גאון יעקב עירובין ע

נימא אע"ג דאמר הרמב"ם ג' מחיצות כרמלית אסור לטלטל מתוכו לכרמלית ומכרמלי' לתוכו או מים מאמת המים משום דהאי כרמלית מחזי טפי כרה"י דאית לי' דיורין ומחיצות ולא חסר אלא שם מחיצה רביעית כלחי והא נמי דחיקא לן דבכולהי כרמלית אמרינן מכרמלית לכרמלית קא מפיק. ולא ידענא מאי קסב':

ב' דאית לי' גידודי לא תיקשי להריב"ן ולוקמא בדלית לי' גידודי ונפרצ' בשבת דהא קיי"ל כר' יוסי דאמר חצר שנפרצה בשבת אסור ולא אמרי' הואיל והותרה הותרה הואיל וליתני' למחיצות ובנפרצה לכרמלית נמי לרב בהא נמי הלכתא כר' יוסי ואפי' לשמואל דאמר בנפרצה לכרמלית הלכה כר' יהודא מ"מ מתניתא ניחא לאוקמה אפי' לר' יוסי אלא בדאית לי' גידודי וכסהו המים בשבת דמחיצה מעליתא היא וחומרא בעלמא הוא דאחמור ב' רבנן הואיל ועירובי מיא וכי מחזי ראשי קנים שפיר דמי והא מודי ר' יוסי דאמרינן הואיל והותרה הותרה כי היכי דמודי בדיורין הבאין בשבת:

בלשון ים דאית לי' גידודי וכסהו הים ג' מחלוקת בדבר ללישנא קמא דרבותינו בעלי התוס' בחצר מותר לטלטל ולמלאות ולבית אף לטלטל מחצר אסו' ולהריב"ן ולהשר מקוצי בין לטלטל בין למלאות בין בחצר בין לבית הכל אסור אלא אם הותרה טילטול קודם שבת כגון שבאו המים בשבת או אם הלכו המים ונשארה המחיצה גלוי' ולהריצב"א טילטול מות' אף לבית ומילוי אסור אף לחצר ומשום שחוששין להליכת דלי ולהנך רבוותאי דקמו בשיטתי' דרש"י לא תיקשי מאמת המים דאפי' בד"ט אסור אפי' מחיצות החצר שלימות לא אהני לה עד שיעשה מחיצה לשם מים והכא אפי' עשר אמות שרי אפי' בלא מחיצה כלל ובלא גידודי במקום הפירצה דאיכא לאוקמא להך דהכא בשאין עמוקה יו"ד דאמרו התם דאין חולקות רשות לעצמה ובטלה לגבי חצר ומחיצות החצר אהני לה. אלא בנפרצה החצר ביתר מיו"ד דלית לה מחיצות כלל הוא דאסור וכולהי רבוותאי קמו בשיטתי' דר"ת ורשב"ם דהכא בפרץ הלשון בקרקע יו"ד ועשה גידודין סביבו גבוהין יו"ד והנך גידודין אהני לחצר וכדאמרינן במבוי שצידו א' כלה לים דגדודי הים אהני למבוי ולדידהו תיקשי הא דאמת המים אלא הכא במאי עסקינן אילימא באינו עמוק יו"ד ביתר מעשר לטלטל בחצר נמי ליתסר דהא לית לה לחצר מחיצות אלא בדאית לי' גידודי ועמוק יו"ד בעשר נמי ליתסר למלאות דהא חולק רשות לעצמן כדאמרו באמת המים הלכך דחיק הריטב"א ומוקי כגון שיש בגדודין הסמוכין לחצר גובה יו"ד ובשאר השפתות שיש ללשון ים מכאן ומכאן אינם גבוהין יו"ד ומחוורתא כדאמר הראב"ד וכן אסיק הריטב"א דהכא בעמוק יו"ד הלכך לטלטל מותר ושאני אמת המים שהיא עוברת דרך החצר נכנסת ויוצאת הימנה להכי חולקת רשות לעצמה עד שיעשה מחיצה לשמה. אבל לשון ים שהמים מתעכבין ועומדין בחצר בטלין לגבי חצר דהו"ל כבור שבחצר ומחיצות החצר אהני לה עד שתפרוץ החצר ביתר מיו"ד ואמת המים במחיצות החצר שלימות ע"ג ול"ש פירצה ביו"ד ל"ש פירצה ביתר מיו"ד אם עמוקה יו"ד אסור למלאות הימנה עד שיחלקנה מגבי במחיצות לשמה ואם אינה עמוקה י"ד מותר דבטלה לגבי חצר ואהני לה מחיצות החצר ולכולהי פירושי קשיא הא דתניא הכא אא"כ עשו לו מחיצה גבוה יו"ד טפחים דהיינו למעטה עד עשר וקתני בד"א שפירצתו ביתר מיו"ד אבל ביו"ד א"צ כלום האי צריך מחיצה והאי א"צ ליתני ביתר מיו"ד אין ממלאין ובעשר ממלאין כדקתני בכל דוכתא יתר מיו"ד אוסרת ואי תנא תקנתא קמ"ל ליתני ביתר מעש' ימעט כדתנן והרחב מעשר ימעט ומ"ש דקתני הכא ביתר מיו"ד מחיצה גבוה יו"ד טפחים דלא איתניי' הכי בכולה מכילתין ובעינן מימר הכא הא קמ"ל סד"א ליבעי מיעוט עד הקרקע קמ"ל עשו לו מחיצה גבוה י"ט על המים ואע"ג דמיא קמפסקי בין מחיצה לקרקע וכן אמר הרב בעל הטורים אא"כ עשו לו מחיצה גבוה יו"ד על המים ולהראב"ד