גאון יעקב עירובין עא

קשיא הא דתנן בחמת המים אא"כ עשו לו מחיצה גבוה י"ט בכניסה וביציאה ותניא עשו לה מחיצה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו בכניסה אין ממלאין הימנה אא"כ עשו לה בכניסה וביציאה והא עשו לה ביציאה ולא עשו בכניסה דכמאן דפסקי הני מיא בחצר דמיא וקתני אין ממלאין משום דמחוברין למים שמחוץ לכניסה אא"כ עשו בכניסה וביציאה דהו"ל כמאן דאתחילו בחצר ופסקי בחצר. ה"נ כי לא נפקי מהאי חצר מאי הוי אכתי הא מחברי לאבוהן דמחוץ לכניסה וחולק רשות לעצמו עד שיחלקנו במחיצה לשמו. תריץ התם דלא פסקי ממש דהא מחברי תותי מחיצתא דידה ביציאה לחוד לא סגי לה עד דפליג לה נמי בכניסה הכא דפסקי ממש תו לא צריך דכבור שבחצר דמיא. אבל הריא"פ והרמב"ם מדקשיא להו מחיצה דיציאה דלא מהניא ומתניתא דידן מדקא איכפל תנא לאשמעינן עשו לו מחיצה גבוה י"ט מאי דלא איתניא בכל פרצה יתר מיו"ד ש"מ דהכא נמי לאו משום פירצה דחצר אלא משום דלשון ים חולק רשות לעצמו ודמיא לאמת המים דבעינן מחיצה יו"ד לחלקו מאביו ומאי גידודי דאמרת פירשה הריא"פ פסין לחצר למעלה מן המים מכשירות לטלטל בחצר אבל למלאות בעינן מחיצה אחרת תוך המים גבוה יו"ד והא דהכא ביו"ד א"צ כלום ואלו באמת המים אפי' רחבה ד"ט ואפי' מחיצות החצר שלימות ע"ג צריכה מחיצות לשם מים אסברה לן הרמב"ם התם בעמוקה יו"ד הכא באינה עמוקה יו"ד וכי רחבה טפי מעשר אמות אפי' אינה עמוקה יו"ד ואיכא מחיצות לחצר חולקות רשות לעצמ' ובעינן מחיצות לשמה והיינו דקתני הכא בדאית לה לחצר פסין עד יו"ד ולשון ים נכנס בפירצת החצר ותחת הפסין יתר מיו"ד טלטולי דחצר שרי משום דלא נפרצה לא במלואה ולא יתר מיו"ד דפסין עלה דידה אהני לטלטולי בגוה ולמלאות אסור דלשון ים הואיל ונכנס תחת החצר ביתר מיו"ד חולק רשות לעצמו אפי' אינו עמוק יו"ד ופסי החצר לא אהני לי' ואפי' מחיצה שלימה דחצר לא אהניא לה איתר מיו"ד אא"כ עשו לו ללשון ים מחיצה גבוה י"ט בתוך המים לשם מים ומשוקעת טפח במים או כולה בתוך המים וטפח יוצא למעלה מן המים והריא"פ והרמב"ם אמרו דבר אחד ואע"ג דהכא פסקי מים בחצר הואיל ומחברו לאבוהן בכניסה בעי מחיצה למיפלגינהו מאבוהן כי היכי דבעינן התם בכניסה וביציאה והיינו דאמר הרמב"ם היה ברחבה יתר מיו"ד אמו' אע"פ שאין ב גובהה יו"ד אין ממלאין הימנה עד שיעשה לה מחיצה שכל יתר על יו"ד פירצה היא ומפסדת המחיצה ומיירי אע"פ שיש לחצר פסין המתירין אותה או מחיצות שלימות דומיא דרישא דאין בגבהה עשרה ופירצה עד יו"ד ממלאין ממנה בלא מחיצה דבדאיכא מחיצות לחצר דאי בדליכא אפי' טלטולי בחצר גופה אסור ולא מיבעיא למלאות ממנה לחצר והדר אמר הרמב"ם ומהו לטלטל בכל החצר אם נשאר מצד הפרצה פס מכאן ופס מכאן בכל שהוא או פס רחב ד"ט אמרו' א' מותר לטלטל בכל החצר ואין אסור אלא למלאות מן האמה בלבד וה"ק רבינו ומהו לטלטל בכל החצר דאמינא לך אין ממלאין ממנה הא טלטולי בחצר גופי' שרי אם נשאר מצד החצר פסין עד שלא תהא בפירצה יתר מיו"ד והמים נכנסו בפירצה ותחת הפסין ביתר מעשר וכדאמ' הריא"פ פסין למעלה מן המים מותר לטלטל בכל החצר דלא נפרצה אלא עד עשר ולא במילואה ופסין אהני לדידה ואינו אסור אלא למלאות מן האמה הואיל והאמה פרצה תחת הפסין ביתר מעש' אע"ג דלא עמיקא יו"ד חולקת רשות לעצמה ובעיא מחיצה במים ולשמה ואי קשיא לך הא דהריא"פ והרמב"ם מאחר דאמה דלא עמיקא יו"ד אסירא ביתר מעשר למימלי מינה לחצר חצר גופי' נמי ליתסר דפרוץ במילואו לאמה וכדאמ' הראב"ד בעמוקה יו"ד דאמת המים דטלטולי בחצר שרי כיון דאמה עמוקה יו"ד היא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין המים ואין החצר נאסרה מפני האמה ע"כ. הא באינה עמוקה יו"ד אי ס"ל דלמלאות אסור נאסרה החצר מפני האמה תריץ הריא"פ