"ש ס"ק ג' דדוקא כשתצא ממנו אזיש חשש לעז על בנים אבל ליתן גט אחר יאמרו לרוחא דמילתא עבדי רבנן כן ע"ש ודברי סברא נינהו דמוכחא מילתא דלרווחא הוה האי גיטא דאם יהיה הגט לקוטב הדין היו מוציאין אותה מבעלה בודאי דידוע דאסורה לבעל ולבועל: וגבי קלא דבתר נישואין לא מצריכין כלל גט אפילו באירוסין כנ"ל מפירש"י דף פ"ט משום דהתם אינן מאמינים כלל לקלא דאחרי נישואין עיין נב"ש ס"ק ג' בסימן הנ"ל וקלישא איסורא שם עד דר' חביבא פליג על רב אשי וסובר דאף אחרי אירוסין דוחה חשש דמתגנה על בעלה את חשש האיסור ורב אשי סובר דדוקא אחרי נישואין דמחזקינן לקלא ע"י הגט ונאסרת דחינן האי חששא דאיסורא דקלא דמיקרי אפוקי איתתא אבל באירוסין לא חיישינן לתתגנה לבעלה הואיל וליכא חששא דאפוקי איתתא והלכה כרב חביבא ע"ש: ולכן גבי ג' גיטין פסולין החמיר הרמב"ם להצריך לה גט אף בתר נישואין ולא דחינן לאיסורא דרבנן אשר קבוע שם מחשש תתגנה ולעז בעלמא דדוקא עסק אפוקי אתתא דוחה האיסור דפסולא דרבנן וכאן גבי מת ולד תוך שלשים דדחינן האי חליצה משום לעז בנים בעלמא אף דליכא ענין אפוקי איתתא מוכח דקלישא האי קביעות חשש איסור אשר תקוע וקבוע בזה דבקל הוא נדחה כמו חששא דקלא דבתר נישואין דנדחה לרב חביבא משום גנות בעלמא ולא כקביעות איסור דג' גיטין פסולין דלא נדחה משום גנות ולעז והכל כמו שהארכנו לעיל דכל עיקר הצרכות חליצה אשר קבעו חז"ל כאן הוא משום חומרא בעלמא וגזירה דפיהק והרמב"ם קורא לה ספק איסור דרבנן ולא איסור דרבנן: וגבי מוקדם דנכתב ביום ונחתם בלילה בסוגיא דגיטין (דף י"ט) אית' שם דאמר ריב"ל כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ומפרש"י שם שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה ע"ש וראיתי במרדכי ריש פ' מי שאחזו שהביא שם תשו' הקדמונים שחקרו לומר דכולהו גיטין הפסולין מדרבנן אשר אמרו בהן ניסת ל"ת ה"ה שארי ענין איזה שעת הדחק שא"א להשיג גט אחר מהבעל ורצה למיליף זאת מהאי סוגיא וז"ל שם ובנין אב לכולם גט מוקדם דחתים תרי מינייהו ביומי ואינך לאחר עשרה יומי ואמר ריב"ל כדאי ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש באריכות בזה: והנה כפי הנראה דעת רש"י לאו הכי הוא דמאי דאיתא בתלמיד ניסת דווקא קתני ולא שעה"ד אחר וחקרתי עיקר זה מדברי רש"י (דף ע"ט ע"ב) דמפרש"י גבי גט ישן דאיתא שם אם נתגרשה בו תנשא לכתחילה מפרש"י שם והלך בעלה למדה"י תנשא לכתחילה ע"ש ובסוגיא דג' גיטין פסולין מקשינן האיכא גט ישן ומשני התם ל"ת הכא תצא ומקשה למ"ד הכא נמי ל"ת מאי איכא למימר ומשני התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד ע"ש ודעת המרדכי ע"כ לפרש גבי גט ישן תנשא לכתחילה כפשוטו כדאית' בסי' קמ"ח דהרמב"ם והרא"ש מפרשים שמותרת להנשא בו לכתחילה אף אם הבעל כאן ע"ש בב"ש ס"ק ג': ושיטות רש"י הוא דבג' גיטין פסולין אין מועיל שעה"ד אלא דווקא ניסת דהוה אפוקי אתתא וההיא סוגיא דאמר ריב"ל כדאי ר"ש לסמוך בשעה"ד דווקא התם מפרש"י דמשמע כל ענין שהוא שעה"ד דהא לא נקט דווקא ניסת ולכן מפרש אף שהלך הבעל לדרכו הוה שעה"ד דזה ודאי דלשון שעה"ד כולל עסק דהוה דחק ועיין בב"י סי' קכ"ז שם ביאר כל השיטות שיש בדין דגט מוקדם ודווקא הואיל וחתמי תרי סהדי תיכף משו"ה מכשירין בכל שעה"ד ע"ש באריכות מזה: עכ"פ שיטות הפוסקים שהביא המרדכי ריש פ' מי שאחזו מבואר דכל היכא דהוה רק פסול דרבנן דמתירין בניסת ה"ה שארי שעה"ד ואף לשיטות רש"י שהוכחנו דלא סובר כך אבל מכל מקום זאת מבואר ברש"י דף י"ט הנ"ל דבמקום שמפורש בתלמוד שעה"ד התם ודאי לאו דוקא ניסת מדלא נקט כדאי ר"ש לסמוך היכא שניסת מוכח כדמפרש"י שם דה"ה כשהלך הבעל לדרכו ע"ש. ואפשר דקידש נפקא מיניה בין שיטות רש"י לשיטות הני פוסקים שהובא במרדכי הנ"ל דשיטות רש"י הוא דווקא ניסת ולא שארי עניינא דשעה"ד סברתו כמו שכ' הרמב"ן והנימוק"י סופ"ב דבעינן דווקא ניסת אבל קידש אומרים לו אל יכנוס ממילא מוכח דה"ה שארי שעה"ד אינו מועיל וסברות הפוסקים הנ"ל כרשב"א שגורס בירושלמי דה"ה קידש כדאי' במגיד פרק י' מגירושין ע"ש: ועתה נחזור לעיין בעסק שאילתנו שאנחנו עסוקים בו דמבואר בכל הפוסקים דעיקר הלכה כרבנן דאזלינן בתר רוב יולדות דמעלייא מתיילדן כמבואר ברא"ש ותשובת מיימוני וכך מסיים ריב"ש בתשו' שהביא הב"י סי' קנ"ו וז"ל ובנ"ד אף אם נימא דאין לו דין כלו חדשיו אינה צריכה חליצה מספק גמור אלא משום חומרא בעלמא ע"ש וכבר הבאתי דהרמב"ם קורא ענין זה ספק דרבנן ולפיכך לא צריכין בענין מת ולד לדחות איסור וחשש הזה דווקא בניסת כמו בשארי פסולין ואיסורין דרבנן אלא נדחה בקידש לחוד ומשו"ה שפיר כתב ר"ת ואו"ז שהובא במוהר"י מינץ שם דאף בישראל ויש לה בנים משום לעז בעלמא נדחה הצרכות חליצה זאת הקבוע בענין זה ונראה דר"ת ואו"ז אפשר מפרשים כשיטות תוספות דשבת דעיקר ענין גבי אשת כהן ג"כ לא נאסרה היא על בעלה אחרי חליצה דהוה ספק חלוצה רק משום לעז בנים קנידחה חליצה מעליה ומשו"ה אמרו דאף בניסת ויש בנים ראוי לדחות חליצה ממנה והלא תראה איך שמדוייק לשון תו' בבכורות (ד' ע"ב) דכתבו שם ובשעה"ד סמכינן ארבנן דמן הדין ראוי לפסוק כרבנן כו' ע"ש וכן הוא לשון הג"א ריש ת"ק דחולין סימן ט"ז דמסיים שם ובשעה"ד סמכינן אדרבנן ע"ש. א"כ חזינן דלא דייקו בלשונם למינקט ובניסת סמכינן ארבנן אלא סתמא נקטו דבשעה"ד סמכינן כו'. א"כ נראה ברור דאפילו לשיטות רש"י שהוכחנו לעיל דסברתו דלא כהני פוסקים אשר הביאו מרדכי ריש מי שאחזו להתיר כל פסולי דרבנן בכל ענין שעה"ד אלא דווקא בניסת דהוה אפוקי אתתא מתירין מ"מ בהאי דינא דמת הולד מודה רש"י דמועיל כל ענין שעה"ד יהיה מה שיהיה דזה ודאי לא גריע האי עניינא מהאי דאי' בסוגיא דגיטין אשר הבאתי לעיל דחתמו תרי ביומא ואינך לאחר עשרה יומי דהכשיר ריב"ל לסמוך אר"ש בשעה"ד דמפרש"י שם בין ניסת בין הלך לדרכו כנ"ל. ור"ש יחידאי הוא מכש"כ כאן שיש לנו לסמוך ארבנן דרבים נינהו ועיקר הלכה כוותייהו הוא רק מחומרא בעלמא מחמירין שלא לעשות עובדא לכתחילה היכא דאפשר וכמו שחקרנו למעלה לעשות דוגמא לזה מהאי סוגיא דארוס וארוסתו דאמר שמואל עיקר הלכה כר"ג דנאמנת רק שאמר לר' יהודה שיננא את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ומשו"ה נדחה האי איסורא אף בקידש לחוד דלא הוה דיעבד גמור וגם הוולד מכשירין אף דדומה לכתחילה כמו שחקר הר"ן שם מ"מ הואיל וכשנחמיר עליו יהיה מעוגן כל ימיו הוה שעה"ד ובכהא"ג דלא הוה פסול דרבנן גמור אלא רק מחומרא בעלמא מודה אף ר"שי דנדחה בנקל בכל מה שהוא שעה"ד ונראה אף האי עניינא האמור (בדף ע"ח) דאמר שמואל לר"י את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה הוא ג"כ משום חומרא בעלמא ולכן מבואר בתשובת הריב"ש סימן ר"ה להקל שם טובא הביאו הב"י תשובה זו סי' קל"ט בקיצור ומבואר בתשו' דאפילו הרמב"ן דמחמיר ואומר דרק בג' פסולי גט השניים (בדף פו) שנאמר שם ניסת ל"ת אבל שארי פסולי דרבנן אפי' ניסת תצא (ודברי רמב"ן הובא שם בר"ן בפ' המגרש בסוגיא הנ"ל איך שפליג בזה ארב האי ורמב"ם ע"ש) אבל בהאי עניינא מודה אף הרמב"ן דאין זה נקרא פסולא דרבנן אלא משום חומרא בעלמא ועיין בד"מ שם ס"ק א' דמיקל עוד ע"ש ונראה ברור דלאו דווקא ניסת בעינן שם אלא אפילו קידש ואף שאר ענין שעה"ד שהלך הבעל לדרכו מהני שם ועוד נראה לומר דאפילו הרמב"ם דמצריך ליתן גט אחר בהני פסולי דרבנן כמבואר בסימן ק"נ מודה כאן דאינו צריך כשניסית. ודומה לקול אחרי נישואין דסובר רב אשי דלא מצריכין לה גט כמבואר בדף פ"ט ע"ב ואפשר בקידש לחוד אף דהלכה כרב חביבא דאפילו באירוסין אינה צריכה לקבל גט בקלא דבתר נישואין משום גנות ע"ש הכא ליכא כ"כ גנות באירוסין לחוד: עכ"פ זה ודאי נראה דמשו"ה בארוס וארוסתו סגי באירוסין לחודא אף דשיטות רמב"ן הוא ע"פ ירושלמי דדווקא כנס אינו מוציא בכולהו איסורא ופסולא דרבנן כנ"ל במגיד פ"י מגירושין מ"מ התם דלא הוה רק לחומרא בעלמא כאמור את לא תעביד עובדא מוכח דדווקא במקום דליכא שום פסידא ושום שעה"ד כלל וכלל ודומה ממש לאת לא תעביד עובדא האמור בסוגיא דגיטין בענין דמטי גיטא לידה כמו כן האי עניינא דמת וולד הוה חוט המשולש לתרתי הני עניינא דמקילין בו גם כן בקידשה כהן אף שלא ניסת עדיין ולא מיקרי עדיין אפוקי איתתא אלא עייולי כמו שהבאתי דיוקא דלישנא דרי"ף בזה לעיל באריכות ועיקר הטעם משום דכל קביעות הצרכות חליצה שהוקבע בזה הוה רק משום חומרא בעלמא ולכן בקל היא נידחית כמבואר ברי"ף דדווקא בישראל דליכא פסידא כלל והוה לכתחילה גמור אז חולצין לה עיין שם. משמע דבכל מקום שיש פסידא ואיזה שעה"ד ראוי לדחות הצרכות חליצה זאת: ומצאתי בתוספתא פרק ששי שהביא שם דין שאסור לחלוץ תוך ג' חדשים מקרא דאם לא יחפוץ כו' כל העולה ליבום כו' מעשה בחיפה ביבם שרצה לילך למדה"י והיה לו שומרת יבם ואח קטן משום ר' אלעזר ב"ר צדוק אמרו שתחלוץ אף תוך ג' שמא יארע תקלה ונמצאת זקוקה ליבם קטן ע"ש הרי לפניך איך גדלה אצל חז"ל האי שעת הדחק דהמתנת עיגון אשה למיתב על יבום קטן ונחשב לדחק מרובה עד שאמרו אפילו משום ספק שמא תהיה זקוקה ליבום קטן התירו לחלוץ תוך ג' חדשים אף שיש על קביעות איסור זה אסמכתא מקרא ובהגהות מרדכי הביא ירושלמי שאפילו בעבר וחלץ לא מהני והובא דבריו ברמ"א