גליא מסכת חלק א קז

לישנא דאיסורא ג"כ עליו היינו לא ישא ולא נקיט לא תנשאי וכמו כן במשפחת נכפין נקט ג"כ לא ישא כנ"ל וא"כ בעסק קטלנית מהראוי לעשות קביעות באיסור על הבעל והיה לו למינקט בהאי לישנא לא ישא אדם אשה שמתו לה שני אנשים אולם לישנא דברייתא לאו הכי הוא אלא קבע יסוד האיסור על האשה ואמר לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא, וכן הוא לשון רמב"ם ושו"ע אשה שנשאת נשני אנשים ומתו לשלישי לא תנשא משמע שעיקר אזהרות חז"ל עליה איקבע (והוזהרו הפסולין מלהנשא לכשרים) ומוטב היה להפוסקים למינקט בהאי לישנא לא ישא אדם אשה שנשאת לשני אנשים ומתו ובעסק שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שם במשנה תלה האיסור בהבעל וקאמר אינו רשאי לבטל ובברייתא שם (ד' ס"ה ע"א) יש לדקדק דקדוק הנ"ל דנקיט הכל בדידה ואיתא שם ת"ר ניסת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ולכאורה קשה דעיקר אזהרת חז"ל על הבעל קבוע שהאיש מצווה על פו"ר והוה ליה למינקט לא ישא אדם אשה שנשאת לשני אנשים ולא היו לה בנים. ואולם התם מדוקדק מאוד לישנא דברייתא ובדידה איירי דווקא הברייתא ומשום רבותא דידה ניתני ברייתא זו. דקמסיים שם ונקט ניסת למו שאין לו בנים תצא בלא כתובה ומפורש בטוש"ע סימן קנ"ד סעי' י"ז דאיירי דווקא דלא הכיר בה ולא הודיעה האשה לו שכבר היו לה ב' אנשים אבל כשהכיר בה וידע מזה ונשאה אפי' כתובה יש לה ע"ש ובתוספת וברא"ש ודווקא בלא הכיר אין לה כתובה דהוה מקח טעות שהטעתו שלא הודיעה לו דבר הזה ועיין בנימוק"י שם שכתב עוד דאף דאיירי בלא הכיר והיא נתחזקה שלא ילדה מ"מ אין לה דין איילונית דאף גיטא לא בעיא בלא הניר בה אבל כאן צריכה גט דאיילונית מקח טעות גמור משו"ה לא צריכה גט אפי' מדרבנן אבל זו שאין לה סימני עקרות אלא משום חזקה בעלמא קדושין גמורין נינהו דהא אפשר שיהיה לה בנים מרביעי כדאי' בגמרא ע"ש וסברתו מוכחא מדנקיט תלמודא תצא בלא כתובה מסתמא גיטא בעיא דאל"כ הוה ליה למיתני רבותא טפי דתצא בלא גט וממילא דלית לה כתובה וכן איתא בפ' המדיר (ד' ע"ג) ע"ש ומבואר הטיב דלא הוה מצי ברייתא למינקט בדידיה לקבוע איסור עליו שלא ישאנה והיינו בהכיר בה דתו לא הוה מצי למיתני אם נשא תצא שלא בכתובה דבהכיר יש לה כתובה גם ליכא שום רבותא מאי דצריכה גיטא. אבל כל עסק ברייתא זאת משום רבותא דידה הוקבעה והזהירוה חז"ל שלא להטעות לאנשים בלא דעת. ואם עברה על אזהרה זאת וניסת בלא ידיעה בתחילה אזי אף על פי כן לא מיקרי מקח טעות לגמרי כאיילונית שתצא בלא גט אלא גיטא צריכה כנ"ל מנימוקי יוסף ואף דלא מיקרי מקח טעות לענין גט מכל מקום הוא מקח טעות לענין כתובה ותצא בלא כתובה ויוצא לנו רבותא גדול' בזה: ובאמת לכאורה יש לדקדק איך לא יפורש בברייתא שום רמז דאיירי בלא הכיר ולפי הנ"ל ניחא דאי הוה איירי בהכיר היה האיסור קבוע על הבעל ומדנקט איסורא בדידה מוכח דאיירי בלא היכר וכל עניני דברים הללו ניחא לן לפרש ולומר האי ברייתא דשהה עשר שנים אמנם ברייתא דקטלנית לשיטות הרא"ש דלסכנות נפשות נחשב הדבר להבעל א"כ פשיטא שעליו חיילא אזהרות חז"ל שלא לסכן עצמו בזה אף שיאמר רוצה אני וכמו שהעתקתי לשון רמב"ם מפ' י"א מרוצח שמכין אותו מכות מרדות לאדם המכניס עצמו לספק סכנה. א"כ קשה טובא דהיה לו לברייתא למתני הכל בדידיה שלא ישא אשה הנשאת לב' אנשים ומתו כהאי לישנא דנקט בענין משפחה הרעים: אשר מכל זה מוכח ונראה ברור סברות הרמב"ם בתשובה שהובא בכ"מ שם דעסק קטלנית אין בו קביעות איסור מחשש סכנה כלל אלא מצד ניחוש ופחד ע"י גופות החלשים אבל מי שדעתו יפה וגופו בריא ובתיהם שלום מפחד יכול לישא הקטלנית וכמו ענין המבואר בשו"ע סי' ד' סעיף י"ט שהמקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים המגלח שלא נטל ידיו מפחד ג' ימים הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו מפחד יום א' והוא תלמוד ערוך בפ' ע"פ קי"ב והרמב"ם לא הזכיר זאת כלל בספרו אף שכבר הבאתי שביאר בפ' י"א מרוצח שמכין מכות מרדות לאדם שאינו רוצה לזהר מדברים שיש בהם קצת חשש סכנה וביאר שם באותו פרק ובפרק י"ב כמה ענינים ומביא מאי דאי' בגמ' אסור להניח מעות לפיו שמא יש עליהן רוק של מצורעים גם כ' שאסור להניח דבר מאכל תחת המיטה שמא יפול שם דבר המזיק והראב"ד משיגו ואמר שהטעם משום רוח רעה ע"ש אבל באמת הרמב"ם לא הביא כלל שם עניני דברים המוזכרים בתלמוד בפ' ע"פ ובשארי מקומות בברייתות ובאיזה מימרו' דאמוראים מעניני ניחושים וסגולות שלא מדרך הטבע ולא הזכיר מפרקים הללו רק חששי סכנות שהמה ע"ד הטבע ואף לא זכר שם לענין זוגות המבוארים בפ' ע"פ אשר לדעתו כל ענינים הללו המה רק על צד הניחוש ותמהון ופחד מחלשי הגופים וכמו דאמרו בזוגות מאן דקפיד קפדינן עמו ומאן דלא קפיד לא קפדינן עמו אבל למיחש מבעי ומפרש רשב"ם (דף ק"י ע"ב) דמשו"ה מסיק תלמודא דלמיחש מבעי דאל"כ למה הוזכר כלל בתלמוד ע"ש ודעת הרמב"ם שענינים כאילו שהמה שלא מדרך הטבע אינו עולים אלא ע"ד ניחוש ופחד לגוף חלש משו"ה השמיטן מספרו שבעלי דעת שלמים בתיהם שלום ג"כ מפחד ולא פחדו פחד כלל וכלל. ובזה ניחא מאוד דבמשפחת נכפין ומצורעים נקיט לא ישא משום דגזרו אומר על הבעל שלא יקחנה משום דיש שם חשש סכנה בדבר ופשוט דאף להרמב"ם דמכין מכות מרדות למי שאומר שאינו חושש לסכנה ומכש"כ שאפילו ניסת תצא שכופין לפרוש מכולהו חששי סכנה אבל בקטלנית לא קתני בברייתא איסו' על הבעל שלא ישא לפי שאין ענינו אלא למי שאין גופו שלם ואין ביתו שלם מפחד אכן למי שאינו שם פחד לנגד עיניו ורוצה לישאנה אין בו שום מיחוש כלל: ומצאתי ראי' ברורה שאין עלי' תשובה לשיטות הרמב"ם דראיתי גדולים חקרי לב נבוכו ולא מצאו מענה בזה דבטוש"ע סי' ט' פסק דשלישי אם הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתוב' אבל משני יש לה כתובה אפי' לא הכיר בה ע"ש ומקור הדבר מבואר ברא"ש ר"פ נערה שנתפתת' ובר"ן שם וביותר בשיט' מקובצת שם דהר"ר משה בר' יוסף מנרבונא פסק דאף משני לית לה כתובה דאיגלאי מילתא למפרע דהיא קטלני' לפי מה דפסקינן בנשואין כרבי וגרים שם (בד' מ"ג ע"ב אבל נתארמל' תרי זימני דלא חזיא לאינסובי לית לה כתובה דלא קרינן בה לכי תנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכייוחלקו עליו כל הבאי' אחריו. הרא"ש דחה ואמר דמ"מ אית לה כתובה משני משום דלענין ממון לא סמכינן אחזקה דתרי זימני עד דאיתחזק בתלתא זימני כדאשכחן בשור המועד הובא דבריו בב"ש ס"ק ד' ע"ש שכתב וז"ל לעולם הלכה כרשב"ג דג' זימני הוה חזקה אלא משום סכנת נפשות קי"ל כרבי בנישואין ומילה עכ"ל ובשיטה מקובצת הביא דברי הראב"ד שהקשה על דברי הר"מ בר יוסף הנ"ל ממאי דאי' בפ' יש מותרות (דף פ"ה) באלמנה הניסת לכה"ג יש לה מזוני לאחר מיתת כה"ג והמה מתנאי כתובה א"כ מוכח דמשני יש לה כתובה אפילו לפי מאי דקי"ל כרבי בקטלנית א"כ ליתא לגירסת ה"ר ר"מ הנ"ל ועוד ראיה אחת הביא שם ראב"ד ממאי דפסקו מזוני לחומה אשת אביי סו"פ אע"פ (דף ס"ה ע"א) משום דאביי נסבה אדעתה דהלכ' כרשב"ג אף בנשואין כדמפורש סו"פ הבע"י וכמו דלרשב"ג משלישי יש כתובה כמו כן לרבי משני ע"ש ובאמת תמה הרמב"ן על זאת הובא באריכות שם בשיטה מקובצת ע"ש ובאמת על סברות הרא"ש דמפרש מה"ט פסקינן דיש לה כתובה משני דאנן לא ברירא לן הלכה כרבי או כרשב"ג א"כ במעשה דחומה אף דאביי סובר כרשב"ג מ"מ כשמת אביי בודאי איגלאי למפרע דקטלנית הואי בודאי ומקח טעות הואי והנה לשיטות הר"ן אשר הובא דבריו בב"ש ס"ק ד' הנ"ל ניחא זה דהר"ן שם בכתובות ובשיטה מקובצת הביא כך שיטת הרא"ה יותר באריכות שהמה ג"כ חולקין על שיטות ה"ר ר' משה ב"ר יוסף וסמכו לענין הזה ענין דשהה עם אשתו עשר שנים דכתב שם ר' אחא משבחא גאון דמשני יש לה כתובה כמו שביאר בתו' סוף פ' הבע"י שם בשם הגאון וז"ל הר"ן והרא"ה דאע"פ שהוחזקה קטלנית אין הדבר ברור שמחמתה מתו שאפשר שהגיע זמנם למות ומשו"ה משני לרבי ומשלישי לרשב"ג אית לה כתובה דדילמא הרי היא ככל הנשים אבל מכאן ואילך כיון שנולד בה ספק ואיתרעי עד שמחמת זה אסרוה חכמים והיא לא גלה לו משו"ה תצא בלא כתובה שהיא הטעתו וכעין זה הוא ענין דשהה עשר שנים ומסיים הר"ן דבזה ניחא מאי דפסקו מזונות לחומה דביתהו דאביי משום דסובר כרשב"ג ע"ש והרא"ה מוסיף בה דברים וז"ל לפום שיטתא דגמרא משמע דקטלנית אית לה כתובה לעולם מדינא דספיקא בעלמא הוא ואין כאן מקח טעות דאל"כ אפילו מראשון היה לה להחזיר הכתובה כשמת השלישי כמו בנתברר שהיא איילוני' אלא פשיטא דלקטלנית יש לה כתובה ודווקא משני לרבי ומשלישי לרשב"ג ואילך לפי שאסרו חכמים עליו להנשא השתא חשבינן לה מקח טעות שהטעתו שנשאת שלא כדין ואתיא ליה נמי כטעמי' דנשאת לראשון ולא היו לה בנים וכו' וכן כ' הריטב"א שם ע"ש. וגם על סברות הר"ן והריאה מצאתי לחקור ממאי דאי' בשו"ע סי' קי"ז דבנמצא דם אחרי תשמיש ג"פ ומבואר שם בב"ש דאין אסורה רק מחמת ספק מ"מ אף לענין ממון אמרינן הואיל ועכ"פ אסורה לבעלה מחמת הספק א"כ איני יכולה להוציא ממנו הכתובה ומדמה שם לספק טריפה דצריך המוכר להחזיר המעות ע"ש באורך ולפי"ז לא מהני כלל סברות הר"ן הנ"ל דהואיל ואסרו חכמים ע"י ספק הזה א"כ הוה מקח טעות גמור דהתם ברואה מחמת תשמיש ג"כ לא הטעתו דלא ידעה מזה ומ"מ הוה מקח טעות הואיל ואסרינן אותה מחמת ספק הזה ואולם בענין שהה עשר שנים ניחא קצת דמשו"ה יש לה כתובה משני לרבי ומשלישי לרשב"ג דאין זה מום כל כך דהא ביש לו בנים או שרוצה לישא עוד אשה אחרת מותרת היא וכמו שכתב הר"ר משה ב"ר יוסף דכאן יש לה כתובה דקרינן בה לכי תנשאי שהיא מותרת כנ"ל אבל קטלנית שאסורה ע"י ספק הזה א"כ הוה מקח טעות כמו ברואה אחרי תשמיש וכן מחלק המגיד הביאו הב"ש שם ריש סי' קי"ז מה"ט בין איילונית גמורה לרואה אחרי תשמיש ואפשר לחלק קצת ולומר דשאני התם שנאסרה ע"י זה הספק לאותו הבעל עצמו ומחוייב להוציא נעשה לו מקח טעות משא"כ בקטלנית אף שנאסרה מעתה אין זה ענין כלל להבעל אחרי שהוא מת ולפיכך יש לגבות כתובה מיתמי ולא נקרא מקח טעות כל כך ועדיין יש לעיין בזה: ועוד אחת אמרתי לבאר אשר מצאתי לחקור חקירה גדולה ועצומה היא בעיני למאוד לשיטות הרא"ש ודעימיה) דכופין להוציא גבי קטלנית דלסכנות נפשות נחשב הדבר וקשה לי על מה דכתב הטור ושו"ע בשמו דאם לא הכיר בה לית לה כתובה דמשמע עכ"פ כתובה הוא דלא בעיא אבל גיטא בעיא הא לפי מה שהאריכו התו' בפ' המדיר (דף ע"ב) שם בד"ה על מנת דאפי' בקידשה סתם לא הוה קדושין כדמוכחא מסמפון אבל עכ"פ צריכה גט מדרבנן מספקא ומסקי דבנמצאה איילונית משמע בריש יבמות דלא צריכה גט אפילו מדבריהם ומסיים וצריך לחלק בין מום לאיילונית עכ"ל. וברא"ש פ' המדיר ובריש יבמות מבואר הדבר בתו' דשאני מום דאיילונית דעיקר דעתו של אדם בשביל בנים ומשו"ה הוה קדושי טעות ובריש יבמות ביארו עוד דאפילו למ"ד דבכנסה סתם צריכה גט היינו דווקא בשארי מומין דאיכא דידע ומחיל ואמרינן אין אדם עושה בעילתו זנות ובדעתו אפי' יהיו בה מומין בועל לשם קדושין אבל מום דאיילונית שום אדם אינו מוחל ע"ש ובחדושי מהר"י טראני הביאו שיטה מקובצת שכך תי' הרי הריב"ש ג"כ דיש לחלק בין מום גדול שאינו מתפייס בו כלל כמו ריח הפה וחוטם או מכות שבגופה ומשום מומין כאילו חיישינן בסימפון דלא הוה קדושין כלל אבל בשארי מומין כאילו הפוסלין בכהנים בהנהו דווקא בעי להתנות אבל בסתמא הוה קדושין ע"ש: ומעתה נחזי אנן בלא הכיר בקטלנית הנמצא עוד יותר מקח טעות כזה עד אשר אימת מות נפלו עליו ואין חרצובות למותם היעלה זאת על הדע' שום בן אדם שאפשר שמוחל על מום גדול כזה וגרע טובא מאיילוני' וכמו שכ' המגיד פ' ך"ה מה' אישות דהואיל ומותרת לו כשיש לו אשה אחרת משו"ה יש