גאון יעקב עירובין עה

פי שנים בעינן וא"ל רב הכי חמר חביבי אף בחצר משהו ומסתברא דה"נ במבוי והיינו הך דירושלמי ולהראב"ד על כרחך היינו הך:

דף י"ג לא אמר ר' ישמעאל דבר זה כו' פירש"י מוחזק אני בו שהוא חכם כו' פי' שהוא חכם ויודע האמת שב"ש ע"ז וע"ז נחלקו אבל לא מסברא קאמר דלאו סברא היא כאותו תלמיד דהא אסקינן דשבח לתלמיד דאמר דבר זה ואי לאו סברא הוא מאי אשבחי' אלא מקבלה אמר דלית הלכתא כוותי' ומסברא שבחי' דמפתבר ונילתי' דהתלמיד כדי לחדד לתלמידים למילעי ומימר סברא והוה כנראין דר' נחמן ב"י אלא דמר מתני הלכה ומר מתני ניראין והיא היא עוד אית לן למימר בהאי מילתא דלחדד תלמידים דהכא כלחדד תלמידים דכולהי תלמודא כדי שישאלו ממנו והכא בלאו מתניתין לא תיקשי גופא דברייתא אימא ה"ק ר"ע יודע אני שר' ישמעאל לא אמר דבר זה אלא אותו תלמיד חדשה מעצמו ותולה ברבו כי היכי דלקבלי מיני' והלכה כאותו תלמיד שכיון את ההלכה אלא ממתניתין דאמר לי' ר"ע לתלמיד ע"ז וע"ז נחלקו שמעינן דהא דא"ר עקיבא לא אמר ר' ישמעאל דבר זה משום דלית הלכתא כוותי' אמר הכי כדאהדיר לי' לתלמיד וכיון דהיינו דאר"ע הא גופא קשיא וה"ה דהו"מ למירמי מתניתין אברייתא אלא דברייתא גופה אלימא לי' לאקשויי ומשני לא אמרה ר' עקיבא אלא לחדד את התלמידים ולא אמר ר' ישמעאל דידע בי' דלא אמר והלכה הלכה ממש וכדאמרן ואי תקשי לך מתני' ר"ע נמי לחדד לתלמידים אמר כי היכי דליתבי לי' והלא למדתנו רבינו ע"ז וע"ז נחלקו ור"נ בר יצחק אמר נראין איתמר ואר"ע לא אמר ר' ישמעאל משום דלית הלכתא הכי ונראין דברי התלמיד מסברא:

א"ר פפא כו' לרב פפא לת"ק נמי ועשה לה כתיב עשי' דידה מחיקה היא כדאסיק לרב אחא ולא דמי לגט דכתיב וכתב לה לשמה ואפי' סתמא נמי פסול דסתמא מי לאו לשמה וכדאיתני' בגיטין והא דלא פריך אדרב פפא משום דאר' אחי עדיפא לי' לאקשוי' דבהדיא אמר מגילתא כשרה דאכתב לשם לאה כשרה לרחל ואלו ת"ק אין מגילתה כשרה קאמ' ורב פפא פרושי הוא דפריש הכי וכן לא קשי אדר' יודא חדא אימא דר' יודא היינו דרב אחי ועוד ר"י נמי רב ירמי' הוא דפריש טעמי' הכי אבל רב אחי בהדיא קאמ' כשרה וכי פריק לה לדר' אחי עשי' דידה מחיקה הוא דרב פפא נמי איפרקא קסב' ת"ק נמי קמודי לי' לרב אחי בהא ודכ"ע אית להו דר' יודא והאי ועשה אמחיקה כתיב ובכתיבה באנתיק לשם רחל לת"ק מדרבנן הוא דאסו' גזירה כתיבה אטו מחיקה. וכי גזרי בה רבנן היכא דאכתיב ואנתיק לשום רחל אטו אימחק לשום רחל ומשקי לה ללאה אבל בסתמא מחיקה בסתמא מי איכא וכי סרי למימחק שם בסתמא ואי קשיא אי הכי אדקא מפליג רב פפא בין אנתיק לשום רחל לסתמא דבסתמא מודי ת"ק. מכדי ת"ק מדרבנן הוא דאס' וא"נ בסתמא נמי אסר למימחק לאטולי קנקנתום מודי דלא מטילין הואיל ומדאורייתא שרי למימחק איקרי בי' וכתב ומחה כתב שיכול למחות תריץ אה"נ ורב פפא לרווחא קאמ' דבסתמא אפי' מדרבנן שרי א"נ כדאמ' הריטב"א לדידן דכ"ע דשרי לאטולי קנקנתום דהא דפ' סוטה אין מטילין קנקנתום לאו מקדושת ס"ת דמ"ש משא' פרשיות אלא כדי למחוק לה מן התורה ולא אמרן אלא בזמן המקדש שנוהגת השקאת סוטה הא בזמן הזה דליכא השקאת סוטה דכ"ע דשרי והשתא אי מדרבנן אסו' למימחק לה מן התורה מטילין קנקנתום כיון דלא צריך למימחק לה מן התורה דרבנן הא אסרוה לן וכיון דלא צריך למימחק לסוטה לא עדיפא משאר פרשיות שבתורה ואי בעית אימא רב פפא מדאורייתא קאמ' אי משום דגמ' כתיבה ממחיקה אי משום דכתיבה צורך מחיקה היא כמחיקה גופא דמיא. וכי אית לן למיס' שלא לשמה בכתיבה היכא דקאס' רחמנא במחיקה כגון דאנתיק לשום רחל אבל שלא לשמה דסתמא דלא אשכחן דאס' רחמנא