גאון יעקב עירובין פד

קשיא אמר הריטב"א חבנ כח תיובתא דהיכי הוה רב הונא ברי' דר"י טועה בדבר משנה אלא קסבר לא דק וה"ק שלא יעשה בענין שהוא חשוב כאלו היה יתירות על הבנין דהיינו מחצה על מחצה שהיא כפירצה יתירה מדאורייתא ע"כ ודקא אותיב לרב פפא בשלהי שמעתין מדקתני ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ הא כפרוץ אסור ואמרינן תיובתא דרב פפא ולא קאמרינן קשיא אבל תיובתא לא דלר' פפא לא דק וקאמר ובלבד שיהא העומד כפרוץ שהוא כעומד מרובה והתם דלחומרא לא אמרינן לא דק והכא לקולא אמרינן לא דק היינו משום דהאי ברייתא ולא חש לתיובתא לדחוקי לה למיפרק לה אבל הכא מתניתין היא ודחקינן למיפרק לה ולא לשווי' לרב הונא ברי' דר"י טועה בדבר משנה:

דף ט"ז נמצאת אפה אומר ג' מידות במחיצות בפרוץ מרובה על העומד ולר' הונא ברי' דר"י ה"ה בפרוץ כעומד דבפחות מג' אפי' פרוץ מרובה הכל מותר ומג' עד ד' הכל אסור ומד' עד י"א כנגד העומד מותר וכנגד הפרוץ אסור אבל פירצה יתר מיו"ד אמות דאפי' בעומד מרובה ובכולו עומד אסור כנגד הפרוץ לא קחשיב:

ובירושלמי אייתוה נמי ליתר מיו"ד ואמרו ובלבד שלא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ אלא עומד כנגד פרוץ ופרוץ כנגד עומד ולא חזינן רבנן קשישאי דלימרו הכי:

ואם היה פרוץ מרובה כו'. לא מצית מוקים לה דבפרוץ מרובה פרוץ מבטל לי' לעומד ואפי' כנגד העומד אסור ובעומד מרובה עומד מבטל לי' לפרוץ ואפי' כנגד הפרוץ מותר ובפרוץ כעומד כנגד העומד מותר וכנגד הפרוץ אסור. דא"ה מאי בין מג' עד ד"ט למד"ט ועד י"א וכ"ת פרוץ מרובה איכא בינייהו דעד ד"אף כנגד העומד אסור ומד' כנגד העומד מותר הא לא תניא הכי אלא קתני מד' ועד י"א ואם היה עומד כפרוץ כנגד העומד מותר אלמא בעומד כפרוץ הוא דשאני לי' דעד ד' אפילו כנגד העומד אסור אלא לאו בהא לא שאני לי' בין עומד כפרוץ ובין פרוץ מרובה ולרב פפא עומד כפרוץ כעומד מרובה דמיא ואפי' כנגד הפרוץ מותר דרחמנא אגמרי' לא תפרוץ רובא וכי לא איפרץ רובא כרובא עומד דמיא וכולה מתניתא בפרוץ מרובה ובנכנס ויוצא ולרב הונא ברי' דר"י פרוץ כעומד כפרוץ מרובה דמיא דרחמנא אגמרי' גדור רובא וכי לא גדר רובא כרובה פרוץ דמיא והא דקא תניא ואם היה פרוץ מרובה לאו דוקא כדקא מוקים ואזיל:

נפרצה ביתר מיו"ד אסור כנגד הפרוץ אבל כנגד העומד מותר דתנן בפ"ד דכלאים משנה ד' וגדר שנפרץ עד יו"ד אמה הרי היא כפתח יתר מכאן כנגד הפירצה אסור:

סיפא קשיא לר' פפא קשיא לישני הואיל והאי תנא לפרוץ מרובה פרוץ כעומד קרי לה בכולהי בבי דרישא וכגון שנכנס ויוצא אי הוי תנא סיפא עומד כפרוץ הא נמי בנכנס ויוצא משמע ורישא וסיפא קשין אהדדי להכי קא פסיק ותני עומד מרובה. ורש"י אמר דהאי בבא יתירא הוא ולא מכרעא ותו אדקא מותיב לר"פ ממתניתא דרובן פתחים וחלונות וקאי בתיובתא דר' פפא אימא להכי קתני עומד מרובה מילתא דפסיקא דאי תני עומד כפרוץ הו"א בנכנס ויוצא כהא דהכא דאוקמה רב פפא בנכנס ויוצא לא ס"ד דאי אפי' בנכנס ויוצא דהו"ל פרוץ מרובה קא שרית לי' האי ואם והאי ובלבד למעוטי מאי ואי נמי הוי תני עומד כפרוץ מידע ידעינן דבמצומצם איירי ולמעוטי פרוץ מרובה:

פסולה דסיפא שלא יהא פרוץ כעומד פירש"י דאי הוה עומד מרובה לא הוי חיישינן לגדי ולאו דוקא דאי הוה עומד מרובה הוה פרוץ פחות מגיותו ליכא דקור גדי אלא ה"ק פסולא דרישא אע"ג דפרוץ מרובה שרי כל היכא דליכא דיחור ופסולא דסיפא כי אית בי' פרוץ כעומד ממילא הויא דיקור גדי ואסור משום