גליא מסכת חלק א קט

ומצורעים אף דהוה חשש סכנה היה מהראוי להחמיר כרבי ואולם גם זאת היה קשה מאוד בעיני חז"ל לעגן איתתא מלהנשא לגברא לעולם וקרוב לדיני נפשות שקולה עיין בתורת הבית סוף בית ז' שער ד' באשה שיש לה מכה דמטהרינן אותה אפילו דמים שמצאה בתשמיש בשעת ווסתה ומקשה וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת ווסת אפילו שלא ראתה מקרא דוהזרתם והיאך אתה מתיר את זו שהיא בשעת ווסתה והרי דם לפניך וי"ל דקרא אסמכת' ואיסורו מדרבנן והתם אפשר אבל הכא לא אפשר ואתה אוסרה לבעלה לעולם עכ"ל וענין כזה הובא בש"ך סימן קפ"ז ס"ק ך' ע"ש וחזינן שקשה לחז"ל לעגן אשה לאוסרה לעולם ולפיכך לא אסרו בהנהו משפחות עד תלתא זימני דמאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דילמא דמה דידה סומק שיש לה סכנה לאוסרה ובתשו' ב"י בדיני משאל"ס מביא בשם מבי"ט לצדד להיתר יש בזה יראת אלהים שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה ע"ש גבי קטלנית דלא קבעו איסור קבוע על האיש הבא לקחת מפני שאין בו חשש סכנה רק קפידא מפחד רק על האשה גזרו לומר שלא תנשא לאיש שאינו מכיר בה כנ"ל באריכות ואם תמצא היא איש דלא קפיד ויתרצה לישאנה שפיר דמי כמו שכ' הרמב"ם בתשובה שם. א"כ אין כאן מקום עיגון לאיתתא זאת קבעו לחומרא כרבי דבתרי הוה חזקה ואף בעסק שהה עשר שנים דליכא מקום עיגון דמותרת להנשא למי שיש לו בנים אזלינן ג"כ לחומרא וניחא הכל ובזה ניחא מאי דלא נמצא בשום מקום שיהיה נוהג עסק קטלנית בשלשה אחיות משום דאין בו חשש סכנה רק חשש קפידא והיה ידוע לחז"ל דלא נהגו אינשי להקפיד באחיות מעיקרא עוד לפי הנתבאר דעיקר יסוד הגזירה שאסרו להאשה להטעותו להנשא עליו בלא הכיר א"כ לא שייך זה אלא באשה עצמה שמתו לה ב' אנשים או שלשה דהיא יודעת והאיש הנושא אינו יודע. אבל אחיות אפשר דלא ידעה היא יותר ממנו בדבר הזה (ועיין בבית מאיר שפיקפק בקטלנית אם לא הוה בדמיון מומין שבגלוי ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהא בשהה עשר שנים מפורש הטעם מפני שהטעתו ולא אמרינן דהוה מום שבגלוי ע"ש) ועיין בב"ש ריש סי' קי"ז בענין איילונית ושארי מומין בהוה ליה למידע או א ע"ש: ומדוקדק בזה מה שכתב הרמב"ם בתשובה שאין כאן איסור אלא חשש פחד ומסיים אע"פ שיש חכמים שסוברים שלא תנשא דהערנו דאינו מובן לפום רהיטא והשתא ניחא דשיטתו הוא שהאיש שרוצה לקחת הקטלנית אין עלינו להזהירו כלל מלישאנה וכמו שביארנו אנחנו הדבר רק הרמב"ם ראה שאחרים לא פירשו כך אלא אומרים שמהראוי לחכמים למנוע אותו בא הרמב"ם לשלול סברא זו דלא דייקא היא אלא אומרי' לה אם תמצאי מי שיקדש אותך כו': והשתא ניחא בסוגיא דכתובות דקאמר טעמא דגרשה ונתאלמנה אבל נתאלמנה תרי זימני לא נקט משום דתו לא חזיא לאינסובי ועיין ברש"י דמפר' דדק תנא במילתא דלא למינקט דרך פורענות וברא"ש שם איתא ולא ניחא לתנא לאישתעויי בקילקולא דאשה שאסורה להנשא עכ"ל וכתב הר"ן דאיכ' דדייקו מדלא קאמר בפשיטו' דנתאלמנ' תרי זימני לא מצי למיתני המשנה דינא דכתובה דלרבי בשני נעשה קטלנית ולית לה כתובה ורצו להוכיח מכאן דקטלנית לעולם אית לה כתובה אפילו מן השלישי דאל"כ לרבי משני לית לה דנמצא מקח טעות ע"ש. ולשיטות רמב"ם ניחא בפשיטות דמשני לרבי ומשלישי לרשב"ג בלי ספק שמגיע לה כתובה דהא אין כאן מקח טעות דלקושטא דמילתא אין כאן שום סכנה רק תמהון ופחד וכל זמן שלא איתחזקו בחיי בעליהן לא בא עליהן שום פחד וביותר יש לקיים דברי הרא"ה שהובא בשיטה מקובצת והעתקתיו לעיל וז"ל ולפום שיטתא דגמרא משמע דקטלנית אית לה כתובה לעולם ע"ש כי לסברות הרמב"ם קושטא דמילתא הכי הוא דאין כאן שום מקח טעות רק פחד בעלמא א"כ אפשר דאפילו ניסת לרביעי ולחמישי ולא הכירו בה ומתו יש לה כתובה אם לא הכירו כל ימי חייהם הואיל וקושטא דאין כאן סכנה רק דאסרינן לה לעשות כך דילמא יקפיד אחרי שיוודע לה ותקלקל אותו בהפחדו פתאום ויתרע מזלו וכמו דמקשה תלמודא בפ' ע"פ (ד' קיט ע"ב) על ד' כוסות היכי מתקני רבנן מידי דאתו בה לידי סכנה והתניא לא יאכל תרי ולא ישתה תרי אף דבאמת בסוף הסוגיא מסקינן במאן דלא קפיד לא קפדינן בהדי' מ"מ קשה לתלמודא איך מתקני מילתא דילמא אית מאן דקפיד כמו כן כאן אסורה דילמא יקפיד בהתוודעו אבל אותן הנשים שעברו על הזהרות חז"ל ונישאו ובעליהן לא ידעי כל ימי חייהן מגיע להם כתובתן בשלימות ובפרט לסברות ה"ר אברהם מבורגיל אשר הובא בריש יבמות שם ע"ב בד"ה או שנמצאו דאפילו באיילנית כל שלא הכיר בה כל ימי חייו אמרינן דילמא אם היה קיים לא היה מקפיד ע"ש והתו' דחו זה מתוספתא ע"ש משום דלשיטתו קאי דמסקו שם לקמן דבאיילונית שום אדם אינו מוחל וכן כ' הרא"ש בפרק המדיר דהואיל ואין אשה אלא לבנים לפיכך לא מחיל שום אדם ע"ש אבל כאן בפשיטות יש לומר דאפשר אפילו הי' קיים לא הי' קפיד כלל וכלל רק אם נודע לו בחיים וקפיד ורוצה לגרשה באמת אין לה כתובה וכנ"ל בשם בית מאיר ואם דר עמה אח"כ הא לא קפיד וכנ"ל ומשו"ה בסוגיא דכתובות כתובה בודאי יש לה משני רק דתנא לא רצה למינקט נתאלמנה תרי זימני דיש כאן קילקולא ודרך פורענות דלא חזיא לאינסובי להדיא משום הנהו אינשי דקפדי לפיכך לא ניחא לתנא לאישתעויי הכי בקילקולא דאיתתא ועתה נבאר סוגיא דשו"פ כיצד דמקשה שם מיתה אמיתה דלא כרבי והקשינו לפי דברי חכם צבי שמפרש משנה דג' אחין שם בד' ל' א"כ לא מקשה תלמודא הכא כלל דילמא מותרת משום חשד אף שיש בה חשש דפחד דהא איכא מאן דלא קפיד דהנה יש לדקדק דיקדוק נכון שם במשנה דהא בכולהו ענינא המבוארין שם במשניות הקודמין בנטען ומביא גט ומעיד שמת בעלה וחכם נקיט התנא קביעות איסור על הנישא הבא לקחת וקתני לא ישא לא ישאנה ע"ש ולשנא דייקא הוא משום דהנהו כולהו עסק החשד תקוע וקבוע אצלו כמובן וכמו שביארנו לעיל בענין זה וא"כ בסיפא דקתני וכולם שנישאו לאחרים ונתגרשו או נתארמלו היה לו להתנא לקבוע עסק ההיתר ג"כ על הבעל והיה לו לומר הרי זה מותר לישא אותם אולם קבע עסק ההיתר בדידה ה"ז מותרת לישא להם וכן מפר"שי ע"ש וקשה דפתח בדידיה ומסיים בדידה ומזה דייקא המקשן להקשות בפשיטות דע"כ קאי מיתה אמיתה ובא המשנה להשמיענו דלא כרבי ומ"ה שפיר דייק התנא למיתני בדידה דאי הוה נקיט בדידיה ה"א כפירש ח"צ הנ"ל דהוא מותר משום חשד אבל עדיין אסורה משום קטלנית לפיכך נקיט בדידה להורות עסק היתר דקטלנית אשר אינו קבוע רק לדידה כמו שהארכנו לדייק מלישנא דברייתא דלא תנשא ודווקא לה אזהרו חכמים ונקיט דכאן מותרת היא להדיא להנשא לו אפילו במיתה אמיתה דהוה קטלנית לרבי מותרת היא אף בלא הכיר בה ולא ידע ממיתות השני וסובר דהשני גירשה או אירסה מ"מ מותרת היא מוכח מזה דלא כרבי דלרבי הוה קטלנית ואף דאפשר הכיר בה מ"מ לא הוה ליה לתנא למינקט כלל מילתא דפרענות וקילקולא דאיתתא למאן דקפיד עכ"פ וכנ"ל בסוגיא דכתובות ועיין בהפלאה לכתובות שם דכתב דעיקר דיוקא התם דהוה ליה למינקט אלמנות קודם גירושין כמו דתנא האשה שנתארמלה או נתגרשה וכן הוא לשון הקרא ובת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה ונדר אלמנה וגרושה ומדמהפך לשנות גירשה קודם קדייק ע"ש ולכאורה לא עיין במשנה זאת דקתני מקודם נתגרשה ואם דיוקי נכון א"כ מקשה המקשה שפיר דלעיל במשנה נקיט מקודם המביא גט ואח"כ מת הרגתיו וכאן קתני ג"כ נתגרשה או נתאלמנה מסתמא נקיט כך כי היכי דליקו גירושין אגרושין ומיתה אמיתה ומ"מ אין כאן קילקולא. מוכח דלא כרבי. עוד יש לדייק כמו שהעלו המפרשים למידק התם למאי נקטי כלל התם תרי זימני גירשה ונתאלמנה בחדא סגי עיין בשיטה מקובצת ובפני יהושע כמו כן הכא יש לדייק למאי נקיט גירושין ומיתה בחדא סגי וכיון דנקיט גירושין מכש"כ מיתה דלעיל דייק בגמרא מתו אין גירשה לא ע"ש אלא בא לאכוחי דלא כרבי ומתרץ תלמודא לא מיתה אגירושין וגירושין אמיתה והיינו כדפיר"שי שם דנתאלמנו דקתני בסיפא קאי אמביא גט ואחכם שאסר את האשה וגירושין דקתני בסיפא קאי אמת והרגתיו וא"כ הוה כאילו נישנו הנהו בבא כל חדא וחדא באפי נפשה היינו על בבא דמביא גט וחכם קמסיים ואם נתאלמנה ועל בבא דמת הרגתיו קמסיים אם נתגרשה ואי הוה גרסינן הכי להדיא ממילא יש לנו להוכיח ממשנה זו כמו שמוכיח בסוגיא דכתובות והוא מדמדייק התנא למיתני בכל בבא רק חדא מיתה מוכח דהלכה כרבי ושיכל את לשונו שלא יהיו נתפס ב' מיתות בהדדי דהוה קילקולא דאיתתא כנ"ל והואיל וליכא אלא חד מיתה בכל בבא נקיט ליה שפיר דמותרת להנשא להדיא אבל אם היו ב' מיתות בהדדי אז הי' קבוע אזהרה על האשה כנ"ל וא"כ דייקא משנה זו דווקא כרבי אבל תלמודא לא מאריך בכל זה דסמיך אדיוקא דמשנה דכתובות דדייקי להדיא כרבי אבל כאן איכא למימר איפכא כסברות המקשה ואף דבמשנה דלעיל נקיט מביא גט קודם מת הרגתיו ובסיפא קאי מיתה אגירושין הוי לו בסיפא למינקט נתאלמנה ואח"כ נתגרשה אפשר משום דנתאלמנה קאי נמי אחכם שאסר האשה דאיירי מגירושין וניתני הם באחרונה משו"ה נקיט בסיפא כהאי סידורא וגם בר"שי מדוקדק זה דמפרש בד"ה מיתה כו' אלא אגירושין אמביא גט או חכם שאסר האשה ולעיל בד"ה קס"ד מיתה לא מסיק אלא מביא גט לחודא ע"ש ונתבאר הטיב שיש מקור ויסוד לדברי הרמב"ם בתשובה מכל סוגיות התלמוד הנאמרים ונישנים לפנינו וכולהו הנהו קדמונים שהיו לפני הכ"מ לא נתגלה לפניהם דברי תשובה הנ"ל ולפיכך נתחבט הרשב"א בתשובה סי' שס"ד בטעמי של הרמב"ם ולא נתיישבה לפניו וגם ריב"ש לא עמד על טעמו וגם הרא"ש לא ראה תשובה זו לכן עלה על דעתו להחמיר דכופין להוציא וגם הר"ן ורמב"ן והרא"ה נמצא לפניהם מבוכות רבות בגביית כתובה אשר לפי דברי התשובה שקטה ונחה בשופי: וראיתי למעכ"ת שביאר במכתבו בשם הרב הג' מוה"רא מפאסוויל להקל בעניננו משום דקיבלה גט מבעל השני בעת חליו ומותרת למ"ד מזל גורם ולא למ"ד מעיין גורם דלמ"ד מזל גורם כיון שגירשה היה להפוך מזלו לתחיה לדעתי משום הא לא איריא כלל דאם באנו לדין כהרא"ש אינו מועיל כלל הגט כיון דכבר נפל למשכב כמו שמבואר בסוגיא דפ' ב' דשבת (דף ל"ג) נפל תורא כו' ועוד אמרו התם לעולם יבקש אדם רחמי' שלא יחלה שאם יחלה אומרי' לו הבא זכית והפטר ואמרי' עוד שם אדם יוצא לשוק כו' עלה למטה ונפל למשכב יהיה דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום כו' אם יש לו פרקליטין גדולים כו' א"כ אינו מועיל כלל הגט וע"כ הכי הוא דאי נימא דסברא הוא דגט מועיל למ"ד מזל ולא למ"ד מעיין לו לתלמוד' להמציא נפקא מיני' זאת בין הנהו מאן דאמרי ואנן חזינן דטריח לתלמוד' להמציא תרי ענינא היינו אירסה ונפל מדיקלא הכל לחד גיסא ואולם להאי גיסא שיעלה למ"ד מעיין ולא למ"ד מזל לא מצא תלמודא ולפי הנ"ל היה לו להמציא בכהא"ג אע"כ מוכח כדברינו דאין בזה נ"מ כלל: וגם על דברי ריב"ש ותה"ד אשר הביאום הב"י שבאו להקל במגפה ועשו סמך לדבריהם ממאי דאית' בפ' המקבל דבמכות מדינה מנכה לו מחכירתו ולא והבתי מה זו ראי' דהתם בממונא אין להוציא מספיקא תשא"כ להנהו רבותא דסברי שיש כאן גרם מיתה מן האשה להבעל יש לחוש אף בספק הרחוק משום פיקוח נפש וכדאי' באילו טריפות (מ"ט ע"ב) ובפ' אין מעמידין אשר העתקתיו לעיל ועוד הלא מפורש בשילהי יבמות (קי"ד ע"ב) דבמלחמה אמרי בדדמי אבל במגפה נאמנת דלא אמרה בדדמי משום דאמרי אינשי שב שני הוה מותנא ואינש בלא יומא לא שכיב ע"ש א"כ למ"ד מזל גורם יש לחוש דמזלה קיצרו ימיו לגרם מיתתו ואף למ"ד מעיין גורם יש לחוש לספק נפשות דילמא מעיין גורם לזה ובלעדה לא הוה שכיב ובזה ניחא דקאמר תלמודא נ"מ לנפל מדיקלא ולא נקיט מת במגפה משום דהתם אפילו מעיין גורם לזה: