גליא מסכת חלק א קו

תוך הזמן מחוייב להוציא ואם הוא כהן נאסרה עליו עולמית וזה נראה פשוט הואיל ומעגנים האשה משך כב משך עיבורה והנקה קרוב לשלשה שנים אי לא הא לא קיימא הא כלומר דאם היינו אומרים באיסור הזה כמו דאמרינן בכולהו עניני דסו"פ כיצד דניסת ל"ת אנן סהדי דכל אחת התאמץ להנשא. ולמדתי חקירה זו מדברי הגהות מרדכי סוף יבמו' שחקר שם לומר דאם נימא גבי משאל"ס דכל הנישאת לא תצא א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דאנן סהדי דכולן יעברו ומסיק דדוקא ע"פ הוראות חכם ל"ת אבל נישאו בלא הוראה נהי דלדידה לא משמתינן דכל מה דעבדא היא בכדי שלא תתעגנה אבל לדידי' דשביק התירא ואכיל איסורא בוודאי משמתינן ליה ע"ש וראיתי במהרי"ט סימן ד"ו דמפרש דעל כולהו עניני דסו"פ כיצד דמסקינן דאם כנס אינו מוציא לא קשה מה הועילו חז"ל בתקנתן דהואיל ולא מעגנין את האשה ומותרת להנשא לאחרים א"כ ממילא לא יעברו על תקנות חז"ל וינשאו לאחרים משא"כ כאן דאסרינן לאיתתא לכולי עלמא בודאי תתאמץ להנשא עכ"ל ואני אמרתי לבאר סמיכה לדברי מרדכי ומהרי"ט מסוגיא דגיטין (דף י"ז) דמקשה שם הא דאמרינן ג' גיטין פסולין והוולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן ע"ש דעיקר הקושיא מגט שאין בו זמן ע"ש ברש"י ולכאורה למה לא מקשה תלמודא בפ' המגרש דאיתא שם המשנה דג' גיטין ומסקינן שם דר' יוחנן סובר דניסת ל"ת מאי הועילו חכמים אבל לפי הנ"ל ניחא הכל דתלמודא ידע האי תירוצא דהואיל דלכתחילה לא ינשאו רק דלגבי בת אחותו אם זינתה כל טצדקי דמצי למעבד יעשה בכדי לחפות וכן משום פירי יעשה זאת ומשנינן דאהני עכ"פ דלכתחילה כו' ע"ש בר"שי דעדים לא חתימו ועיין בר"ן ואין כאן מקומו להאריך עוד: ועפי"ז ניחא מאי דנקיט ביבמות ואם נשא יוציא הכל בהבעל דאפשר דעיקר הקנסא דקנסינן אם נשא יוציא ואם הוא כהן נאסר עליו עולמית הכל הוא תקוע בהבעל וכמו שכתב המרדכי הנ"ל דלדידה לא משמתינן דעבדא משום עיגונא אבל לדידיה דשביק היתרא ואכיל איסורא קנסינן: ובזה אמרתי לבאר מה שיש לדקדק במאי דאמר שם רב אשי סוף יבמות במשאל"ס אי נסיב לא מפקינן מיניה ולכאורה קשה דהי' לו לומר אי ניסת ל"ת היינו על האשה אמאי נקט בדידיה בשלמא בהנהו דסו"פ כיצד דקתני שם אי כנס ל"ת משום דבמשנה שם קבע ותקע עיקר חשש האיסור על הבעל ונקיט לא ישא לא ישאנה ושייך שפיר לסיים בה דאי כנס אינו מוציא ובענינא דב' עדים המכחישי' בקדושין או בגירושין דנקט שם לא תנשא משום דאיסורא קבוע בדידה מסיים שם דאם ניסת ל"ת וכן גבי ג' גיטין פסולין בהמגרש דאיסורא תקוע בדידה איתא בגמ' אם ניסת ל"ת וא"כ גבי משאל"ס דנקיט במשנה אשתו אסורה היינו בדידה הי' לו לאסוקי בדידה דאם ניסת כו' למאי דיקדק ר' אשי למינקט מילתי' בדידיה וקאמר אי נסיב ולפי דברי המרדכי דאם עבר וכנס לא משמתינן אותה רק לדידי' דשביק היתרא כו' ולפיכך קאמר דבהוראות חכם אפילו מדידי' לא מפקינן: ונתבאר לנכון במלתא בטעמא מאי דחלוק ענין מניקת מכולהו ענינא דסו"פ כיצד דשם כנס אינו מוציא והכא נשא מוציא משום דעיקר חששא חמור לחז"ל עד שעיגנו איתתא משום זה זמן רב אף ששעת הדחק הוה לעגן אשה משו"ה אפילו נשא מוציא. ואפשר דברייתא דכתובות הוה גזירה קדמוניות לעגנה וממוצא הדבר איפלגא ברייתא דיבמות האיך הוה הדין בנשאה דר"מ אוסר עולמית ורבנן מתירין לאח"ז וגבי כהן מודים רבנן ומעתה סברות הרא"ש מוכרח מאוד ונראה למי דומה יותר דלפי מה דאמור הך חששא דסכנה לעגנא איתתא לאוסרה מלהנשא לעולם ואף ששעת הדחק טובא הוה כנ"ל מסוגיא דארוס הנאמר בר"ן שם ממילא ראוי לומר דאפילו ניסת תצא ולא מהני שעת הדחק גבי סכנה ועוד עיין בהגהות מרדכי דסוף יבמות בענין משאל"ס דכתב שם בפשיטות דבכל מקום דלא מפורש שם ניסת ל"ת אמרינן דניסת תצא ע"ש ואנן חזינן דסתם לן תנא בקטלנית כרבי דתרי זמני הוה חזקה משו' דמספק' לן הלכתא כמאן כדמפורש בנימוקי ובב"י בשם או"ז ע"ש ומשו"ה ביסתות דהוה דרבנן מקילינן ובשור המועד לאפוקי ממון מקילינן ובמילה וקטלנית דהוה סכנה מחמירין מספיקא ובאמת הכי אמרינן בחולין (דף נ"ט) ע"ש דבסכנה מחמירין אפילו כיחידאי ע"ש ובפ' אין מעמידין ע"ש וא"כ נראין מאוד דברי הרא"ש שם ריש פ' נערה שנתפתתה וז"ל ויראה שכופין להוציא דחמירא סכנתא מאיסורא וכשם שב"ד מחוייבין להפריש אדם מעבירה כך מחוייבין להפרישו שלא יפשע בנפשו והרמב"ם עצמו הוסיף בה דברים בפ' י"א מרוצח ושמירת נפש וז"ל הרבה דברים אסרו משום ס"נ וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי אם אינו מקפיד בכך מכין אותו מכות מרדות עכ"ל וא"כ כמו דקבעינן הלכתא לחומרא מספיקא בקטלנית אפילו בתרי זימני כמו כן מהראוי לכופו להוציא כסברות הרא"ש. והרשב"א חלק ג' סימן שס"ד והעתיקו הב"י בקיצור וז"ל שם חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי מקום שיסמוך עליו הרב ז"ל בזה ע"ש שהאריך ומסיים ולא נתיישבה בה דעתי והריב"ש הקשה עוד למה מתיר הרמב"ם בזה אפי' בקידש לחוד ובכולהו ענינא דסו"פ כיצד בעי דווקא כנס ולא מהני קידש לבד והוא ע"פ גירסות רמב"ן בירושלמי והביאו הנימוק"י שם דבקדש אומרין לו אל יכנוס כנס אין מוציאין ע"ש ובשו"ע סימן י"א וי"ב פסק דווקא כנס ולא קידש ובסי' ט' בקטלנית כ' לשון הרמב"ם דאפי' קידש אין מוציאין והייתי סבור לומר דדווקא גבי מיתות שנים מקיל רמב"ם משום דאיסתפוקי הלכתא כמאן אי כרבי או כרשב"ג אבל בתלתא דהוה קטלנית לד"ה אפילו כנס מוציא ופשיטא דלא מהני קידש אבל עיינתי על מקור דברי רמב"ם ונראה ברור דמיקל בכל אנפי (ובהאי דקידש וכנס דחיתי דברי המגיד מה שכ' שם סוף פ' י"א מה' גירושין ע"ש): אמנם כבר ביארנו שהרשב"א והמגיד והרא"ש וריב"ש לא ראו את תשובות הרמב"ם אשר הביא הכ"מ בארוכה ע"ש שדעתו שאין כאן איסור כלל רק מצד ניחוש ופחד ותמהון שינזקו בהם הגופות החלשים ברוב שעות כמו אוכל מכישא דאסר גינאה ואע"פ שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שקידש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מקדשין בפני עדים כו' וכך היו עושין בב"ד של רב אלפס ובב"ד תלמידו ר"י אב"ן מג"ש וכן עשה מעשה במצרים עכ"ל ומזה נראה בעליל טעמו של רמב"ם דמתיר אפי' בקידש לבד משום קולות האיסור בעצמו כמו שכ' ריב"ש ע"ש ופשוט דמתיר אפי' בקטלנית דתלתא דלא חילק כלל דסברתו דאין כאן איסור סכנה כלל אלא מענין ניחוש ופחד ואולם טובא יש לחקור ולמציא מקור ויתד נאמן לתלות ולקבוע מוצא דבר לעיקר הזה בתלמוד מאין יצא להם זאת כי רהיטא דתלמודא ולישנא דברייתות לא משמע כך. וגם קשה לסברתו מדקבעינן סתמא בקטלנית כרבי שם בכתובות (ד' מ"ג ע"ב) ומפורש הדבר בנימוק"י וברא"ש משום שיש לנו ספק הלכה כמאן ומשו"ה בסכנות אזלינן לחומרא ע"ש ולסברת רמב"ם דליכא כאן איסור סכנה היה מהראוי להקל כרשב"ג עוד נראה דפשטא דתלמודא דסו"פ כיצד רהיטא נגד דברי רמב"ם בזה דאיתא שם קס"ד מיתה אמיתה נימא מתני' דלא כרבי דאי כר' הא אמר בתרי זימני הוה חזק' ומפרש"י דלרבי נהי דחשד ליכא מיהו אסורה לכל העולם שהוחזקה להתאלמן ע"ש. ולשיטות הרמב"ם לפום רהיטא לא קשה התם כלל לרבי דאפשר לומר דמתני' משמעינן דאם נישאו לאחרים ונתארמלו אזדא לה האי איסורא דחשדא ואף שיש שם חשש דניחוש ופחד לית לן מידי. ובלעדי שיטות רמב"ם הנ"ל אמרתי שהלכה זו דסוגיא דסו"פ כיצד נתעלמה מחכם צבי סימן א' שם שהאריך לסתור סברות ראנ"ח שהעלה לומ' דלגבי יבם לא שייכא איסור קטלנית והוכיח ראנ"ח זאת מפ' ד' אחין (ד' למ"ד) במשנה ג' אחין כו' זו היא שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרו' אף שיש שם איסור קטלנית ודחה ח"צ וכ' דמהא ליכא שום ראיה כלל דיש לומר מותרות משום אשת אח ואסורה משום קטלנית ומביא ראיה לפירוש הזה ממאי דאי' בחולין אכלה סם המות מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות וכן איתא בחולין (ד' צ"ה ע"א) דרב סובר בשר שנתעלם אסור ומפרש מאי דאי' שם במשנה אברים שנמצאו בגבולין נבילות אבל חתיכות מותרת ומקשה מזה לרב דסובר דאסורין ואמר רב דמותרת משום נבילה ואסורות משום בשר שנתעלם מן העין ע"ש שהאריך בזה. ואמרתי להקשות על הח"צ דלסברתו מאי מקשה תלמודא שם סו"פ כיצד ממאי דאי' במשנה שם וכולן שנישאו לאחרים ונתארמלו מותרות להינשא להם לימא דלא כרבי דהא מצי אתיא אפי' כרבי וקתני מותרות משום חשדא אבל אסורה משום קטלנית כל זה הקשתי טרם רואה שיטות הרמב"ם ועכשיו ביותר קשה לשיטות הרמב"ם דמפרש דליכא כאן שום חשש איסור ואפי' סכנ' ליכא כאן רק ניחוש ופחד בעלמא קשה טובא ובפרט לפי מאי דכ' הח"צ שם דאפשר לומר דמשו"ה לא נקיט מפורש ואסורה משום קטלנית דבפלוגתא לא קמיירי ע"ש כמו כן אפשר לומר על משנה דסו"פ כיצד. ועוד מצאתי לדקדק בדברי תשובות רמב"ם שכ' ואע"פ שיש חכמים סוברים שלא תנשא כו' לפום רהיטא אינו מובן כוונתו כלל דמשמע דדעתו להתיר לגמרי אבל חכמים אחרי' אומרים שלא תנשא וקשה דהא מפורש בברייתא בתלמודא דלשלישי לא תנשא ולהשקיט כל עניני מבוכות הללו אמרתי לבאר שיש ראיות חזקות ומצוקות לשיטות רמב"ם הנ"ל מסוגיות התלמוד דהנה יש לדקדק טובא על מאי דאיתא שם בסו"פ הבע"י (ד' ס"ד ע"ב) אמר רבא השתא דאמרת דאחיות מחזיקות לא ישא אדם ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים והוא דאיתחזק תלתא זימני. ומימרא זו פסקו הרמב"ם וטוש"ע סימן ב' ע"ש. ולכאורה קשה לפי מה דקי"ל בקטלנית כרבי דחמירא סכנתא דאזלינן להחמיר ורבא גופא מסיק לקמן דבנשואין קי"ל כרבי כסתם משנה א"כ מפני מה מסיים בה רבא והוא דאיתחזק ג' זימני וראיתי בנימוק"י שם דלאחזוקי כל המשפחה אפי' רבי מודה ע"ש הביאו הח"מ סי' ב'. וקשה לסברתו איך באו למיפשט מדאמר ר' יוחנן שבאתה אחותה רביעית ואמר לו רשב"ג אל תמולי דילמא באחיות או משפחה כולהו מודו. ועיין ברש"י דכ' קמ"ל דאחיות מחזיקות כמו אשה אחת בג' בנים ע"ש משמע דהכל חדא ודוחק לחלק בין אחיות למשפחה דא"כ איך יליף רבא משפחה מאחיות. ועוד דלפי"ז קשה דהי' לנו לפוסקים לפסוק ולומר דבאחיות אף בשנים נכפין לא ישא השלישית דווקא במשפחה בעינן תלתא אע"כ משמע בפשיטות שאין לחלק כלל ובכל גוונא דווקא תלתא בעינן. ועוד חקרתי לשיטת הרא"ש דקטלנית מילתא דסכנת נפשות הוא קשה דלא לישתמיט לנו שום פוסק מהראשונים או מהאחרונים לפרש ולומר דלשני אחיות אשר מתו בעליהן השלישית אסורה להנשא ולפי שיטות הנימוקי דמחלק בין אחיות ובין משפחה דבתלתא איתחזק כילה משפחה היה לנו לפוסקים לבאר דמשפחה שנתארמלו בה שלשה נשים איתחזק כל המשפחה כולה לקטלנית ואסור לישא נשים הימנה וזה לא ראינו ולא שמענו מעולם להחזיק ע"פ אחיות עסק קטלנית ובמילה מבואר בשו"ע עכ"פ דאחיות ג"כ מחזיקות ע"ש אבל בקטלנית אין שום פוצה בדבר מאז ועד עתה לא נעשה זכר לזה בין ההמון כלל והלא דבר הוא: ואמרתי להעיר עוד דקדוק נכון בלישנא דתלמודא אשר עפי"ז יתגלה לנו בעליל יסוד ומקור לשיטות הרמב"ם אשר ביאר בתשובתו ויתורצו כל הערות שהערנו לעיל בענין הזה והוא גבי משפחת נכפין ומצורעים תלה קביעות האיסור על האיש הבא לקחת והאי לישנא נאמר ברמב"ם שם פ' ך"א מא"ב הלכה למ"ד ובשו"ע סי' ב' ע"ש דכתבו לא ישא אדם ממשפחת כו' ולשון הזה מדוקדק לפי ענינו לנכון דהאש' אינו מתקלקלת בנשואין הללו ועיקר חשש דסכנה משום הבעל איקבעה דהוא מתקלקל בזה ולפיכך שפיר דתלי עיקר האיסור בו ואמרו לא ישא וכן בכולהו עניני דסו"פ כיצד גבי נטען על האשה או על שפחה והמביא גט והמעיד לאשה שמת בעלה וחכם שאסר האשה תנינן בכולהו לא ישא את אשתו משום דעיקר חשש החשדא תקוע בו נקיט