גאון יעקב עירובין סא

דליכא אמה בכל רוח בין בפרוץ מרובה דרבנן דאיכא אמה בכל רוח קאמ' דלא מהניא צוה"פ דאי ס"ד בפרוץ מרובה דאורייתא קאמ' הא בפרוץ מרובה מדרבנן מהני צוה"פ. מאי קושיא מפסי ביראות הא בכעין פסי ביראות ה"נ דמהני צוה"פ. אלא רב יוסף בכולהו קאמ' וקאמ' הואיל וית' מיו"ד אוסר במבוי ומבטל מחיצה מדאורייתא אינו נית' בצוה"פ ואע"ג דבצוה"פ מדאורייתא מחיצה הוא כאשכחן בכלאים אחמור בי' רבנן דלא תהני פרוץ מרובה דמבטלא מחיצתא מדאורייתא נמי לא מהניא וכיון דלא מהניא בפרוץ מרובה דאורייתא אחמור בי' נמי רבנן בפרוץ מרובה דידהו דלא תהני ולא פלוג ודחינן מה ליתר מיו"ד שלא היתירוהו בשום מקום תאמ' בפרוץ מרובה שהתירו פרוץ מרובה דידהו בפסי ביראות וכיון שהתירוהו במקום דין הוא שיתירוהו בצוה"פ בכ"מ ואפי' היכא דליכא אמה בכל רוח דפרוץ מרוב' דאוריית' הוא לא אחמו' בי' דצוה"פ דמדאורייתא מחיצה הוא ורבנן נמי לא אחמו' בי' ולא פלגוהי מאידך פרוץ מרובה להחמי' דשם פרוץ מרובה הותרה באמה לכל רוח והשתא לדידן דלית לן דרב וצוה"פ מהני אפי' בית' מיו"ד מהני נמי בכל פרוץ מרובה ואפי' בפרוץ דאורייתא:

ולהריטב"א אמרינן דפרוץ מרובה דאורייתא חמירא מית' מיו"ד ואחמו' רבנן נמי בפירצה דידהו משום פירצה דאורייתא דלא מהניא צוה"פ ואע"ג דאקילו בעולי רגלים בפירצה דידהו בשאר בני אדם אחמור. וצריך תירוץ:

אמר הרמב"ם אם הי' לפירצה זו צוה"פ אע"פ שיש בה יות' מעש' אינה מפסדת המחיצה והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד ואמ' עלה הה"מ שדעתו שכשהוא יתר מעש' עם צוה"פ כעש' בלא צוה"פ מה עשר בלא צוה"פ פרוץ מרובה על העומד לא אף יתר מעש' בצוה"פ פרוץ מרובה לא ואע"פ שנראה מסוגיא שעל משנה זו דמאן דאית לי' כי האי מתני' חצר שרובה פתחים וחלונות ניתרת בצוה"פ וברייתא דקא אמרה בפתחים ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ היינו בפתחים שאין עשוין כתקנן רבינו תפס לו פשט הברייתא ופשט מימרא דר' יוחנן דאמ' לכלאים התירו ולא לשבת וסוב' דאפי' מאן דאית לי' מתני' אית לי' הכין כו' ואינו סומך על דחיות הנזכרות שם כו' ובפירצה עשר ויש לו צוה"פ שהוא ז"ל יודה שאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר. אלו דברי הר' מגיד משנה. ולדידי' מיתוקמא מתניתא דרובה פתחים וחלונות בפתחים גמורים ונית' מיו"ד דלא מהניא צוה"פ וכן הא דר' יוחנן בעל גבן ובית' מיו"ד ומשום דפרוץ מרובה וית' מיו"ד אפי' למאן דלית לי' דרב מודי דלא מהניא בי' צוה"פ ובכלאים מהניא והא דא"ר יוחנן בכלאים נמי לא במן הצד וית' מיו"ד והא דלא כתלמודין וכי איכא למדח' לתלמודין זימנין דמדחינן לשינויי וקיימא כדאמרה מעיקרא אבל למדחיי' כלל וכלל לא כדסליק אדעתי' מעיקרא ולא כדאסקנא מי דחינן לתלמודין ואוקמינן מסברא דנפשין וא"כ אתה אומר אין לנו הלכה והכא הא מאן דסייעי' לי' לרב יוסף מוקים למתניתא בעש' ובעי עומד מרובה משום דבפרוץ מרובה אפי' בעש' לא מהניא כדר' יוסף דבעש' קמיירי ורב כהנא דמוקים לה בפתחי שמאי דלית להו צוה"פ נמי בעש'קא מוקי לה דאי בית' מיו"ד אפי' עומד מרובה נמי לא ואת קא מוקמת לה בפתחין גמורין ובית' מיו"ד דלא כמאן דמסייע ודלא כרב כהנא וכי תימא פתחי שמאי שינויא דחיקא ותלמודין אליבא דרב דאמ' צוה"פ בית' מיו"ד לא אהניא ולא מידי הא מתניתא דשרי בעומד מרובה ע"כ ביו"ד ואי בפתחים גמורין מסייעא לדר' יוסף דצוה"פ לא מהניא בפרוץ מרובה ודחי רב כהנא אימא לרב הכא דפתחי שמאי הא צוה"פ מהניא בפרוץ מרובה. אבל לדידן דצוה"פ מהניא לית' מיו"ד מתניתא כפשטא בפתחין גמורין ובית' מיו"ד מ"מ הא מנ"ל ודר' יוחנן למאי דסליק אדעתן מעיקרא דבע"ג ובית' מיו"ד קאמ' משום דס"ל כרב דלמאן דלית לי' דרב אפי' בית' מיו"ד ופרוץ מרובה נמי מהניא בי' צוה"פ ואסיק דר' יוחנן לית לי' דרב ואע"ג דאית בי' תרתי מהניא בי' צוה"פ ובמן הצד קאמ' דבשבת מן הצד לאו כלום ובכלאים מן הצד ובית' מעש'