גליא מסכת חלק א קב

והוחזק זה להיות נתעלם מהעין. ואדם אחר ששמו אברהם לא הוחזק מהלכו לאותו מקום ולא הוחזק להיות נתעלם מהעין רק זה לבד שפיר יש מקום להחזיק דעה זו להתיר ע"פ שמו לבדו ע"פ הני תרתי מילי לטיבותא ולא חיישינן שכמה יוסף איכא בשוקא כמו דיש להתיר בשמו ואביו בלא עירו אף שודאי במקום רחוק נמצא שם הרבה ששמותיהם כמותו כמו כן יש מקים להתיר בשמו לחוד ע"פ סברות הללו כנ"ל: הגם שראיתי במפרשים שחקרו לפקפק אף על התירא דנא מהא דגבי גט איכא ג"כ שמו ואביו ומ"מ מחמירין וז"ל מהרי"א שם סי' רכ"ד ואע"ג דגבי גט בעינן תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחא חלק האשר"י משום דהתם אפשר בגט אחר לכן אזלינן לחומרא אבל לענין אשה שנתכסה בעלה מעיניה ומעיני כל אדם צריכ' להיות עגונה כל ימי' לכך מקלינן ועוד האריך אשר"י וביאר יפה בתשובתו דאיתתא שריא משום דקי"ל כרבא כו' עכ"ל מהרא"י ע"ש: ובמראות הצובאות בד' מ"ח מאריך כמה דפין בענין זה דאיך אפשר לחלק בין עגונא לגט דתלמודא מדמה להדדי ומביא ראיה רבא ואביי מגט לאיתתא ומביא שם במהר"ל כמה מפרשים שחקרו בזה וגם בדף פ' מבואר ענין זה בארוכה. והרבה תירוצים נאמרים בזה להעמיד הענין על הנכון מפני מה מועיל בעיגונא שמו ושם אביו ובגט לא מהני ויש מהם שפירשו דבגט איירי שלא הזכיר שם אביו ויש שפירשו דאיירי בהוחזקו. עכ"פ הסכמת הפוסקי' וכפי מה שביאר הגאון בביאוריו ס"ק ע"ו דכן עיקר להל' ע"פ הסכמת רוב הפוסקים וכן כתב מהרי"ט להשוות דעות כל הפוסקים ולאסוקי כך אליבא דהילכתא להתיר בעיגונא בשמו ואביו בידוע מהלכו לאותו דרך ע"ש: ועוד מבואר בפוסקים דאף אפשר לומר דתלמודא לא מחלק בין עיגונא לגט אבל הוכיחו דלהלכתא פוסק הרי"ף להתיר בעיגונא ולהחמיר בגט. ואף על האי מילתא המבוא' אצלנו בקו"נ השיעור' דסי' מובהק אשר חקרנו ע"פ המביא' במזרחי דשמו ושם אביו מיסוד ושורש סימנא קאתינא עלה כמבוא' שם בקונטרסי אות ח' בארוכה וא"כ כמו שמתירין ע"פ שמו ואביו כן יש להתיר בסימן מובהק שאינו מופלג בהפלגה מרובה עד שלא נמצא בכל העולם ודי שלא יהיה שכיחא עכ"פ עד א' מאלף והארכנו בזה ולא קשה האי קושיא שהקשה הח"מ ומהרי"ט דאם נמצא במקום רחוק בודאי יש ביניה' כמה אלפים בני אדם ונמצא הרבה מסומנים כך יש לתרץ ג"כ בהני סברות שתירצו הח"מ ומהרי"ט הואיל ועכ"פ זה האיש הוחזק מהלכו לשם והוחזק להיות נתכסה מהעין ואחר לא הוחזק בכך יש לנו לתלות בו ולא באחר שלא נכנס לבית הספק כמו זה. ואף התם יש לחקור מגט הובא במרה"צ שם סברות כמה מפרשים בזה ע"ש כמה תירוצים באריכות דברים על זה: (ט) ובאמת בשעת מעשה שהתיר הרא"ש האי עובדא דמכלוף בן מלול בשמו ושם אביו לחודא השיבו עליו איזה חכמים כמבואר שם בכלל נ"א עד שהוצרך הרא"ש עצמו לעשו' סניגורים לדבריו והביא ראיות מהני תלתא עובדא דשילהי (יבמות קכ"ב ע"א) במעשה דביתר ואנסוכא ומה שהתירו ע"פ שאמ' איש יהודי שנתלוה עמי בדרך מת ולא חששו שמא זה שיצא עמו מכאן נפרד חי ואח"כ נתלוה אחר עמו ומת (ועיין בב"ש ס"ק נ"ג דפליגי הרא"ש ורמב"ם אי צ"ל מכאן ע"ש) ומסיים הרא"ש שם הלא תראה עד כמה חששו חז"ל להקל בעיגונא ולא הספיק עד שמביא עוד מה דאמרינן דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אף שאין מכירין ע"ש לכן אפשר שלא חשש הרא"ש מעיקרא למה שהרעישו הח"מ ומהרי"ט הואיל ובאמת מטעם קולות עיגונא קאתינן עלה לתלות לקולא כל מה דאפשר כמו שהוכיח הרא"ש שם מראיות הנ"ל ואפשר אף כשלא ידוע שהלך בעל אשה זו שם תלינן לקולא שהלך ומת שם. אם לא כשהיה עדות זו ממקום רחוק הרבה עד שאינו מצוי להיות רגלי בעל אשה זו עד כה ודאי אינו מועיל כדאמרינן תולין במצר בין להקל בין להחמיר אך כשיכול ואפשר להיות שנתערבו רגלי בעל אשה זו עד כה תלינן לומר משום לות עיגונא דזהו: אמנם כן יותר ויותר מכרעה לנו טובא לצדדי ההיתר מה שידוע לנו שרגלו דבר נש בעל אשה זו שם דרך עקבי פעמותיו לאותו מקום שנמצא הנעדר א"כ זה הוחזק ואחר לא הוחזק בשם זה לבוא עד שם אף ששיירו' מצויית שם אבל לא הוחזק ששכיחי דווקא בשם זהיומצאתי בקו"ע מתשו' ב"י אות קי"ז וז"ל מאחר שהרוצחים לא הזכירו רק שמו לבדו ומקום ההריגה ואנחנו לא ידענו שבעלה של האשה זה הלך במקום פלוני אין להתיר אשתו כשהזכירו שמו בלבד עכ"ל וגוף תשו' ב"י אינו לפני לעיין בו עכ"פ משמע כשידעינן שהי' על אותו דרך יש להתיר אף בשמו בלבד אף ששמו לבד הרבה יוסף איכא בשוקא מ"מ יש להתיר דהא אחר בשם זה לא הוחזק מהלכו שם ולא הוחזק להיות נתכסה מהעין איש אחר בשם זה וזהו כמו שהובא בח"מ ס"ק ל"ח דבידוע מהלכו באותו מקום יש סברא להתיר אף בשמו לחוד ע"ש וזהו נמי טעמא של המבי"ט בקו"ע סי' רי"ט שהתיר ע"פ שמו לחוד אחרי שידוע מהלכו של בעל אשה זו לאותו מקו' ואיש אחר בשם זה מכל סביבותיו לא הוחזק הילוכו לשם ושפיר צירף איזה סימנים גרועים והתיר: (י) ומעתה בעסק נ"ד שכל אלה חוברה לה יחדיו ידיעות שמו עם ידיעות מהלכו סביבות אותו מקום כמו שמבואר בעדות שנעשה בק"ק סלוצק שראה אותו בקיץ אחרי שבועות ואמר שמהלכו סביב וואלעדניק. ועיין במהרי"ט שכ' על עובדא דהרא"ש שהיה ידוע לאשתו של מכלוף שבעלה יצא ערד לילך לפא"ס או לסביבותי' ע"ש וכן הוא בח"מ ס"ק ל"ח ע"ש משמע אף שלא ידע אשתו שבא שם רק ידעה שיצא על דעת כן ולא חיישינן שמא חזר ונמלך למקום אחר אף שמשמע שמקום רחוק היה דירת בעל אשה מפא"ס וכן ראיה שהביא מעובדא דיצחק ר"ג מקרטובא לאיספמיא דמשמע דבקרטובא ידעו שיצא ע"ד כך ע"ש ומכ"ש בנ"ד שראו אותו סמוך לק"ק וואלעדניק שיש מקום להתיר אף בשמו לבדו בפרט הני סימנא אשר חצבו עמודיה שבעה אשר אף גם זאת אף אם באנו לומ' דכל הני סימנא הן וצירופיהן לא באו אפילו לגדר סימנים אמצעים עכ"פ אומדנות מעליין ודאי נינהו. וכבר הוכחנו מדברי הח"מ סוף ס"ק נ"ה דעובדא של הרא"ש באשר בר סיני איירי כמבואר במהרי"בל שלא היה ידוע להעדים רק שמו לבדו וצירף כמה אומדנות אף מאי דלא סימנא כלל והתיר ע"ש וברמ"א סוף סעי' ך"ך הביא וז"ל ובמקום שיש הוכחות ואומדנות שזהו יש להקל ולסמוך אהאי מדד דלא בעינן שם עירו וציין שם מהרי"ק והרא"ש כפי הנראה דווקא מהרי"ק הוא דמחמיר להצריך עירו שפיר סומך על אומדנות למלאות שם העיר אבל הרא"ש מתיר בלא עירו כשידוע שמו ואביו ולא בעי אומדנות כמו שביארנו ממהרי"בל. אע"כ דכוונות דהרא"ש מתיר בשמו לבד בצרוף אומדנות ובפרט שבנ"ד יש כמה עניינים שהם סימנים אמצעים ואף איזה מהם שמכרעי מאמצעים לגדר מוהקים כמו הפלאמפס וקול ולכן אף למ"ד דלא מהני צירוף ב' סימני הגוף ביחד אבל כאן ראוי להועיל עכ"פ צירוף סימן עם ידיעות שם הנעדר חדא מחמת סברות החכם צבי סי' קל"ד דאף דחיישינן לשאלה ולא מהני סימני בגדים אך אם ים לו עוד סימן פצע בזה אמרי' דלא חיישינן לשאלה דיחיד דהיינו זה ישאל בגדיו לאיש אשר פצע לו ע"ש כמו כן בנ"ד אף דאמרינן דסימן אמצעי שכיחא ומצוי קצת אבל עדיין לא שכיחא שיביא דוקא לאיש אשר שמו דווקא אברהם כמו זה הנעדר והוה חששא דיחיד וכפי הנראה דחששא דשאלה גרוע מחששא דסימני דבסימנים קי"ל ניסת לא תצא ובשאלה הובא במרה"צ ד' פ' דעת כמה פוסקים דסברי דהוה חששא דאורייתא ואם ניסת תצא ע"ש: והנה אף למה שראיתי שחקרו לפקפק על סברות הח"צ בזה עדיין יש לנטות ולצדד להיתר מטעם אחר ע"פ מה שהאריך במרה"צ ד' פ"ב שהביא דעת הר' נתן מאיגרא וספר מתית דמצרפין סימני הגוף לסימני כלים ומבואר שם דאף להאי שיטה דלא מועיל צירופי סימני גוף משום דאפשר דמיתרמי אבל צירוף סימנים שבדברים נפרדים זהו לא שכיח שיקרה עוד אחר עם סימן גוף כזה ואירע הדבר שלבש מלבוש כזה. ע"ש שהכריח סברא זו מדברי מהרי"בל ועוד שם ע"ב מביא דבר זה בשם ספר סדר אליה דטב"ע דכלים או סימן מובהק עם סימן אמצעי דגוף אף שיש חששא דשאלה ע"פ צירוף מועיל הביא עוד כמה פוסקים שיש לצרף אפי' לסימני גרועים דגוף אף דחששא דשאלה חששא דאוריי' מ"מ עושין צירוף לגרועים דגוף להתיר ומסיים דלמעשה צ"ע להקל בגרועים אם לא שידוע שבעלה של זו היה באותו הדרך וה"ה בכל מקום שיש שני הוכחות שאינו משם אחד אע"ג דכל חדא באפה נפשה לא מהני ע"י צירוף שניהם גם יחד מהני שפיר עכ"ל. וא"כ בנ"ד יש ג"כ צירוף משני עניינים נפרדים היינו מידיעת שם הנעדר עם סימן גוף אשר ראוי לומר כל מידה ומידה בפני עצמה להצטרף לשם הנעדר להתיר. ובפרט אחרי שידוע שהילוכו רגלי פעמי הנעדר היה שכיח ומצוי באותו מקום. ומכש"כ וק"ו בן בנו של ק"ו כאשר יצטרפו כל אלו שבעה סימנים א' לא' חוברו לה יחדיו לידיעת שם הנעדר ולידיעת הילוכו אשר מבואר בסדר אליה הנ"ל בשם כמה פוסקים מפורסמי' היינו רשד"ם ורש"ך ובעל לחם רב אשר אפילו גרועים מצטרפים לסימני כנים אף דחששא דשאלה הוה חששא דאורייתא לכמה פוסקים ואפילו ניסת תצא. וידיעות שמו אמרתי לחקור ע"פ כמה וכמה סברות דעדיפא כוחו מסימן אמצעי וניסת ל"ת ולחד דעה מתירין לכתחילה אחרי ידיעות מהלכו באותו דרך. כמבואר בח"מ ס"ק ל"ח ובקו"ע אות קי"ז תשו' ב"י כנ"ל פשיטא שהיה ראוי לצרף אפילו סימני גרועים ומכש"כ בכל שבעה סימנים אשר חוברה לה יחדיו עם ידיעות שמו וידיעות מהלכו אל סביבות מקום ההוא: (יא) והנה הכרעת הח"מ ומהרי"ט בסי' ל' האריך בביאור דבר זה דלא פליגי הפוסקים כלל אי בעי גם שם עירו או לא אלא הכל תליא אי ידעינן שהלך הנעדר לאותו מקום אינו צריכין לשם עירו ואי לא ידעינן אז בעינן שם עירו. ונראה דיותר מכרעה צד ההיתר ידיעות הילוכו שם מידיעות שם עירו דבידיעות אף שם עירו עדיין יש חששא מה שהעיר מהרח"ש הובא בס' בית מאיר ובמרה"צ דיש לחוש לעיר אחרת אשר שמה כשמה ומהצורך היה לומר סימן על אותו עיר באיזה מדינה ע"ש בד' נ' ע"א ולא נמצא בפוסקים שפרט חומרא זו ע"ש עוד יש חששא אפי' כשמזכיר עירו שמא נקרא על שם מקום ההוא אבל דירתו בעיר אחרת והובא חששא זו בתשו' פ"י סי' י"ג והוא ממזרחי אשר הובא בקו"ע סי' ק'. ועכ"פ אפילו שמעיד אף על שם עירו אם הוא במקום רחוק מבעל אשה זאת יש לחוש בתוך המשך מרחק רב אפשר איתחזיק עוד עיר אחרת כשם עירו של האשה כמו שחקר הח"מ ומהרי"ט על שמו ואביו דאיתחזק במרחק רב אבל כשנודע לנו מהלכו של פעמי רגלי בעל של אשה זו לאותו מקום שנמצא הנעדר אזדא לה חששות הנ"ל הואיל ומכאן הוחזק הליכות איש זה לאותו מקום ואיש אחר בשם זה לא הוחזק הליכתו שם נקרא לא הוחזק וא"כ יותר מברר הדבר ידיעות מהלכו לאותו מקום מידיעות שם העיר בלתי ידיעת מהלכו. ובד"מ ס"ק כ' מביא בשם מהרי"ו קולא אחרת וז"ל יהודי א' שהיה בדרך ושמעו שיהודי א' נהרג בדרך תלינן בודאי שאותו יהודי הוא עכ"ל ובמרה"צ מעתיק באורך ויליף מהרי"ו מדברי הרא"ש דאמרינן להתיר ע"פ אמירת יהודי שנתלוה עמי מת ולא חיישינן שמא יהודי אחר נתלוה עמו והראשון חלף הלך לו ע"ש ואפשר שמהתם אין ללמוד קולא לנ"ד דמהרי"ו דנמצא ההרוג בזמן קרוב וע"כ עובדא דמכלוף בן מלול לא הוה דומיא דמהרי"ו דא"כ היו ראוי להתיר אף בלתי שם עצמו ואביו והיינו שלא נמצא בזמן קרוב כ"כ. ועיקר חקירות הח"מ ומהרי"ט דע"כ ידעו עכ"פ מהלכו של אותו מכלוף לפא"ס או לסביבותי' דאל"כ הואיל