גאון יעקב עירובין פה

פרוץ כעומד ורש"י קאמ' היכי הוי פסולא דידי' משום פרוץ כעומד דחי הוה משכחת ביי דלהוי עומד מרובה ויזדקר הגדי בבת ראש אפ"ה הוה שרי כדקא משכחת בטפי מג' נמצא פסולא דידי' משום פרוץ כעומד ואע"ג דבפחות מג' אי נמי הוה משכחת לה עומד מרובה והגדי יזדקר בבת ראש לא הוי חיישינן לדיקור גדי והוי שרי מ"מ התם פרוץ מרובה שרי והכא היינו פסולא דידי':

ב'. דאי רבנן כו' גי וד' חד הוא. ואי שרי בד' כנגד העומד דבכלאים העומד לא בטיל והויא הכירא בג' נמי שרי דכי נפקא מתורת לבוד מקום הוא ואי לא שרי בג' דבכלאים נמי כי בטיל מתורת מחיצה לאו כלום הוא בד' נמי לא תישתרי מה לי ג' מ"ל ד':

רבא אמר כו' ליכא למימר לרבא לרבנן אפי' בד' אסור אף כנגד העומד דהתנן (פ"ד דכלאים) ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפירצה אסו' הא כנגד העומד מותר אלא לרבנן בג' נמי שרי כנגד העומד. וכן אמר הריטב"א משמי' דהר"י והראב"ד וכן אמר הרז"ה בעל המאור לדידן ב' מידות ומג' עד יו"ד אמות כנגד העומד מותר. ואיכא למימ' דרבא ואביי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אהדדי ולרבא נמי מודו רבנן דלעישרא כנגדו בעינן ד' אלא אמר כרשב"ג נמי אתיא והיינו דהר"ש אמתניתין דכלאים כנגד העומד מותר אם הוא רחב ד' אבל פחות מד"ט אף כנגד העומד אסור:

מתני':

בשיירה דברו כו' בהיקפוה כלי בהמה דכ"ע שיירה שנחתה בבקעה לא דברו אלא בהוה דאפי' יחיד בישוב נמי דהא פרוץ כעומד כמר ועומד מרובה למר מחיצה מעלייתא היא. כי פליגי בחבלים וקנים ר"י סבר שיירה דוקא ולא דמי להקיפוה כלי בהמה ושיירה שחנתה בבקעה שאמרו משום חבלים וקנים אמרו:

ורבנן דידי' סברי ה"נ לא דברו בשיירה אלא בהוה אבל בקעה מיהא דוקא ובקעה משום חבלים וקנים אמרו. ר'יוסי ב"ר יהודה סבר שיירה דוקא בחבלים למיהב להו בית שש ורבנן בתראי סברי שיירה ובקעה לא דברו אלא בהוה ול"ש כלי בהמה ל"ש חבלים וקנים אפי' כל אדם ולהריטב"א ולהרמב"ם פליגי נמי בהקיפה כלי בהמה כי היכי דפליגי בחבלים ולר"י התם נמי שיירה דוקא ולרבנן בקעה דוקא וכדבעינן למימר קמן:

גמרא בערב מאי אע"ג דעומד מרובה על הפרוץ עדיפא ממחיצה של חבלים דחבלים פליגי בי' תנאי ולא שרינן בו כל צרכן ובעומד מרובה על הפרוץ דכ"ע שרי אפי' כל צרכו מ"מ אימא עומד מרובה בשתי דמיא לפתחים אבל בערב לא עבדי כה"ג:

אי מוקים לי' באמצעי. דכל דעומד מרובה ל"ש עומד מרובה מתתאי ל"ש עומד מרובה מעילאי קא מבטיל לי' לפרוץ ותו לא אתי אוירא דעלמא ומצטרף לי' בהדי האי פרוץ לבטולי לעומד דעילאי אע"ג דבציר מפרוץ דתותא מיני' דהא עומד דתותא מהאי פרוץ קא מבטל לי' להאי פרוץ וככולי' עומד דמי אלא בחבל משהו הוא דאמרינן אי מוקים לי' עילאי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא קמבטל לי' ואע"ג דתותי' דהאי פרוץ איכא עומד מרובה. אבל הכא דאיכא עומד ג' ע"י לבוד אי הוה עומד דתתאי נפיש מפרוץ פחות מד' דמצעי תו לא אתי אוירא דעלמא ואוירא פחות מד' ומבטל לי' הואיל ואיכא ג' אלא משום דעומד דתתאי זוטר מיני' והו"ל עומד מרובה מב' רוחות ובשתי רוחות אע"ג דאיכא בעומד טובא אמרינן אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא מבטל לי' כדאמרינן (ד' יו"ד ע"ב) במבוי רחב ט"ו אמה דאי עביד פס אמה ומחצה ומרחיק ב"א ועביד פס אמה ומחצה אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. והיינו דקאמר שמעת מינה עומד מרובה מב' רוחות בכה"ג