גליא מסכת חלק א קטו

ואמרתי לעשות דוגמא וסמיכות להאי פלוגתא דר' יונה והרז"ה מענין פלוגתא דפליגי הקדמונים ומבואר בסימן נ' באריכות באיזה ספק השקול אשר נעשה ואין בה הכרע לא לאיסורא ולא להתירא כגון שנמצא מים בראש ונסתפק אי מוח מקיפו או לא. דסברות התוס' ביבמות (דף ל' ע"ב) ובחולין מ"ג באריכות אף שספק זה נולד מחיים קודם שנשחטה הותרה מ"מ מותר ומאי דאסרינן ספק דרוסה וישב קוץ בושט התם טעמא משום דלא הוה שקול אלא שכיחא צד האיסור טפי מן ההיתר אבל בספק שקול מותר כמו דמתירין בבא זאב ונטל בני מעיין והחזירן נקובים והרשב"א חולק ואומר דספק השקול אסור ודווקא גבי בא זאב ונטל בני מעיין דיש שם צד להתירא ולתלות בזאב ולומר אילולי הזאב לא היו נקובים כלל אבל כשאין צד לתלות טפי להתירא אסור ע"ש באריכות מזה בש"ך ופר"ח ותבו"ש סי' ך"ט שביררו שם כל הדעות בזה: וא"כ האי עניינא דחלה ומת דומה לענין ספק השקול דהתם דנפל מהגג ואכלו ארי דומה ממש לבא זאב שיש לנו במה לתלות להיתר ולומר אילו לא נטל לא היה כלל נקב כמו כן באכלו ארי דפירש"י דיש לומר דאי לאו הך מיתה לא הוה מת ע"ש וענין פיהק הוה ריעותא ודומה לענין דרוסה וישב קוץ דאוסרין בפשיטות וחלה ומת אין בו צד לא לאסור ולא להתיר ודומה ממש לספק השקול דהתם דדרוסה וישב קוץ מבואר בגמ' לאיסור ובא זאב מבואר בגמ' להיתר חלקו הפוסקים בענין שקול דפוסקים האוסרין דייקו מן בא זאב שיש צד לתלות ההיתר והמתירין דייקו ואמרו דדוקא בדרוסה וקוץ דשכיחי צד האיסור טפי אבל שקול מותר וכמו כן כאן דחלה הוה שקול ור' יונה דייק מאכלו ארי אבל חלה אסור והרז"ה דייק מפיהק אבל חלה מותר ונמצא נראה דר' יונה לשיטתו דגם גבי טריפות אוסר בשקיל כמו שהביאו האחרונים בסי' נ' ובסי' כ"ט משו"ה אוסר ג"כ הכא בחלה ואינו מתיר אלא באכלו ארי כמו שאינו מתיר התם אלא גבי זאב ולא בשקול: ועתה אחזור על דיוקי הסוגיות אשר הערותי לעיל כי באמת דיוק ר' יונה מהא דנקט נפל מגג ואכלו ארי ולא נקט סתם חלה מוכח ונראה ראי' ברורה כל זמן שאין עליה תשובה ברורה ולפי דעת ר' יונה בפשיטות בעובדא דידן אסורה בלא חליצה הואיל דחלה נידון כפיהק אשר לד"ה מת הוא ועיין במלחמות אשר נוטה דעתו ג"כ לשיטות ר' יונה ע"ש. לכן אמרתי שבאמת ללישנא קמא דאביי דיוקו של ר' יונה בתקפו ומכרעא טובא לאסור בחלה ודיוקו של הרז"ה לא דייקו מידי אך ללישנא בתרא הוה איפכא דדיוקו של הרז"ה מכרעה טובא ודיוקי ר' יונה אינו דייק מידי ונחזי אנן דללישנא קמא דאמרו אכלו ארי ד"ה חי הוא יש לדייק דע"כ בחלה ומת אינו דומה לאכלו ארי דאל"כ למה לו לומר אכלו ארי מידי דלא שכיח אבל מהא דמסיים אביי וקאמר דבפיהק פליגי לית לן למידק דיוקו של הרז"ה דאי נימא דחלה דומה לפיהק ה"ל למינקט חלה בפשיטות יש לותר דחלה דומה לפיהק ודווקא אכלו ארי הוא חלוק מחלה והא דנקט פיהק ולא חלה לרבותא דרבנן דאפי' בפיהק סברי רבנן דאזלינן בתר רוב וולדות דבני קיימא נינהו. וענין הפיהק נעשה לו ע"י איזה חילי כי אף על בני קיימא יזדמן חולי אשר מפהק ומת הימנו ואילו הוה קאמר חלה ה"א דבפיהק מודו רבנן וא"כ יש רבותא בכחא דהיתרא ועוד עיקר רבותא היא בדרבנן דהלכתא כוותייהו ואף בשיטות רשב"ג דקי"ל עכ"פ הלכה כמיתי בחליצה ובי אשת ישראל ליכא לן למיטעי מידי דהא כבר מוכח ממאי דנקט אכלו ארי ד"ה חי מסתמא חלה פליג רשב"ג ולא מודה בה וידעינן שפיר דבאשת ישראל בחלה צריכה חליצה. רק דהיה מקום לטעות דרק בחלה פליגי אבל בפיהק אפי' רבנן מידו דמת הוא משו"ה איצטריך ליה למימר דבפיהק נמי פליגי א"כ ללישנא קמא פשיטא ופשיטא כדיוקו של ר' יונה כנ"ל: אולם ללישנא בתרא נראה דמהא דנקט בפיהק ד"ה מת מוכחא טובא סברות הרז"ה דע"כ חלה אינו דומה לפיהק ובפרט לפירש"י דפיהק מעת הוולדו בחיות מועט הוה דבר זר ומופלג דאל"כ דחלה נמי ד"ה מת הוה למינקט בפשיטות חלה אשר שכיחא אבל דיוק ר' יונה ממאי דקאמר דבאכלו ארי פליגי לא קשה דהוה ליה למימר חלה כי נראה משום רבותא דרשב"ג נקטי' דאפי' באכלו ארי היא מיתה הבאה לו ממקום אחר ואפשר אילולי שאכלו ארי הוה עדיין חי ולא מת מ"מ קאסר רשב"ג וממילא באשת ישראל צריכה חליצה אפי' באכלו ארי דהא בזה קי"ל כרשב"ג (ועיין בתוס' בכורות ך' ע"ב סוד"ה חלב דכ' שם לחקור מנ"ל דרשב"ג פליג אף באכלו ארי ומסיק דדייק מדקאמר כל שלא שהה כו' משמע דכללא נקט כל שלא שהה הן מת מעצמו הן שהומת ע"י דבר אחר ספיקא הוה ע"ש): ואין לומר דהיה ליה למינקט חלה לרבותא דרבנן זה לא קשה מידי דסברות רבנן מוכחא וידוע ממאי דנקט וקאמר פיהק ד"ה מת וממילא מוכח דע"כ דבחלה פליגי רבנן ואי הוה נקט חלה ה"א דאכלו ארי ד"ה חי ולא צריכא חליצה אף בישראל ומוכרח למיתני אכלו ארי. ומעתה נתבאר הטיב דלמסקנא דאביי כלישנא בתרא הוה הדין ברור כהרז"ה דחלה מותר. דזה ברור דאין לנו לדייק רק מהאי בבא דנקט בה ד"ה מודים. אבל מהאי בבא דנקט פלוגתא לית לן למידק מידי כנ"ל: ולפי"ז לא קשה על דברי רש"י ולית לן להוכיח מדברי רש"י דדייק בפירושו ללישנא קמא דאביי דאכלו ארי דווקא והוה מיתה הבאה ע"י אחר כו' כי זה וודאי ללישנ' קמא שפיר הוה דיוקא לאסור בחלה מדנקט באכלו ארי ד"ה חי היא. ומוכח דבחלה לא מודו ד"ה מוכרח רש"י לפרש הפרש באכלו ארי דווקא דיש לומר אילולי ארי הוה עדיין חי ולא מת אבל ללישנא בתרא באמת חלה נידון כאכלו ארי ודווקא פיהק ד"ה מת הוא דריעותא גדולה היא שנולד בחיות מועט: ועוד העליתי פילפול נאה ומתקבל עד שראוי לומ' ע"ז הקב"ה חדי בפילפולא לבאר הני תרי לישנא דאביי דלכאורה יש לדקדק איך נתחלף להשומעים דברי אביי מקצה אל קצה ומהיפוך להיפוך גם יש לדקדק דעל אידך לישנא היה לו לומר אלא אמר אביי או כי אתמר הכי אתמר. רק נקט סתמא אלא בפיהק ד"ה מת ולא נתבאר אם אביי הוא מסיק כך אי סתמא דתלמודא קמסיק כך ובא לפלוגי על אביי ואי נימא דמסתמא דתלמודא הוא דקאתי לאפלוגי אאביי ואיפרך דבריו מהאי עובדא דר"פ ור"ה בריה דר' יהושע. עדיין קשה הא לא איפריך רק מהאי דאמר באכלו ארי ד"ה חי וא"כ היה לו לתלמודא למימר דבתרווייהו פליגי דבהא דאמר אביי בפיהק פליגי לא איפריך מידי: לכן יצאתי לפרש הדבר בדבר החדש דבאמת אביי לא אמרה למילתיה לא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא רק אמר למימריה בלשון אחר ובכדי שלא יהיה הדבר כמו זר נחשב בעין הרואה אביא דוגמא לזה מפרק המוציא יין (ד' מ"ט ע"ב) דאי' שם אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין כו' השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא כו' אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס כו' וכ' התוס' בד"ה השתא אומר ר"י דמילתא דרב סתמא נישנית בבהמ"ד דקלף ודוכסוסטוס שוין המה והיה סבור תחילה דלענין תפילין קאמר ולא מצי קאי עד דמסיק דלענין מזוזה קאמר ע"ש. וכפי הנראה דהיה קשה להתו' הני דיוקי דהקשינו כאן דלא קאמר במסקנא אלא כי איתמר הכי איתמר או הוה ליה לומר אלא אמר רב אבל הא דקאמר לרב נמי לא תימא כו' משמע שאינו בא לשנות לישנא דרב ממאי דאמר בתחילה אלא מפרש מילתא דרב בהאי פירושא ולא כמו שפירש מתחילה אלא תפרשו בדרך אחר. לכן חידשו לנו התוס' דמילתא דרב לא איתמר כפי הנאמר בתלמודא מעיקרא ולא כנאמר לבסוף אלא מתנייא בלשון אחר ובני הישיבה סברו שכך כוונתו לכן קבעו בשביל רב מימרא בהא לישנא כדאיתא מעיקרא ולא מצי קאי האי כוונה שפירשו וכיוונו בדברי רב. והוצרכו בני ישיבה לפרש כוונתו כפי מאי דאסקי לבסוף ע"ש: ועד"ז ממש אמרתי לפרש האי סוגיא ומימרא דאביי והיינו שאביי לא אמרה למילתיה לא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא אלא אביי אמר למילתיה בהאי לישנא חלה ומת נמי פליגי רשב"ג ורבנן ויש לפרש כוונתו בתרי אנפי או שהיה פשיטא וידוע דפליגו בודאי בפיהק והשמיענו אביי דבחלה נמי פליגי משום דחלה דומה לפיהק ולפי"ז באכלו ארי לא פליגי. או דכוונות אביי הוא דבאכלו ארי מיפשט פשיטא דפליגי ומשמיענו אביי דבחלה נמי פליגי וממילא בפיהק לא פליגי וד"ה מת הוא: ומעיקרא הוה ס"ד סברות בני ישיבה כשיטת ר' יונה דחלה דומה לפיהק ולפיכך עפי"ז קבעו למימרא דאביי בהאי לישנא דבפיהק פליגי ואכלו ארי ד"ה חי הוא ומקשה על זה מר"פ ור"ה בדר"י דלא אכלי עגלא תילתא ומסקי בני ישיבה דע"כ כך כוונות אביי במאי דאמר חלה נמי פליגי היינו אכלו ארי פליגי ובפיהק ד"ה מת הוא וניחא דלא נקט במסקנא לא אי איתמר הכי איתמר ולא אלא אמר אביי. רק נקט סתמא אלא פיהק ומת כו' משום דבאמת לא בא לשנות לישנא דאביי אלא בא לפרש כוונות אביי בדרך אחר ממאי דהוה ס"ד מעיקרא ולפי"ז מבואר דבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא בחלה ומת ודאי פליגי ועוד יש לומר לפרש סוגיא זאת דומה ממש לסוגיא דשבת דהיינו אביי אמר ש"ש חולקין בין אכלו ארי לפיהק ותו לא ורצו בני ישיבה לומר דעיק' ההפרש הוא דבאכלו ארי מודו ובפיהק פליגי ודחי לה ומסיק ההפרש בדרך אחר דבפיהק מודו: עוד אמרתי לפלפל בחכמה בסוגי' ולתרץ דיקדוק ר' יונה אשר דייק אי נימא דחלה ומת נמי פליגי למה לו לומר אכלו ארי וכנ"ל ויצאתי לדון בדבר החדש בזה דמצאתי עוד לדקדק במאי דקאמר אכלו ארי ונפל מהגג למה לא נקט שנשרף כלישנא דאיתא בפ"ק דב"ק (דף י"א) בכור שנטרף ומפרש"י שם דנהרג ולא מת מעצמו ע"ש באורך ושם בב"ק הקשו התוספת על פירש"י למאי נקט נטרף הוה ליה למינקט נהרג. א"כ אף כאן היה לו לומר נהרג שהיה כולל כל דבר בין ע"י ארי או ע"י נפילה מגג או שנהרג ע"י אדם עוד דיקדקתי בהא דאמר נפל מהגג או אכלו ארי קשה דהיה לו לומר נפל מהגג ומת כמו דאמר פיהק ומת. לכן אפשר לומר דרבותא גדולה משמיענו תלמודא כאן. ובפרט לפי מה דמפרש"י פיהק הוא מזמן הוולדו הכל הוא מפהק ע"ש כמו כן איירי הכא שנפל מהגג תיכף אחר לידתו ולא ראו עדיין עליו חיות. ויש מקום להסתפק שמא נולד מעיקרא מת וזה ודאי אפי' בכלו חדשיו אם נולד מת הוה נפל כמבואר בסור סי' קנ"ו ע"ש: וא"כ יש רבותא גדולה בזה דמשמיענו אביי דכ"כ חזקה האי ענין רובא דרוב וולדות מעליא מתיילדן דאפי' לא ראו על הוולד שום חזקית חיים אשר לכאורה יש כאן ב' ספיקות ספק לא כלו ואף אם כלו חדשיו שמא נולד מת מ"מ אזלינן בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות ולדות גמורין וכמו שנבאר לקמן בזה דמפילות הוה מיעוט שאינו מצוי כלל וניחא דלא נקט נפל מהגג ומת וניחא נמי דלא נקט נהרג. דהוה משמע דראוהו חי מעיקרא והשתא הוא דמת או נהרג. אבל באמת תלמודא איירי שנפל מגג ואכלו ארי תיכף משעת לידתו כמו פיהק לפירש"י. וא"כ הוה רבותא טפי מחלה ומת: ועתה נחזור לעסק גוף השאלה לפי הנתבאר דשיטת הרז"ה עיקר ותירוצו דיוקא שדייק ר' יונה ורמב"ן שם במלחמות מהא דנקט דווקא אכלו ארי א"כ נראה עיקר סברות הרז"ה דחלה ג"כ פליגי ועיין במלחמות שם שדוחק לומר דמילתא דרבא לא פליגי אאביי רק דנקט סתמא מת בתוך