גליא מסכת חלק א קיג

עצים עד שואב מים שימוש כזה אין אשה מחוייבת בודאי ובשו"ע סימן פ' מבואר חילוקי דינים בין חיובא שימושי האשה לבעל שעשירה אינה חייבת רק במצות פניו ידיו ורגליו והצעת המטה ועניה טוחנת וכובסת ואופה ומבשלת ע"ש וא"כ קשה טובא איך לא חילקו פוסקים בין עני לעשיר בזה והרמ"א שצ"ב כתב דאף עשיר ויכולת בידו לשכור משרתים מ"מ אם אין בתו וכלתו אצלו שיכנו לשמשו בחפיפות הראש שמתבייש מאחרים מיקרי אין לו מי שישמשנו ע"ש: וענין זה מפורש בתשו' מיימוני שהתיר לאיש א' שלא היה באו וכלתו בביתו אצלו אף שהיו לו משרתים אחרים ויותר מבואר שם שר' חיים שהי' לו בתו וכלתו הורה לו ר' שמשון שילך מביתו לבית אחר ושם לא יהיה לו מי שישמשנו ע"ש וענין זה תמוה מאוד מה הועילו חכמים בתקנתן כל א' ילך לבית אחר או יגרש בתו וכלתו מביתו ויהיה מותר בנשואין והוה מילתא דרבנן כחוכא ואיטלולא ועוד קשה מאוד הא סתמא אמרו בתלמוד אין לו מי שישמשנו ולא נמצא כלל זכר בתי וכלתו דווקא ועיין בסי' ס' שאינו מבואר כלל בענייני מלאכות שהאשה עושה לבעלה חפיפות הראש כלל ועוד ע"ש בב"ש ס"ק ז' שמבואר שדעת רש"י וטור שכל אלו מלאכות המבוארים שאשה עושה לבעלה אין בהם חיובא כלל רק עצה טובה קמ"ל ע"ש וא"כ קשה מנא ידעי שהאשה שיקח תחוס לעצה טובה לעשות שימושים כלל לבעלה ועוד הענין תמוה עד מאוד דע"פ מה שהערכנו דע"כ האי עניינא דג' רגלים חמירא לחז"ל חשש איסור התקוע וקבוע בו והוא בערך חשש איסורא דמינקת והא ראיה שמעגנין את האיש לישב בלא אשה ודוחין ענין דר' נחמן דאמר אסור לישב בלא אשה משום הרהורי עבירה ועי"ז חקרנו לומר דאם עבר וכנס יוציא א"כ קשה טובא איך אפשר לומר דמשום עסק קל דחפיפות ראש שאינו רוצה לעשות בעצמו אלא ע"י אשתו ולא נחסר לו רק שימוש דחפיפות הראש לחוד ענין זה ידחה את קביעות האיסור התקוע בעסק נשואין דג' רגלים אשר חמירא האי חששא טובא בעיני חז"ל כנ"ל: ויפה תמה הב"י שצ"ב על המרדכי שפסק שאין להתיר למי שתפסו השר ואינו רוצה לחפשי עד שישא תוך ג' רגלים ומסיק דאינו דומה למאי ומתירין בבנים קטנים דשאני התם משום חיי הבנים ותמה הב"י דנהי דאין למילף מהתירא דבנים ניליף ממאי דמתירין באין לו מי שישמשנו ע"ש ובאמת תמיהתו תמיה קיימת היא דלפי מה שהעלו הפוסקים שלא נחסר לו רק שימוש דחפיפות ראש לבד מה שאינו רוצה להטריח לחפוף בעצמו. בפשיטות ראוי לומר שראוי לדחות האי איסורא אפילו בסם ובכל דבר קל ונקל יהיה מה שיהי' ונראה בעליל שחשש איסור הזה קילא מאוד אצל חז"ל והדרא קושיא לדוכתיה איך אמרו חז"ל לעגן את האיש מלהנשא ערך משנה שלימה ולדחות בגזירה זו מילתא אסירא דר"ג לישב בלא אשה מהירהורי עבירה ועוד קשה טובא לפי הטעם המבואר בתו' ד"ה עד שיעברו דעסק ג' רגלים הוא דחיישי חז"ל פן יזכירנה אהבת אשתו ראשונה לקנטרה והוא ענין קטט המבואר בתשו' מיימוני באריכות. ומעתה יש לעיין בדברי הרמ"א שם סעי' ח' שהבי' בשם תה"ד אף שמצו' להדר ליקח אשה בת בני' לקיי' מילתא דר' יהושע לערב אל תנח כי' מ"מ אם יש לו בנים וכשישא עוד אשה בת בנים יבוא לידי קטטות ומריבות עם הבנים מותר לישא שאינה בת בנים אבל אסור לישב בלא אשה מחמת חשש זה עכ"ל ועיין בב"ש ס"ק י"ז שהביא הטעם דמשום חשש קטטה יכול לבטל מצות פ"ו אבל משום חשש קטט אין לעשות עבירה כי יש לחוש פן יתגבר עליו יצה"ר עכ"ל והוא מתה"ד ע"ש ובביאורי הגאון הביא ראי' לעיקר זה ממאי דאמרו משיאין לו עצה ההוגנת לו כלך אצל שכמותך דלכאורה זה מייתר בדבריהם אלא איירי דווקא שימצא שכמותו ע"ש: עכ"פ חזינן דחששא דקטט איני דוחה אלא מילתא דר' יהושע דלא מיקרי מצוה גמורה בפ' משילין אבל מילתא דרב נחמן דלישב בלא אשה דמיקרי מצוה גמורה שם בפ' משילין לא חיישינן לקטט ואסור לעשות הירהורי עבירה משום חשש דקטט וא"כ קשה אמאי אסרינן לאיש לקחת אשה משך שנה אחרי מיתות אשתו משום חשש דקטט ולא חיישינן שיבוא לידי עבירה בהמשך זמן כזה ובפרט אם איש זה שמתה אשתו הי' עונתו קרובה כמו הטיילים שעונתן בלל יום. וזה מבקש לימודו ולא ימצא יש לחוש הרבה לידי הירהורי עבירה ואי נימא דמוכח מברייתא זו אשר מבואר דצריך להמתין ג' רגלים דחששא דקטט אלימא לדחות אפילו מילתא דר' נחמן לישב בלא אשה ממילא נימא נמי דליתא לדינא דרמ"א הנ"ל בשם תה"ד וכשיש חשש קטטות מהבנים ישב בלא אשה. אולם הגאון עשה מקור להאי דינא דתה"ד מתלמוד דיבמות א"כ קשיין סוגיות אהדדי: ויותר מזה יש לחקור טובא למה קבעו עסק איסור זה דווקא על האיש שמתה אשתו והנושא בא לקחת אשה ולא קבעו איסור הזה על אשה שמת בעלה שלא תנשא עדן שיעברו עליה ג' רגלים וראיתי בש"ך ס"ק ב' שהביא שהמרדכי הקשה זאת ומתרץ דאשה בכל דהו ניחא ושוכחת אהבת ראשון לאחרי שלשים יום ע"ש ואין זה אלא דברי נביאות אדרבא מבואר בפ' ערבי פסחים (קי"ב ע"ב) שלא לישא אלמנה משום דאין כל אצבעות שוות ופיר"שי שלא יהא תשמיש זה טוב לה כראשון ותזלזל בו עכ"ל: וא"כ לפי"ז נראה ע"פ טעמים המבואר בתו' דמ"ק משום שכחות ראשונה וקטטה ע"ש לפי"ז הי' מהראוי להאריך הזמן על אשה יותר מעל האיש בכדי שברוב ימים הכל נשכח ולא תזלזל בתשמישו של זה וידוע שעינוגא דאיש קשה מדאיתתא כדאיתא בסוגיא דמורד ומורדת דזה יצרו מבחוץ וזה מבפנים ועוד למדו משוק של זונות מי שוכר את מי ע"ש: וא"כ אם חומר חשש איסור הקבוע בנשואין דתוך ג' רגלים מכריע לעגן האיש כש"כ ראוי לעגן האשה ובגמ' דילן הי' אפשר לומר עדיין דבאיש אמרו ה"ה באשה אולם בירושלמי שהביא רי"ף ורא"ש מפורש דדווקא באיש אמרו ולא באשה: ועוד חקירה גדולה קשה מכולן לפי פירוש הקדמונים שפירשו אין לו מי שישמשנו קאי על בתו וכלתו וחסר לפניו שימוש של חפיפות הראש לחוד. ובאמת חידוש גדול לדחות איסור יחשש דג' רגלים בעסק קל כזה וא"כ קשה איך שביק תלמודא דידן האי רבותא מלעשות שום רמז וזכר לזה וירושלמי נקט תלתא פ"ו ושימוש ובני' קטני' וגמרא דילן נקט רק תרי מגו תלתא ושייר שימוש ומה שייר דהאי שייר ולכאורה מוכח דגמרא דילן שביק לה מסתמא לא סבירא ליה ואיך פסקו הפוסקים האי דינא הואיל וגמ' דילן פליגא אשר מכל זה אמרתי לפרש ענין אין לו מי שישמשנו האמור בירושלמי כוונה אחרת ולא כמו שפירשו בזה הקדמונים וזה ודאי שעסק חיסרון שימוש מעניינים שירות אשר משרתים עושים לאדוניהם ולזה האיש אין לו משרת נאמן שישמש אותו כראוי אין סברא כלל לדחות ע"י זה שום ענין נדנוד איסור גזירות חז"ל שזה וכיוצא בזה לא נמצא מקום וזכר בתלמוד שזה ודאי עשיר יכול לבוא בדמים לשכור לפניו שמשים ומשרתים שישרתוהו ועניים יעשו בעצמם ותקנות וגזירות חז"ל לא יזוז ממקומו: אולם אין לו מי שישמשנו דירושלמי הונח כוונתו על עסק אישות דאיש ואשתו וכדאיתא (בנדרים ס' ע"ב) גבי אומרת תשמישי עליך כופה ומשמשתו והוא ענין תשמיש המטה המורגל בדברי חז"ל לדבר בלשון נקיה וכן איתא בסוגיא דעוברת על דת יהודית היינו משמשתו נדה ע"ש וכוונות ירושלמי הוא שאין לואשה על תשמיש המטה וכידוע דמדרך ירושלמי לנקוט לישנא קלילא ולשון נקיה וכך הוא הצעות הירושלמי הדא דתימא שאסור ג' רגלים כשיש לו בנים אבל אין לו בנים מותר מיד והיינו אפילו יש לו אשה רק שאינה בת בנים ונושא אשה משום בנים ואמר עוד אפילו יש לו בנים אבל אין לו אשה ג"כ מותר מיד וזהו הכל כדמפורש בפ' משילין דבין בשאין לו בנים ויש לו אשה ובין ביש לו בנים אבל לא אשה בין כך ובין כך מיקרי מצוה גמורה. ודווקא כשיש לו אשה ובנים ובא לקחת אשה אחרת משום מילתא דר' יהושע בכדי לקיים לערב אל תנח ידך ענין זה לא הוה מצוה גמורה רק רשות ע"ש ברש"י באריכות ולפירוש ר"ת שהביא תו' שם מותר לקדש למי שאין לו בנים ביו"ט וה"ה למי שיש לו בנים ואין לו אשה הוא מילתא דר"נ דאסור לישב בלא אשה וכמבואר שם דמה דאיתא במשנה אין מקדשין ביו"ט איירי דווקא מי שיש לו אשה ובנים ובא לקחת אשה בת בנים כדי לקיים מילתא דר' יהושע לערב אל תנח ידך ענין זה הוה רק רשות ואינו דוחה איסורא דיו"ט אבל בנים או מי שאין לו אשה דוחה איסורא דיו"ט ה"ה נמי האי איסורא דג' רגלים בערך אחד ובמשקל א' כמו איסור קדושין ביו"ט דאינו דוחה אלא ענין דלערב אל תנח אבל מצות פ"ו או ביש לו בנים ואין לו אשה נדחה איסור יו"ט ומותר לר"ת לקדש אפילו ביו"ט כמו כן איסור דג' רגלים אינו דוחה אלא ענין מילתא דר' יהושע היינו שיש לו אשה ובנים רק שהאשה אינה בת בנים ורוצה לקיים מילתא דר' יהושע היינו לערב אל תנח ידך דזה אינו נקרא מצוה גמורה בפ' משילין אלא רשות ועיקר טעמא דג' רגלים הוא משום קטט כמבואר בתו' שישכח אהבת ראשונה ולא יקנטר את השניה. ממילא מבואר ראי' מפורשת לדינא דרמ"א שהביא בשם תה"ד דאם יש לו בנים וירא כשיקח אשה בת בנים יבוא לידי קטטות מהבנים ראשונים יקח אשה שאינו בת בנים אבל לישב בלא אשה לגמרי אסור אפילו במקום קטט דאסור לעבור עבירה משום חשש קטט ע"ש. ולכן ענין דג' רגלים דהוא משום קטט אינו דוחה אלא דלערב אל תנח ידך. אבל לישב בלא אשה לגמרי שיבוא לידי עבירה אסור משום חשש קטט וכמו שביאר הגאון ראי' לזה מהאמור ביבמות אל תכניס קטטה לתוך ביתך כלך אצל שכמותך ע"ש: וניחא דבירושלמי נקט תחילה התירא דאין לו בנים דפ"ו הוה דאורייתא ואח"ז נקט אין לו מי שישמשנו היינו יש לו בנים ואין לו אשה והדר נקט התירא דבנים קטנים אבל הרמב"ם וטוש"ע כתבו אין לו בנים והדר בנים קטנים ואח"כ אין לו מי שישמשנו ושינו סדר של הירושלמי דבאמ' לפי פירושינו בכונות הירושלמי מישך שייכי ענין דאין לו מי שישמשנו לענין דאין לו בנים דאי' שם קודם לזה אבל לפי מה שהעולה על דעתם לפרש שקאי על ענין שימוש ושירות לפיכך כתבו מקודם אין לו בנים ואח"כ בנים קטנים ואח"כ חיסרון ששימש דחפיפות ראש היינו אין לו מי שישמשנו: ולפי הנתבאר דכוונית ירושלמי אין לו מי שישמשנו כוונית שאין לו ולא אסר הברייתא לישא בתוך ג' רגלים אלא כשיש לו אשה רק שהיא אינה בת בנים והוא רוצה לקיים מילתא דר' יהושע לערב אל תנח ממילא מצאתי הדבר מפורש גם בגמרא דילן דבהכי איירי דהנה ז"ל הברייתא כל שלשים יום לנישואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים עיין רש"י שמפרש עד שלשים יום אחר אבלו אינו יכול לישא אשה עכ"ל. ומעתה נראה בעליל שיש אריכות לשון ושפת יתר בברייתא זו במאי דנקט ומאריך מתה אשתו אסור לישא אחרת כו' ולכאורה כל זה מיותר והי' די לו לשנות בקצרה כל שלשים יום לנשואין מתה אשתו עד שיעברו ג' רגלים וממילא הוי ידעינן דכוונת הברייתא דעל איסור נישואין אשה אחרת קאי ואיירי דהא ברישא נקט ואמר ג"כ סתמא כל שלשים לנשואין ולא פירש דאסור לישא אשה כוונתו ור"שי באמת פירש שם שקאי על איסור לישא אשה ע"ש ממילא אם היה מסיים בקצרה מתה אשתו עד ג' רגלים בפשיטות היה מפורש כוונתו ברייתא דקאי על איסור נישואין אשה אחרת אבל נראה ברור דכוונות הברייתא להורות דאיירינן שיש לו אשה וליכא איסורא דר"נ דאסור לעמוד בלא אשה משום הירהורי עבירה רק שבא לישא אשה משום שבא לקיים מילתא דר' יהושע דלערב אל תנח ידך דענין זה לא מיקרי רק רשות בפ' משילין ענין זה אסור עד שיעברו עליו ג' רגלים. ומדוייק בזה שפיר הארכות לישנא דברייתא דמאריך וקתני אסור לישא אשה אחרת ולכאורה תיבות אחרת ודאי