גאון יעקב עירובין סו

הכשירו בלחי חייב והר' יונתן דאמר ב"ש וב"ה בטילטול מדאורייתא קמיפלגי לב"ש מדאורייתא אסור לטלטולי עד דאיכא ד' מחיצות ואתאי הלכתא ואוקמה לרביעית אלחי וקורה ולב"ה מדאורייתא בג' מחיצות שרי לטלטולי ואתאי הלכתא לאסופי לחי או קורה לא ידענא הא בטלטול מדאורייתא ליכא למ"ד דבג' מחיצות אסיר לטלטולי דרה"ר דאורייתא ודאי לא הוי ואפי' במפולש אמרו בשמעתא דכיצד מערבין ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשין לרה"ר ולא מיבעיא סתום וכן אמרו בריש מכילתן מבוי דרבנן וכן לב"ה לחי או קורה לאו הלכתא נינהו אלא מדרבנן הוא דהואי כדאמרו מבוי דרבנן:

והא דאמרי לימא קסברי ב"ה כו' ממתני ליכא למשמע מינה אלא ממתניתא דת"ק וחנניה שמעינן דמתני' במבוי סתום והו"ל למידק מהאי מתניתא גופי' מדלא סגי לחי וקורה ברוח ג' אלמא ג' מחיצות דאורייתא אלא איידי דדייק לב"ש ממתני' דב"ש בדת"ק דחנניה ליכא קא דייק נמי לב"ה ממתניתין:

שמעינן משמעתין ג' מחיצות רה"י מדאורייתא והזורק לתוכו מרה"ר חייב ורבנן תיקנו להכירא לחי או קורה. וכל דלאו רה"י דאורייתא לא שרו רבנן לטלטולי בגוי' וכן אמר הראב"ד והרשב"א והרב בעל הסמ"ג וסמ"ק ושאר רבוותאי והרמב"ם אמר פי"ז הל' א' והל' ט' דלא הוי רה"י דאורייתא אלא בד' מחיצות או ג' מחיצות ולחי ברביעית אבל קורה ברביעית לטלטולי הוא דשרי דג' מחיצות נמי דאוריית' לאו רה"ר אלא מקום פטור ורבנן הוא דשווהו כרמלית למיס'וכי וכי איכא הכירא שרו רבנן אבל לזרוק מרה"ר למבוי סתו' שהכשירו בקור' פטור ואותבוהי רבנן שמעתין ואנן תרגמינן אליב' דהרמב"ם ה"ק לימא קסברי ב"ה ג' מחיצו' דאוריית' בציר מג' ודאי לאו רה"י דאורייתא דאי הוי רה"י ברה"י גמורה דאורייתא לא הוו מחמרי בי' רבנן למיבעי בי' מחיצה גמורה ובלחי וקורה סגיא ומדאצרכוה מחיצה מכלל דעד ג' מחיצות כרמלית דרבנן ומקום פטור דאורייתא אבל ג' איכא למימר רה"י דאורייתא ואיכא למימר ג' נמי לאו רה"י דאורייתא ועד דאיכא ד' כרמלית הוא ואקילו בי' בהאי כרמלית דכי איכא ג' מחיצות ורביעית בהכירא דלחי או קורה סגיא ומשני מהא ליכא למשמע מינה אימא ב' נמי רה"י דאורייתא ורבנן אפי' ברה"י דאורייתא אחמור ומיפשט הוא דליכא למיפשט מהא אבל להלכה עד ד' כרמלית הוא וד' מחיצות הוא דהויא רה"י וה"המ אמר דמתני' לזרוק הוא דאסור:

דף י"ב היינו דא"ל וכי לסותמו אני צריך. אקשי הריטב"א אי ר' אליעזר לחיין וקורה קאמר עשה לחי אחר וקורה מיבעי לי' ועוד תלמידו של ר"א שהוא מתלמידי ב"ש היכי עביד לחי אחד כב"ה ואי כב"ה ס"ל לימא לר"א אנא כב"ה ס"ל אלא זה התלמיד לחי וקורה עשה כב"ש וסבור היה שר"א רבו אף לחיין קאמר וה"ה לחי וקורה והיינו דא"ל עשה לחי אחר ומהדרינן לעולם לר"א לחיין דוקא וה"ק עשה לחי אחר שהקורה אינה מועלת כלום. זו היא דברי רבינו והשתא היינו דאמרינן אא"ב לחיין וקורה משום הכי אמר וכי לסותמו אני צריך דאיהו לחי וקורה הוא דעביד ור"א אצריך לי' עוד לחי אלא א"א לחיין בלא קורה מאי לסותמו איהו נמי הא לחי וקורה קעבד ור"א א"ל לחיין בלא קורה דוקא במאי סתים טפי בלחיין בלא קורה מהיכא דסתים בלחי וקורה ומשני ה"ק וכי לסותמו בלחיין דוקא אני צריך מה לי אי סתמי בלחי וקורה מה לי בלחיין מיהא קשיא לן אי ר"א לחיין בלא קורה דוקא וקורה לא מהניא מידי וכי פליג ר"א אכולהי מתניתא דאיתנו גבי קורה דלר"א קורה גבי מבוי לא איתניא כלל הלכך איתחזיא לן אי ר"א לחיין בלא קורה אף לחיין קאמר וה"ה לחי וקורה ואנן הכי קאמרינן אי אמרת בשלמא לחיין וקורה ור' יוסי בן פרידא במבוי שיש בו לחי אחד וקורה הוה יתיב וא"ל ר"א עשה לחי אחר דלחיין וקורה בעי משום הכי אמר וכי לסותמו אני צריך דלחיין