גליא מסכת חלק א קד

תחת שם אביו מועיל סימן גרוע דבא רק למעט חיפוש באותה עיר אבל אם ידוע שמו ושם אביו דיש להסתפק בכל העולם אינו מועיל סימן גרוע שיהיה עולה תחת שם עיר ע"ש ואני עשיתי סמוכין לזה מסוגיא דסוף ב"ב במשנה שם ב' יוסף בן שמעון יכתוב סימן וע"ש ברשב"ם שמפרש סימן דאריך וגוץ וידוע דהוה סימן גרוע מ"מ התם בפשיטות מועיל דליכא ספיקא רק בין אנשים הללו וכמו כן מועיל ברמב"ם דליכא להסתפק רק באנשי אותו עיר שפיר מסיימו מילתא אף בסימן גרוע. אבל שיעלה סימנים גרועים חילוף שמו או שם אביו מעולם לא שמענו זאת אף על סימנים אמצעים וראיתי בקו"ע סימן רל"ו דשמו ושם עירו ואומנתו מצטרף לסימן שלישי ע"ש. זה שפיר נלמד מתשו' הרמב"ם אף דבאמת אומנות הוה סימן גרוע מועיל לגבי ידיעות שמו ועירו ולא חסר רק סי' שלישי וכנ"ל. ולא ידעתי למה לא צירף מה שהי' פיסח ע"ש והב"י סי' י"ז מביא תשו' הרמב"ם מבעל מלאכ' א' שנהרג סמוך לעכו והעידה מסל"ת וסיפרה להם דמותו והיה עושה מלאכתו בעכו והקשה הב"י דהא הרמב"ם פסק דסיפור דמות לא מועיל ומתרץ משום שסיפרה שהיה עושה את מלאכתה בעכו וזאת היה ידוע שרק זה היה במלאכתה ע"ש א"כ משמע שעדות אומנות עם דמותו לא היה מועיל עדיין אף שבודאי בסיפור דמותו היה בו כמה סימנים גרועים וגם מהלכו לאותו מקום היה ידוע מ"מ חקר הב"י לתרץ שם או שהיה ידוע שהוא לבדו עשה מלאכתה בעכו או שלא היה חסר שום יהודי מעכו רק זה ע"ש: אם לא שנימא שדעת הרב הנ"ל המתיר הוא להתיר בנ"ד ע"פ שיטו' מהרי"ו שהובא בד"מ ס"ק כ' ביהודי שהיה בדרך ושמעו שיהודי א' נהרג תלינן שאותו יהודי הוא. ובאמת הרב הנ"ל באריכות קו"נ הביא דברי מהרי"ו ועיין במרה"צ דף מ"ה מעתיק את דברי מהרי"ו באריכות ומביא שם שסיים טל עובדא שלו שיש לצרף שם סימני כליו וסימני גופו אשר היה שם. ולכן דעת מרה"צ הוא דווקא ע"פ צירוף מועיל ואף דמהרי"ו עצמו כ' לפני זה דהני אומדנות לאו כלום מ"מ יועילו בצירוף ע"ש. עכ"פ מוכח דהני סימני גופו וכליו שהיה בעובדא שלו היו גרועים ביותר שכ' עליהם דלאו כלום נינהו. ולכן לא קשה מה שהקש' במרה"צ איך העתיק הד"מ סתם הא שם היה צירוף ע"ש. ונראה דהד"מ ירד לסוף דעתו של מהרי"ו דאף בלי שום צירוף היה מתיר הואיל וכ' בעצמו דהני סימני לא הוה רק אומדנות בעלמא ובפרט שעיקר מה שלמד מהרי"ו הוא מתשו' הרא"ש גבי מעיד ישראל שנתלוה עמו מת ולא חיישינן שמא אח"כ נתלוה אחר עמו והובא כל זה בד"מ ס"ק כ' ובעובדא דהרא"ש מתיר בלי צירוף אחר מסתמא יליף מיניה מהרי"ו ג"כ להתיר בלי שום צירוף דהא זהו לשון מהרי"ו שם במרה"צ שמעתיקו דמסיים מהרי"ו דדמיא ממש לההיא עובדא דהרא"ש ע"ש אולם כל האחרונים לא קבלו דעת מהרי"ו להתיר ע"פ סברא זו. גם ראיתי במרה"צ עשה צירוף סברות מהרי"ו עם דברי מבי"ט אשר הובא בקו"ע סימן רכ"א אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקו' למקום ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאוריי' תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו איה ולכן ניסת לא תצא טפי ממשאל"ס דהתם אפשר הים פולטו למרחקים ע"ש אבל גם על המבי"ט שהמה באמת בחדא מחתא עם מהרי"ו פקרו האחרונים ואמרו שתליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג גבי שדה שאבד בה קבר ואח"כ נמצא עיין בנ"ב סימן מ"ו ובמהדורא תניינא סימן נ"ט וביותר שם סימן קמ"ז באריכו מזה לפקפק הרבה על התירא דמביט ע"ש: עוד ראיתי בקו"נ הרב הג' הנ"ל באות ך' כתב עוד סברא כאן דחזקה שליח עושה שליחותו ובפרט שכבר התחיל במלאכתו בשכר נעמיד השליח בחזקות כשרות ואף אם נעמידנו בחזקות כשרות הא אסור לעמוד את עצמו במקום סכנה שאני הכא דחזינן דכבר החזיק בדרך אף שנודע לו עיקר הסכנה עכ"ל הרב הנ"ל ולא ידעתי למה נצרך לחזקת שליח עושה שליחותו הא יש חזקת כשרות דאסור להרחיק מביתו בלי ידיעת אשתו יותר משני חדשים כמבואר בשו"ע סימן ע"ה סעיף ד' ובכתובות פרק אע"פ דאמרו אילו הוה יהודה קיים לא הוה מבטל פ"ו ע"ש וא"כ עי"ז היה ראוי להתיר כל העגונות על כן כל יסודות ההתירים אשר האריך הרב הנ"ל עדיין המה רפופות וטפופות ולא תקופות. (ג) אולם באמת יש כאן בנ"ד היתר ברור ונכון אשר נאמר ע"ז אבן מאסו הבונים נהייתה לראש פינה כי ראיתי בכל אריכות קו"נ הרב הנ"ל שהאריך עד חמשה ושלשים דפין כתובים פנים ואחור ולא נזכר עיקר גדול שיש כאן להתיר עד בקצה הדף מסיום הקו"נ רמז את זאת כהדין גרמיזא הבא באחרונה והוא מענין סימן החוט שתפר בו הפאלב מהתחתונים שהיה מן ברונע פאדים וגם הפאדוויסקע מחוטין הללו ונמצא מלובש בתחתונים הללו כשהובא לקבורה לוואלקעוויסק. וע"ז כתב הרב הג' הנ"ל בסוף הקו"נ וז"ל אף שלא רציתי לחקור בזה דקרוב בעיני שלא הכירו רק מחמת צבעו דלאו כלום הוא מ"מ צירוף הוה ומביא שם עוד הא דאמרינן דחיור וסומקי לא סימנא הוה וחקר לפרש הא דאמרינן דלא מהני חיור וסומק כשמעיד כן על פה שאינו יכול לצמצם מהות הלובן ומהות האדמומית אבל אם למראה עיניו ישפוט שאני ומסיים שיש ע"ז לפקפק דלא משמע כן באחרונים עכ"ל ולא הבנתי דבריו כלל בזה ולפי הנראה עשה מטפל עיקר ומעיקר טפל כי לדעתי יש לעשות עיקר ויתד במקום נאמן מהאי סימנא סימן מובהק ומצומצ' מהאי תקות החוט יש תקוה גדולה להתירה מכבלי עיגונא את האי איתתא הואיל ומצאו האי שינוי ומסומן בתחתונים שנתפרו כולו בחוטין שאינן צבועין רק אותו מקום מהפאלב נתפר דווקא בחוט הצבוע ברון וגם הפאדוויעסקע נמצא בחוט צבוע הזה ודאי דומה ממש לנקב בצד אות פלוני ומאי שדימה הרב הנ"ל להאמור בסוגיא חיור וסומק דהוה סימנים גרועים לא ידעתי איזה דמות עשה מהאי סוגיא לזה דהתם אמרינן כשאומר סימן שבגד הזה כולו חיור או סומק לאו מידי וכמו דמפרש"י דלאו סימנא הוא דהרבה כאלו יש ע"ש אבל אם הבגד כולו חיור או סומק ויש שם רושם באיזה מקום ידוע בבגד הלבן יש רושם שחור או איזה צבע ומראה בפשיטות דהוה סימן מובהק כשמצמצם המקום וכמובא בשו"ע סעיף ד"ד דרושם הוה סימן ע"ש ומשמעות הרב הנ"ל דטעמא דחיור וסומק הוא דאינו יכול לצמצם תואר הצבע מהות לנובן ומהות האדמומית אבל זה ניחא דעיקר טעמא הוא משום דשכיחי הרבה בגדים וכמו ארוך וגוץ שפרש"י משום דשכיחי הרבה כמותו ע"ש לכן נראה ברור דהאי סימנא שנתפר הפאלב מתחתונים בחוט צבע ברונע פחדים הוה סימן מובהק כמו רושם המובא בשו"ע גם הפאדוויסקי הוא שינוי גדול וממילא דהוה סימן רק עתה באנו לחשש שאלה אף שיש כמה פוסקים מקילין לעומת זה יש כמה אוסרים כמבוא' בב"י ובשו"ע סעיף ך"ד דחוששין לשאלה: והנה הב"ש הביא דמהר"ל מפראג חידש דאם יש סימן אמצעי בגוף ועוד סימני כלי' ממ"נ מותר דלהאי תירוצא דאוקמינן סימנין דרבנן לא סברי חששא דשאלה והאי אוקימתא דסברי חששא דשאלה סברי דסימנין דאורייתא ע"ש בס"ק ס"ט שרוצה לדחות זה וגם בנו"ב בכמה תשו' חקר זאת וגם במהר"צ דף פ' ע"ב מאריך בזה ועוד יש סברא המובא בחכם צבי סי' קל"ד להתיר בסימן גופו וכליו משום דהוה חשש שאלה דיחיד דנימא דחיישינן שזה האיש השאיל כליו למי שיש לו פצע ע"ש וגם על היתר סברא זו חקרו הבאים אחריו הובא בנו"ב ומבואר מזה במרה"צ דף פ"א ע"ש באורך: ואח"ז מביא שם בדף פ"ב שיש בזה מחלוקת קדומה שר' נתן מאיגרא מביא בשם ספר מתית דיש לצרף סימן גופו וכליו יחד ונעשה כמו מובהק והובא כל זה במהרי"ו ומהרי"א סי' קס"א. והובא בד"מ ס"ק כ"ד ובקו"ע סימן ר"כ ע"ש. וא"כ בנ"ד אם נימא שיש כאן סימן אמצעי היה מספיק סי' מובהק דכלים ולא חיישי' לשאלה. הן מטעם הגאון מהר"ל מפראג או מטעמא דח"צ או סברות ספר מתית הנ"ל. אולם לפי הנראה ליכא כאן רק סימן אומנתו שיש לו גוז על אצבעו כדרך החייטים וכבר הערותי לומר דסימן אומנות לא הוה רק סימן גרוע ואפשר איזה אומנות דלא שכיחא כ"כ שאני אבל אומנות חייטים שכיחא טובא והנה עוד נמצא בעבודת הגרשוני סי' ע"ב וכן רמז על זאת בסי' צ' דיש לצרף סימן בגדים לטביעות עין גרוע שהיה בעובדא שלו שהיה נשתנה צורות פניו ונסרח דמוכחא מילתא שעברו עליו ג' ימים אשר הפוסקים החולקי' על ר"ת מחמירים אך מחמת שים לזה גם סימני בגדים א"כ הוה חששא רחוקה מאוד לחוש שמא הנעדר השאיל לאחר ואותו הוא שנהרג ואותו נשתנה צורתו לצורת הנעדר ואילו היה כן היה כמעט קרוב לדבר ניסי ממש אע"פ שאינו הנמנע ואפשר שעכ"פ יתרמי כך מ"מ כיון שהוא מילתא דלא שכיח טובא לא חיישינן כי הלא אף לסימן מובהק ביותר אינו מהנמנע שיתרמי כן אלא כיון דלא שכיחא טובא לא חיישינן הכ"נ דכוותיה עכ"ל: (ד) אולם גוף הדבר תליא הרבה אי עסק חששא דשאלה הוה חששא גמורה מדאורייתא או מדרבנן והרא"ש פ"ק דב"מ סי' נ' מסתפק בזה ע"ש ובמרה"צ ד"ע"ט ס"ק צ' חקר אי אמרי' האי חששא אף באיסו' דרבנן ע"ש היינו גבי משאל"ס והאריך בזה. ונראה דאף זאת יש לחקור אי ניסת גבי סימנא דכלים אי תצא או לא דאי הוה חששא רק דרבנן אפשר ניסת ל"ת כמו סימן אמצעי וכמו שנסתפ' הרשב"א על חששא דאחרי שלשה ימים אי הוה חששא דאוריית' או דרבנן והובא בכל הפוסקים לענין ספק ג' ימים ועיין במ"מ פ' י"ג מגירושין העתיק לשון הרשב"א שם. וא"כ אי נימא דחשש שלשה ימים וחששא דשאלה הוה דאורייתא אפשר יש להחמיר אף בצירוף שניהם יחד וכבר הארכתי בפלפול בחכמה קרוב לארבעים שנה באלו העיקרים דתליא בשני הסוגיות דבכורות שיש שם תרי לישנא אי הכרות פנים בלי חוטם ופדחת הוה דאורייתא או דרבנן עיין בכורות (דף מ"ו ע"ב) ומשם יש לחקור אם כל חששא דמשנ' דאין מעידין מדאוריית' או מדרבנן ונתארכו הדברי' ואח"ז באו בדפוס מרה"צ ועוד ספרים חדשים ומצאתי הרבה מפורש שם. גם חששא דשאלה לכאורה יש לפשוט להחמי' דמשמע בגמרא דשוה לסימני וגרועין דאריך וגוץ דהא חד תירוצא משנינן בחיוורי וסומקי ותירוץ שני משני בחששא דשאלה משמע דשניהם בסוג ובחינה חדא איתנהו וכמו דחיוור וסומק דסימן גרוע אף ניסת תצא דהוה ודאי חששא דאורייתא כמו כן האי תירוצא דאוקי לה בחששא דשאלה הוה מדאורייתא ע"ש: ואף אי נימא כסברו' עבוה"ג דמצרפין ט"ע גרוע דנשתנ' פניו עם סימני כלים כבר הערנו דטביעות עין הכרה דנ"ד יש בו ריעותא טובא שראה וידע ירידתו למקום סכנה יש לחוש שאומר בדדמי וראיתי בתשוב' ושב הכהן סי' נ"ז שהוכיח ממהר"ם פאדאווע שהיה שם הכרות ט"ע עם סימני בגדים ומ"מ לא עשה צירוף מחמ' שע"ע הוא גרוע מחמת שראה הטביע' והוצרך להמציא טעם שהכיר הבגדים שנטבע כדאי' סעי' ל"ב וביותר שעיקר טעמו ויסוד של עבוה"ג כמו שהבאתי למעלה דדומה לסימן מובהק וסברתו דסימן מובהק נמי שכיחא קצת וכבר ידוע שיש מחלוקת בין הפוסקים על ערך דסימן מובהק עד שלא ימצא דוגמתו כמו דעת מהר"ד בן יחייא בתק"ע סי' ל"ו ובמזרחי מבואר שם שזהו דעת ר' ירוחם ע"ש. וא"כ לפי"ז גם בצירוף דט"ע גרוע עם כלים יש להחמיר וכמו שכ' עבוה"ג בעצמו שאפשר שיתרמי רק הוא לא שכיח כנ"ל ועל צירוף דכלים עם האי סימן הגוף מאומנתו חקרנו דקרוב דאף בסוג אמצעי לא עולה ואם ניסת בו תצא אולם אף זאת מצאתי אף אמנם נימא לפקפק קצת על סימנא דכלים אשר יש בנ"ד מתפירות האי חוט בפאלב של התחתונים ונאמר שעדיין אינו מובהק כ"כ ראיתי בספר מה"צ דף פ"ב שכ' ויראה מלשון ספר מתית ור' נתן מאיגרא דסגי אף בסימן אמצעי דכלים לצרפו לסימן אמצעי דגוף ע"ש באורך אך עדיין אפשר דבעינן דווקא סימן אמצעי לפחות בגוף וכאן לא הוה רק גרועי אך ראיתי במהר"צ שם באותו דף ע"ב שהביא מסקנות הרב סדר אליה בשם הרשד"ם והרש"ך ובעל לחם רב שסוברי' שיש לצרף טב"ע דכלים אף לסימנים גרועין דגוף ומסיים בעל סדר אליה הנ"ל שלדעתו למעשה צ"ע להקל בזה אם לא שידוע שבעלה של זו היה באותו הדרך שנמצא