גאון יעקב עירובין סג

והא דמשני ביותר מיו"ד הוא מרוח אחת כדאמרן:

ואנן אית לן למימר דפרוץ מרובה מהניא צוה"פ לדידן דאית לן דמהניא ביתר מיו"ד כדאזדא כולהי שמעתין הא בפרוץ כולהי כהא דקונדסין לא מהניא ואפי' ביו"ד ואפי' לר"ל והיינו טעמא דחבלין והיינו טעמא דפסי ביראות ודר' יוחנן ודר"ל במחיצה אחת כהריצב"א והריטב"א דכלאים כמחיצה אחת דמי והיינו דקא תהי אי לימא ביתר בהא לימא ר"י בשבת לא וקמהדר לאשכוחי גריעותא בצוה"פ ובדופן ג' דצריך צוה"פ במן הצד או בותר מיו"ד וכרב ובדופן ד' משום דבמחיצה חדא דלא אסר בה פרוץ מרובה קמיירי דומיא דכלאים דמיירי במחיצ' חדא והא דירושלמי תלמודין כר' אבהו דירושלמי דאמר כל אלן מיליא לענין מיתב ומיתן הא להורות אסור להורות מה אם סוכה קלה את אמרת אסור שבת החמורה לא כ"ש ור' אבהו אפי' בעשר קאמר דאי ביתר מעשר האי כל אלין מיליא הא אמרת מודה ר"ל לענין שבת ביתר מיו"ד והרמב"ם והרב בעל הסמ"ג כאינך אמוראי דהתם:

נמצאת אומר שלש מחלוקת בדבר להר"י בעל התוספות אפי' פרוץ כולי ומד' רוחות ואפי' ביתר מיו"ד מהניא צוה"פ הלכך נעץ ד' קונדיסין והניח קנה עליהן מותר ואפי' ביתר מעשר והנ"מ בחצר ומבוי אבל בבקעה לא ואמר הרב בטל הטורים והוא שנפרץ כולו אבל פרוץ מרובה אפי' בבקעה ושמיעא לי' הא מדאמרינן תימר בפרוץ מרובה שהתרת בו בפסי ביראות ופסי ביראות הא אפי' ברה"ר הוא ולא מיבעיא לדידן דס"ל דצוה"פ אפי' ביתר מיו"ד מתיר ואנן דהר"י קשי' לן הא דר"ל ור' יוחנן בבקעה קמיירי וצריכין לדחוקי דר"ל ה"ק כדרך שהתירו בכלאים בבקעה התירו לענין שבת בחצר ומבוי וכן הא דמשני אפסי ביראות משום גמלים דחוק וכן אמר הריטב"א ולהריטב"א אפי' בעשר ואפילו בפרוץ מרובה לא מהניא צוה"פ ודידי' נמי קשיא חדא אנן קא אמרינן עלי' דר' יוסף דפרוץ מרובה קילא עיתר מעשר ואפי' לרב אימא מהני ואת אמרת חמירא מיתר מיו"ד וביתר מיו"ד מהני ובפרוץ מרובה לא מהני נהי דתימר כ' הדדי נינהו חמירא מיני' מי שמעת לה ותו מדר' כהנא ור' רחומי ור' יוסי קמי למתניתא בדלית לי' צוה"פ הא אית לי' מהניא ולהרמב"ם למאי דמתרגם הרב מ"מ אליבי' ולהרב בעל הסמ"ג וסמ"ק פרוץ מרובה בעשר מהני ביתר מיו"ד לא מהני ואמרו בסמ"ג ובסמ"ק דבעשר אפי' מד' רוחות כי הא דקונדיסין מהני ולמאי דאמרן אנן בפרוץ מרובה מהניא ובפרוץ כולי כי הא דקונדיסין אפי' בעשר לא מהניא וצ"ת:

ב' אלא לאו מן הצד כו' ש"מ לר"ל דאמר אפי' מן הצד ויתר מעשר שרי בכלאים הא דתניא דעשו להן פאה מלמעלה לאו דווקא מלמעלה וה"ה מן הצד והשתא נמי דמיית להא דר' יוחנן איכא לאוקמה כדמעקרא ואידי ואידי ביתר מיו"ד התם בעל גבן הכא במן הצד ודכ"ע אית להו דר' חסדא דבשבת מן הצד אפי' ביו"ד אסור וקמיפלגי בשבת בע"ג וביתר מעשר בדרב ובכלאים ביתר מעשר מן הצד וקאמר ר"ל פאה מותרת לענין כלאים בכ"מ אפי מן הצד וביתר מיו"ד אבל לא לשבת מן הצד כלל כלל לא ור"י אמר כמחיצות לשבת דלא כך מחיצות לכלאים דלא ביתר מיו"ד ומן הצד הא ביו"ד דכ"ע לשבת לא לכלאים שרי אלא דאוקמה להא דפליגי בשבת ביו"ד ומן הצד דלא תימא ר' יוחנן כרב:

למאי דאסיק בע"ג דכ"ע בין לשבת בין לכלאים אפי' ביתר מיו"ד מהניא צוה"פ במן הצד ובעשר לכלאים נמי דכ"ע ל"פ דשרי ביתר מיו"ד לשבת דכ"ע דאסיר כי פליגי במן הצד בעשר לשבת וביתר מיו"ד לכלאים לר"ל שרי לר"י אסור