גאון יעקב עירובין פג

אמרינן יחקק ויחלק קמ"ל חדא בנטעו מתחילה לכך וחדא בלא נטע מתחילה לכך. א"נ אידי ואידי בלא נטעו מתחילה לכך וחדא בנטעו אדם לשם אילן וחדא בגדל בידי שמים. אלא לרבא דאמר נטעו מתחילה לכך פשיטא ואי משום דלמא אתי לאישתמושי בי' או דיחקק אידך ל"ל והכא כלישנא קמא דעושין פסין:

שבת בתל כו' וכ"ת ה"נ שעשאו מתחילה לכך ולא לדירה דלדירה אפי' טפי מבית סאתים שרי אלא לאויר לדדמי לה כדאמרינן באילן המיסך:

בהגהות הרא"ש סמכינן עליה מאתמול כגון שלא היה שם לחי אחר אע"פ שלא סמכי עליו בפי' מאתמול הוה לחי וכן אמר הרשב"א (עבודת הקודש שער א' סי' ח') כיצד העמיד לחי במבוי וניטל בשבת אפי' היה שם אילן וכיוצא בו ואפי' נטעו בידים אינו מועיל כיון שלא סמך עליו מע"ש לא העמיד שם לחי אחר כו' אילן זה מתיר משום לחי ואפי' לא אמר שיתר לו משום לחי ע"כ ומסתברא היה שם ב' אילנות ונפל אחד מהם מתיר הב' כשם שסמכו ע"ז כך סמכו ע"ז היו זה לפנים מזה בתוך ד"ט נפל א' מהם ניתר בשני היו זה בראשו וזה בתוך המבוי לפנים מד"ט מטלטלין בכולו דסתמא סמיכי עלי' דבראשו לטלטלי בכולו ואם נפל הפנימי מטלטלין בכולי' נפל החיצון כל המבוי אסור ואפי' עד הפנימי דהא אדחיצון סמיכי כי היכי דליטלטל בכולי' ולא אפנימי דאסור לטלטולי בד"ט לבר מיני' העמיד לחי לחצי מבוי ואח"כ עלה אילן בראשו מע"ש מטלטלין בכולו אע"ג דהוה לחי מאתמול הואיל ומן הלחי ולחוץ הוה אסיר ודאי סמכו אאילן נפל הלחי בשבת ניתר באילן נפל האילן נית' בלחי אע"ג דאאילן סמכי אלחי לא סמכי הנ"מ דבעינן סמיכה מאתמול בעומד מאליו אבל העמידו לשם לחי אע"ג דלא סמכי עלי' הוי לחי:

למיסר בנינא כו'. ואע"ג דבנאו מתחילה ללחי מ"ת לחי דמינכר בעינן והכא הואיל ואורחי' למיעבד למיסר לא מינכרא ללחי אלא מתחזי כלמיסר בנינא:

אבעיא לן אבני גדר היוצאות העשוין מאליהן או עשויות למיסר בנינא לאביי מהו מי אמרינן מדאותיב מהא מתניתא לרבא ואמר א"ה פשיטא מכלל דלאביי סתמא אפי' עשויות מאליהן וקמ"ל לחי העומד מאליו הוי לחי או דילמא השתא דמשנינן לרבא דקמ"ל דלא תימא למיסר בנינא הוא דעבידא לאביי נמי כי קאמר לחי העומד מאליו הוי לחי היכא דמינכר לחי אבל הכא דמתחזיא למיסר בנינא אי בנאן מתחילה ללחי א אי לא לא מידי דהוה אלחי הבולט ד"א דרב הונא דאוקמה רש"י בעומד מאליו ומשום דמחזי כמחיצת מבוי ולא דמי לאילן העומד מאליו דמחזי ל שום אילן תדע מדפריך התם לרבא פשיטא ומשני דילמא אתי לאישתמושי ובאילן המיסך משום דתשמישו לאויר ולא משני למיהוי אילן היא דעבידא כדמשני הכא משום דאילן מ"מ לחי מעליא הוא אבל הכא לאו לחי מעליא הוא הדר פשטנא כי אמרינן הכא לרבא דאמר לחי משום היכר אבל לאביי דאמר משום מחיצה מ"מ מחיצה היא ולא דמי ללחי הבולט דרב הונא דהתם נידון משום מבוי אבל הכא מ"מ הוי היכר קצת. ועוד בלחי הבולט ד"א נמי הא רבנן פליגי עלי' דרש"י ואפי' עשאו לשם לחי לא מהניא והכא הא בנאו מתחילה לכך ודאי מהניא וה"ה מאליו לאביי ולזרוק למבוי כה"ג לאביי ודאי חייב דבדאורייתא ודאי לא שאני בין למיסר בנינא ללחי אחר וכן בלחי הבולט ד"א לזרוק לאביי ודאי חייב אע"ג דפרוץ מרובה:

ב':

הכי אגמרי' כו' דלא תימא טעמא דר' הונא ברי' דר"י משום דא"א לצמצם ואפי' אפשר לצמצם הואיל וקשה לצמצם גזרינן שמא לא יצמצם קמ"ל דבהלכתא פליגי ואמר מדאורייתא לאו מחיצה היא והיינו דלרב הונא אפי' בבקעה דכרמלית היא אסור דלאו מחיצה היא ולר' פפא אפי' ברה"ר שרי דלא גזיר בהא מידי: