גליא מסכת חלק א קג

ומקום קביעות דירתו היה רחוק מפא"ס איך הוא רגלים לדבר להכניסו לבית הספק כלל. ויוצא תועלת מידיעות מהלכו להכניסו לבית הספק יותר מאחרים הנקראים בשם זה. עוד נמצא בקו"ע סי' רכ"א קולא בשם מבי"ט אם נאבד בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד דאי איתא שהנאבד ניצל היה נודע מקומו ועדיף ממשאל"ס דאיכ' למימר שהים פלטו לאיי' רחוק' כו' ומאחר שיצאנו מאיסו' דאוריי' דאזלינן בתר רובא מדאוריי' וא"כ אפשר לצדד להקל אף מדרבנן מאחר שלא נתעלמו רק אלו מסתמא אותן שמצאו אלו הם עכ"ל. גוף ספר מבי"ט אינו לפני להביט בו אך אם עיקר הוכחתו אילו היה חי היה נודע מקומו היה גם בנ"ד לחקור כך ולומר אילו היה חי היה נודע וע"ד שאמרו נגזר על המת להיות נשכח זכרון מציאותו אבל חי נתגלה זכרונו ודווקא במשאל"ס שפיר חיישינן אולי נפלט ע"פ איי הים למרחקי' ארץ לא עבר שם איש לא כן בכהא"ג אך קבלתי מכתב מרב א' שעיין בגוף הספר ואיירי שם דווקא באיש שידענו שלא הגיע אל מקום הנשלח או שדרכו היה לחזור לזמנו לביתו ולא חזר אשר עפי"ז אין ראיה לנ"ד אולם כמדומה לי שסברות הללו קבע בקו"ע בסי' רכ"ג להתיר עפי"ז אפי' כשלא נמצא שים הרוג רק מחמת שלא הגיע למחוז חפצו ע"כ לא ידעתי מה אידן ביה אך איירי הכל כשנמצא בלא ידיעות שמו ובלא סימנין ובנידון שלפנינו כולהו אתניהו ביה. גם אי נאמר דעיקר סברות מבי"ט מחמת שדרכו היה לחזור לביתו א"כ היאך דימו האחרונים הובא בשב יעקב ובט"ב דינא דמבי"ט לפלוגת' דשדה שאבד בה קבר דפליגי רשב"ג ורבנן אי אמרינן זהו הקבר הנמצא ומשמע דבלא סברא והוכחה מדלא הגיע למחוז חפצו התיר שם: ואם באנו לצדד כאן להתיר ע"פ ספק ספיקא תוכל לצדד הרבה ספיקות אולם קרוב לוודאי נמצא בו כל צדדי ההיתרים אשר ביארנו אחת אל אחת ובקו"ע סי' רכ"ו בשם ר"א ממיץ להתיר ע"פ אומדנות ובשם תשו' הגאונים להתיר ע"פ קיל ההברה ובשם ר' יואל אביו של ראבי"ה דבכל פלוגת' דהיתרא יש לילך אחר המיקל (ומש"כ בקו"ע סי' רכ"ג בשם הרא"ש ט"ס וצ"ל בשם הרא"ם) ובח"מ ס"ק ל"א מאריך ומסיק דאין כל העגונות שוות יש זקנה ואינה רדופה להנשא ובפרט אם יש מקום לצפות על עדים שיבואו בזמן קצר אשר תוכל להנשא על פיהם ולפעמים מגונה ילדה ורכה ורדופה להנשא ויש לנו לחוש פן תצא לתרבות רעה ואם לא נקל כדברי יחיד אין תרופה לעגונה לעולם על פי עדות אחרים זהו מיקרי שעת הדחק ע"ש באורך ומקור נאמן לזה שילהי יבמות בשעת הסכנ' כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ופירש"י דהם לא עכשיו אימתי ותשארה עגונה לעולם ע"ש ונמצא כל אלה לנ"ד ילדה ורכה ורדופה להנשא וכבר עבר ערך עשר שנה ואפס תקוה שתצפה על עדות אחרים וז"ל הרמב"ם הובא בשו"ע סעיף ך"א אסור לדרוש ולחקור ולדקדק בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו ע"ש ובשו"ת ב"ח חדשות סוף סי' ס"ד כתב וז"ל וראיתי דמעות העשוקים ואין להם מנחם אמר שלמה על עגונה וכל מי שמתיר עגונה אחת כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים עכ"ל והענין דירושלים היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש וה' אל קנא יציב גבולות אלמנה להשיבה על כנה לעדת מי מנה: י שאלה באשה עגונא מ' יודית מק"ק ראשיע הסמוך לוואלקעוויסק וגופא דעובדא ע"פ המבוא' בגב"ע אשר הוגבה בק' וואלקעוויסק אבאר פה בקיצו' והו' זה שבעל העגונה שמו ר' יוסף ב"ר צבי חייט דר באזאר ושלחו אותו בשליחות משם לכפר א' סמוך לק' ראזינאי ומידי עברו דרך וואלקעוויסק הי' זמן חצי אלול תקצ"א נתאכסן אצל איש א' ר' חיים במ' יוסף שר' חיים הנ"ל ג"כ היה דירתו בק' הנ"ל מקדם ערך ך' שנה והיה שכן עם הנעדר הנ"ל ועוד היה שם השליח בק' הנ"ל אצל חייט א' שמו ר' ישראל בר' הילל וסיפר השליח ר' יוסף הנ"ל להאנשים הללו איך שהולך בעסק הנ"ל ומחמת שהיה השליח חייט נתעכב בבית ר' ישראל חייט הנ"ל ובהיות בבית ישראל חייט בק' וואלקעיויסק לקח אצלו איין ברונע פאדים און האט גימאכט איין פאלב אין דיא פאשניצע אין דיא תחתונים אין האט מיט דיא ברונע פאדים פאר נייט און האט נאך גינומען איין ברונע פאדים און האט גימאכט וויא איין פאדיסקע און האט פאר בונדין דיא זאק אח"ז הלך מוואלקעוויסק לדרכו להלוך לק' זאבעלין ומשם למקום שנשלח להודיע מיתת אשה אחת שיש לה בן בכפר הסמוך לק' ראזינאי' דנקרא הארעדעץ ובבוקר זמן תפיל' בא למלון א' שהוא על אם הדרך סמוך לזאבעלין והניח שם תפילין וראה ר' מאיר בעה"ב מלון הזה ושאל אותו מהיכן הוא וסיפר לו כל המאורע איך שהולך בשליחות להודיע מיתת אשה אחת שמתה באזאר ויש לה בן בכפר הסמוך לראזינאי' ואמר שהוא חייט וראה אצלו מחטין תחובים בבגדו וראה ששערותיו מהפיאות היו שחורים מאד והלך בבתי רגלים (שטיבל) קצרים ור' מאיר שלח עם השליח הנעדר מק' אזאר את משרת שלו לק' זאבעלין וכן עשה שהמשרת בא עמו עד זאבעלין ומשם הלך לדרכו וקור' ר"ה מצא הרוג ביער סמוך על הדרך מק' זאבעלין הנקרא מלון האלושקיא והובא לזאבעלין ומשם לוואלקעוויסק ונקבר שם. והובא בלא יד שנחתך מאתו גם בפניו נחבל מאוד גם נשחת העור מעל פניו ובעת שהובא לזאבעלין ראה אותו ר' מאיר בעה"ב ממלון הסמוך לזאבעלין אשר הנעדר הניח אצלו תפילין ואמר ר' מאיר הנ"ל שהכיר שזהו שהניח אצלו תפילין והכרה שלו היו שערות מהפיאות שהיו שחורים מאוד ואח"ז הביאו אותו לוואלקעוויסק הלך ר' חיים ב"מ יוסף ור' ישראל בר' הילל חייט צו זעהין דעם הרוג הכיר איתו ר' חיים ב"ר יוסף ואמר אני הכרתי שהרוג זה הוא ר' יוסף ב"ר צבי חייט באזאר מפני שר' חיים הנ"ל הי' דר מקדם ג"כ באזאר והיה שכן שלו ואמר שהכיר אותו ע"פ צורתו ועל ידי גופו גם אמר שהכיר אותו בסימן שהוא חייט שיש לו גבשושית שקורין גוז על אצבעו האריך מיד ימינו כמו שהוא בקביעות אצל שארי חייטים מחמת התפירות כל זה עדות של ר' חיים אח"ז העיד ר' ישראל ב"ר הילל חייט מוואלקעוויסק ואמר שעל צורות פנים לא הכיר אותו כי נשתנה פניו רק קודם שהלכתי לראות את ההרוג זכור הזכיר אותו הפועל שלי ואמר לעיין ולבדוק את התחתונים של ההרוג שהי' עדיין לבוש בהם ותמצאו שם סימן שתפר אצלינו את הפאלב שם מיט ברונע פאדים און האט גימאכט גם פדוועסקע דער פון ועיינתו עם שארי אנשים ונמצאו כך גם העידו אנשי ק"ק זאבעלין שמשך איזה זמן קודם הילוך יוסף חייט מאזאר עד זמן מציאותו לא נשמע כלל מי שהלך על דרך זה מזאבעלין לראזינאיי וקרוב לודאי שכל משך זה לא עבר יהודי שם ע"כ תוכן הגב"ע בזה: (א) והנה עגונא זאת ניגשה לפני הרב. והרב הנ"ל האריך מאוד בעוצם פילפולו בקו"נ ארוך להתיר. רק קבע בהיתרו שיסכימו עוד הר"ב ה"ג מק' סלאנימא אף אני ובאה העגונה בצל קורתי ושמתי עיני ברהיטא טובא על כל יסודי היתרא שקבע לה הרב הג' מוואלקעוויסק. וראיתי שפתח בהצלה תחילה ע"פ מה שהאריך לקיים דברי ר"ת אשר הובא בתו' (דף ק"כ) וע"פ המבואר דבריו בספר הישר שם דאף דנחבל בפניו עדיין יש עליו הכרה על פי גופו כשהוא שלם וכאן היה הכרה עכ"פ הן מהראש והן מהגוף. ועל הכרה דפניו יש ריעותא דנחבל ושאר הכרות גוף אולם על הכרה דגוף מצאתי אני ג"כ שיש בזה לחוש ע"פ המבואר במראות הצובאות (דף פ"ח ע"ב) דמחוסר אבר יד או רגל תי לא הוה גופו שלם גם מה שהקיל הרב בזה לדונו בספק ג' ימים דמקיל ר"ת נראה כאן קרוב לודאי אחרי ג' ימים דמזמן שהלך מזאבעלין עד שמצאו אותו סמוך הי' זמן ב' שבועות וידוע שאותו זמן היו רבים המתפרצים וליוצא ולבא אין שלום והיו הורגים בלא דין ומשפט שאילו היו להם חוק ומשפט היה אפשר לומר דמחמיצין הדין ודינו לבוקר משפט וא"כ בודאי תיכף כשנתפס לידם עד יום השלישי לא יקימנו ויחיה ובפרט שנסרח ונשחת עור מעל פניו ודאי עברו עליו ג' ימים ולא ספק. (משום דבזמן חצי אלול כבר תשש כוחו של תמה שבחצי אב הוא יום תבר מגל וא"כ לא היה הזמן חם ועיין ברש"י במשנה בזה): ועוד מצאתי מבוכה רבה על האי היתרא דהכרות הנעדר בטביעת עין בלי סימנים ע"פ המבואר ברמ"א סעיף מ"ח והוא בטור בשם הרא"ש סוף יבמות גבי נטבע מי שראה הטביעה אינו מועיל הכרות ט"ע בלי סימנים ובתשו' משאת בנימין סי' מ"ו מביא שזהו מהרא"ש והרז"ה ור"י בעל תו' ולא ראה מי שחולק על זה משמע שהוא מוסכם וא"כ בנ"ד אחרי שהעד שמעיד על הכרתו ידע וראה הליכתו למקום סכנה יש לחוש שאומר בדדמי ובד"מ ס"ק ל"ח מביא בשם הש"ג דמלחמה דומה לטביעה ע"ש אולם בסעיף נ' מביא הרמ"א דלא חיישינן במלחמה ע"ש וכבר עמד ע"ז במרה"צ (דף צ"ח ע"א) ומתרץ דדווקא גבי טביעה חייש מפני שהמים משנים הצורה ע"ש ולכן לא פסק הרמ"א כהש"ג במלחמה וא"כ בנ"ד שהי' חבול בפניו דומה לטביעה ובספר שו"ת ושב הכהן ראיתי בזה סברא אחרת אשר קיימתי מסברא דנפשאי והוא בשלמא בטביעה אשר לא ראה רק זה האחד שנטבע שפיר שייך לחוש לדדמי אבל במלחמה שירדו שם הרבה בני אדם כמותו אם אינו ניכר לו בודאי אינו מעיד וזה נכון בעיני. וא"כ בנ"ד שלא ירד באותו מקום המסוכן רק זה האיש לבדו בפשיטות יש לחוש כמו גבי טביעה ואף הרמ"א לא פליג בזה גם בלא"ה כל הבאים אחרי ר"ת לא נתחוורו בעיניהם פסק זה ובפרט בנ"ד שודאי עברו ג' ימים וחבול בפניו וגופו לא היה שלם שנחסר ידו רחוק אף לעשות סמיכה הכרת ט"ע בזה וראיתי בדברי הרב הנ"ל מסקנתו באות מ"ח מקו"נ שבא לקבוע עיקר היתרא ע"פ שנודע לנו סימן אומנתו שהי' חייט ע"פ הגוז שנמצא אצלו על אצבע כמו בכולהו חייטים זהו ענין א' ענין ב' שאמרו עליו סימן שערות שחורי' ובינוני בקומה ענין ג' שידוע שהלך על אותו דרך שנמצא ההרוג דעולה לו במקום הלך על דרך זה ושמו ושם אביו דראוי להתיר אליבא דכ"ע עכ"ל בקו"נ הרב הנ"ל: וכפי הנראה כוונתו דהני ב' סימני' מאומנתו ובינוני בקומה עולה במקום שמו ושם אביו וכמו שהביא ראי' שם על זה מתשו' הרמב"ם שהביא במרה"צ (ד' נ"ג ע"ב) באיש שהיו ידוע שמו כלף והי' ידוע שהו' מעיר מנית זפתא אבל שם אביו לא נודע והי' סי' בינוני בקומ' וזקנו שחור והשיב אם יבואו עדי' ויעידו שאמ' כלף הנעדר היה בינוני בקומה וזקנו שחור שמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינן מובהקים יספיקו בהודעתו לענין התרת העגונה עכ"ל הרמב"ם בתשובה ומזה לקח הרב הנ"ל שמועיל סימן שערות שחורות וערך קומתו תחת שם אביו כמו שמבואר ברמב"ם וסימן אומנתו עולה תחת שמו וא"כ יש כאן שמו ושם אביו וידיעות הלוכו לאותו מקום מבואר בח"מ ס"ק ל"ח דאף דיש פלוגתא בפוסקים אי בעינן תלתא שמו ושם ואביו ועירו או די בשנים מהן רוצה הח"מ לפשר ולומר היכא דידוע הילוכו לאותו מקום די בשנים אבל אם אינו ידוע בעי תלתא וכאן דידוע ההילוך די בשנים והרי יש כאן שני סימנים מאומנות וסימן בינוני בקומה עולה תחת אביו ושמו: (ב) ולא הבנתי יסודי היתרים הללו דהא על כולהו צירופי ב' סימנים אמצעים נתארכו מאוד מחלוקת הפוסקי' אי מועיל ונזכר כמה פעמים בקו"ע עיין סימן ל"ג וסימן ל"ד ובסימן ת"ב ע"ש וידוע שענין אמצעי יש לו דין ניסת לא תצא וכמבואר בב"ש ס"ק ע' ומשמע אפילו הני דמתירין בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו מ"מ בצירוף סימנים עדיין לא מסכימים להתיר ומעולם לא עולה על לבם שיעלה איזה סימן תחת אביו וסימן שני תחת שמו ואפילו תלתא סימנים אינו מועיל הני דאסרי צירוף. וא"כ איך יעלה על הדעת שסימנים גרועים דבינוני בקומה ושערות שחורים ודאי גרועים נינהו וניסת תצא בהם ואומנתו נמי כמה בעלי אומנות שכיחא בעלמא ודאי אין לו גדר מסימן אמצעי ואם היה ניסת בסימן אומנות לבדו בלתי ספק היינו מוציאין אותה מבעלה היתכן שיועיל בהם צירוף ואם שמצא בתשו' הרמב"ם שהספיק לו סימן גרוע דקומה ושערות על ענין שלישי לפי שיטות הרמב"ם דמצריך שלשה הוא דווקא התם שהיה ידוע שמו ושם עירו ולא היה הספק רק באו תו עיר לבד בפשיטות ראוי שיועיל סימן כל דהו ועיין במרה"צ דף נ"ג מביא שם בשם הרח"ש דדווקא