גאון יעקב עירובין עד

אידי דאית לי' דטעמי' דר"י משום דלחי וקורה משום מחיצה קסבר דרבנן מודו לי' בהא ולטלטל הוא דפליגי. ומשני דכ"ע לחי וקורה משום היכר ור' יהודה קסבר ב' מחיצות דאורייתא ורבנן סברי ג' מחיצות דאורייתא ואפי' לזרוק נמי לא כדאמרו בשבת:

אינו ניתר בקורה טפח. אלא בקורה ד' דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ודומיא דלחי משהו דר' יהודה אלא בפס ד':

א"ר זירא כמה מכוונן שמעתא דסבי חזינן טעמא דמבוי וחצר דסתם מבוי או פתוח כולי מב' רוחותיו או מרוח אחת לילך דרך עליו לרה"ר והיינו דבכולה מכילתין קתני מבוי מפולש או מבוי סתום מפולש מב' רוחות סתום מג' רוחותיו ורוח הד' פתוח במילואו לרה"ר או לבקעה ובחצר קתני שנפרצה לרה"ר או לבקעה אלמא סתם מבוי פתוח הוא מרוח רביעית ודאי ולא צריך לפרושי וזימנין דמפולש מב' רוחותיו וסתם חצר סתומה אלא זימנין דאיפרץ דופני' והיינו שנפרצה וכיון דסתם מבוי פתוח כולו היינו פתחי' אלא רבנן הוא דגזר בפרוץ במילואו ואמרו דבהכירא בעלמא סגי לי' אבל חצר דאורחה למיסתם כולה וכי נפרצה במילואה פירצה הוא ולא פיתחא להכי אחמור בה רבנן בפס ד' או בב' משהויין מב' רוחות ואע"ג דלא הוי פירצה גמורה דליבעי עומד מרובה כי היכי דבעינן בשאר רוחי מ"מ פירצה איקרי והיינו דבעינן בתים וחצירות פתוחין לתוכו דהו"ל מבוי דרבים ורבים אורחייהו למיפתח כולי רוחא למיזל להדיא לרה"ר הא בציר מהכי מבוי דיחיד הוא ויחיד אורחי' למיסגר נפשי'. א"נ אי ליכא בתים וחצירות פתוחים לתוכו לאו שם מבוי עלי' וכחצר או בית דמי דסתם מבוי פתוחין בתים וחצירות לתוכו וא"ר זירא כמה מכוונן כיון דחצירות דידהו מרובעת הוו כדאמרו בירושלמי ההן דריא דארעא דישראל מרבען ואורחי' דמבואי ארכן יתר על רחבן והאי מבוי דארכו כרחבו כיון דלאו כצורתא דמבוי אלא כצורתא דחצר הוא שם חצר עלי' ולא פלגינהו רבנן מכולהי חצירות ורמו עלי' חומרא דחצר:

(וכן חצר שארכו יתר על רחבו לרבנן דפליגי עלי' דהראב"ד כיון דבצורתא דמבוי עבידא שם מבוי עלי' ולא פלגינהו מכולהי מבואי א"נ מבוי דארכו כרחבו איכא חצירות כה"ג דלא פתיחי למבוי אלא לרה"ר ואורחי' למיסגר והאי דפתיח כולי' הואיל ודחצר הוי סתמי' לאו היינו פתחי':

) חצר שארכה יתר על רחבה. לכולהי רבנן ניתרת בלחי וקורה ול"ש חצר ל"ש מבוי ארכן יתר בלחי וקורה ארכן כרחבן פס ד' מרוח אחד מב' רוחות משהו מכאן ומשהו מכאן והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר לא אמרן אלא במבוי אי ארכו יתר ובתים וחצירות פתוחין לתוכו ניתר בלחי וקורה ואי ארכו כרחבו צריך פס ד' אבל חצר בין כך ובין כך צריך פס ד' דהא אין בתים וחצירות פתוחין לתוכו ומאי איזהו חצר איזהו מבוי שהוא כחצר והא דפריך מרובעת אין עגולה לא מעיקרא נמי אסיק אדעתי' דמרובעת ארכו כרחבו לאפוקי ארכו יתר על רחבו וכדקאמר איזהו מבוי כל שארכו יתר כו' אלא דקס"ד מרובעת למעוטי תרתי קאמר למעוטי ארכו יתר ולמעוטי עגולה וקשיא לי' מ"ש עגולה דבלחי וקורה ומ"ש מרובעת דבעי פס ד' דאארכו כרחבו אסיק טעמא כדמשני אבל אעגולה ומרובעת ליכא טעמא דמבואות נמי לאו אורחייהו בעגולות טפי מחצירות ושני האי מרובעת לאו למעוטי עגולה אלא למעוטי ארכו יתר ופריש טעמא משום דהאי שם מבוי עלי' והאי שם חצר עלי' ותקינו רבנן בשם מבוי לחי וקורה ובשם חצר פס ד':

רש"י פירשה להא דרב ושמואל בחצר ומשום דמפקינן לחצר ומשוינן לה מבוי סבר שמואל למימר פי שנים הא במביי פשיטא להו דבמשהו סגי ובירושלמי אתמר אמבוי שמואל שאל לרב כמה יהא ארכו יתר על רחבו א"ל כ"ש ובעינא מימר לרש"י תרין עובדין הוי ומעיקרא שאל מיני' מבוי ולבתר דשמעה סבר הא בחצר