גאון יעקב עירובין עב

והרמב"ם לא ס"ל הא קסברי אמה גופא חומרא היא למיפלג רשותא תוך מחיצות ואנן ניקו ונתס' לחצר דאית לה ד' מחיצות מפני האמה:

ואף להריצב"א צריך אתה לומר כן דאמר גידודי דרש"י אהני לחצר ולא אהני למיא דחיישינן לדלי ותקשי טלטולי בחצר היכי משתריא הא נפרצה חצר במילואה למים שלפני הגידודין דאסירי למימלי מיני' והו"ל נפרצה במלואה למקום האסור לה אלא לאו הואיל ולא אסירי אלא משום גזירה דדלי לא אסרי לחצר וה"נ ל"ש:

מדברי הרמב"ם נלמוד מדקאמ' אם נשאר מצד החצר פס מכאן ופס מכאן בכ"ש. ש"מ פסי חצר אפי' נשארו מכותל במשהו מכאן ומשהו מכאן סגי ולא בעינן טפח מכאן וטפח מכאן:

הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור פירש"י קסבר ד' מחיצות דאורייתא בין לקולא בין לחומרא ולא ידענא בשלמא לקולא דאי ג' מחיצות דאורייתא הזורק לתוכו מרה"ר חייב ואי ד' דאורייתא פטור אלא לחומרא למאי אי לזורק לתוכו מרה"י א"נ ד' מחיצות דאורייתא הזורק לתוך ג' מחיצות מרה"י פטור נהי דלא רה"י הוא רה"ר מי הוי הא רה"ר לא הוי אלא סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין וחי מכרמלית אדרבא אי ג' דאורייתא הו"ל זורק מכרמלית לרה"י ואי לטלטולי בגוה ל"ש אי ג' דאורייתא ל"ש אי לאו דאורייתא בלא לחי או קורה אסור בלחי או קורה שרי ומדאורייתא אידי ואידי שרי דהא לאו רה"ר הוא ואלא בב' מחיצות ולחי ברה"ר וביניהן י"ו אמה ורבים בוקעין בה דאי שלש מחיצות דאורייתא רה"י הוא והזורק מרה"י לתוכו פטור ואי ד' מחיצות דאורייתא עד דאיכא ג' גמורות רה"ר הוא וחייב הא א"נ ג' מחיצות דאורייתא רה"ר הוא עד דאיכא דלתות כדבעינן למימר קמן:

והתניא חדא ועוד קאמר ועוד והתניא דאפי' הכשירו בקורה ולא נשתתפו חייב דאי התם אפי' בלא תיקון קאמ' הא בלאו לחי וקורה נמי חייב ואי במתוקן סתמא אפי' בקורה משמע:

מבוי שאינו ראוי לשיתוף מבוי שאפי' בהכשרין הללו שאומר לך לא יהא ראוי לשיתוף כגון מבוי מפולש הכשירו בלחי אע"פ שעדיין אינו ראוי לשיתוף ואסור לטלטל בתוכו הזורק לתוכו חייב דמדאורייתא רה"י הוא הכשירו בקורה פטו':

שמעינן מהא אנן דקיי"ל כאביי בלחי העומד מאיליו דלחי משום מחיצה ב' מחיצות ולחי רה"י דאורייתא הוא ולא אמרן אלא במבוי המפולש שאינו רחב י"ו אמה אבל רה"ר שרחבה י"ו אמה ורבים בוקעין בו היכא דליכא דלתות נעולות בלילה אכתי רה"ר דאורייתא הוא כדא"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ונסבינן מינה לב' מחיצות ברה"ר בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר (ד' ו' ע"ב) והא דאמרו בשבת (ד' ז' ע"ב) אמאי קרי לה גמורה מהו דתימא הנ"מ לטלטל אבל לזרוק אימא לא קמ"ל אלמא ב' מחיצות ולחי וקורה מכאן ומכאן לרבנן אפי' לזרוק לאו רה"י הוא אי רבנן ור' יהודה ברה"ר גמורה קמיפלגי התם ברה"ר גמורה וכדר' יוחנן ואי רבנן ור"י במבוי המפולש קא מיפלגי כדאוקמוה רבוותאי בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר התם אקורה מכאן ואקורה מכאן דאר"י אבל לחי מכאן ומכאן ה"נ דמודו רבנן לזרוק ולא פליגי אלא לטלטל:

והרמב"ם דאמר ד' מחיצות דאורייתא איתחזיא דמהכא נפקא לי' דאי ג' מחיצות דאורייתא לחי דאר"י הזורק לתוכו חייב במאי אי במבוי סתום לאו לחי וקורה נמי רה"י דאורייתא הוא אלא במבוי מפולש ב' מחיצות ולחי מי הוי רה"י הא בשבת אמרו דרבנן אפי' לזרוק לא ס"ל וסתמא אלחי וקורה דקאמ' ר"י היא ותו חנניא דאחמור במבוי מפולש ואצריך דלת ושמואל אמר הלכתא כחנניא ואי בלחי משהו הוי רה"י לא הוה מחמיר בי' כולי האי ואע"ג דאמרינן בריש שמעתין לזרוק מב' הוא דמחייב לטלטל עד דאיכא ג' שינויא בעלמא הוא דליכא למשמע מינה ותו אי