גאון יעקב עירובין נח

דמעטוהו מכשירו בלחי או בקורה ככולהי מבואי דומיא דעושה פס במשך ד"א ומעמידו לארכו דודאי הכשר בעי וכן אמר הריטב"א עושה פס ג' אמות ואח"כ נותן קורה מן הפס לכותל או נותן שם לחי להכשירו ולא פריש לה משום דפשיטא דלחי או קורה בעינן ככל מבוי דעלמא וכן אמר הרשב"א (שם) ולחי או קורה מתירין אותו מיהא אפי' תימא מדלא אייתי ר' יהודה להאי כל שהוא ש"מ דפליג מ"מ בהא דמשוכין ג' דלחי רחב מג' אפי' הרחיקו ג' מכותל דמהני מנ"ל דפליג ואי משום דלא מהני הכא כ"ש אימא הכא משום דכי חשבת לי' כסתום הו"ל כלחי המושך מדופנו של מבוי ה' אמות וכ"ש ואנן קיי"ל לחי הבולט אפי' ד"א נדון משום מבוי א"נ קסבר האי כל שהוא לא מחזי כלחי אבל בהא דאיתמר התם במשוכין מסתברא דלא פליגא וכהריא"ז:

תו שמיע לן מירושלמי מבוי רחב ך' אמה והעמיד קנה באמצע ונתן קורה ע"פ כולה מתיר ואם נתן פס ד"ט באמצע ונתן קורה בא' מהן מתיר את כולו דקורה ופס כסתום וכעומד דמיא ואידך עשר ניתרין בעומד מרובה של הקורה והפס. ואפי' יש לו ג' פתחין ונתן קורה ופס ד"ט באמצע מתיר ב' הפתחים שמצדדין וכולהי רבנן שישאי דלא אמרי הכי משום דס"ל דתלמודין דלא אייתוה פליגא ועוד מדאמרו הכא עושה פס גבוה עשרה במשך ד"א ומעמידו לארכו של מבוי והאי פס ודאי לא מהניא לאכשורי דהא מחיצה הוא ומושך ד"א הוא וע"כ תקונא בעי לתרווייהו ואי איתא לדירושלמי פס ד"א ל"ל ליעבד פס ד"ט ולאכשורי לחדא בקורה וכדקשו בירושלמי עלי' דר' בא ורב הונא בשם רב דאמרי פס ג' אמות וכ"ש ויעשה פס ד"ט ולא כן תני עושה פס של ד' טפחים אמר ר' בא בר' פפי כדי להתיר שניהן בלא קורה. וא"נ נימא ה"נ קורה לחדא מיני' סגי ס"ס ד"א ל"ל פס ד"ט סגי. ולמאי דאמרן מדלא אמר ר' יהודה ג"א וכ"ש ש"מ קסבר כ"ש לא מהני ולא מידי ובעי תיקון ותקשי ויעשה פס ד"ט אלא לאו ש"מ דבבלי פליגא וגדולה מזו להרשב"א ולהריטב"א דאמרו לחי או קורה לא מיבעיא דקורה ופס לא מהני לאכשורי לפרוץ כדסברי רבנן דהתם אלא אפי' אידך עומד כפרוץ או עומד מב' רוחות אמרינן אוירא דהאי דאכשר בקורה ופס מצטרף לבטולי לעומד:

אמר הריטב"א ויש מרבותי אומרים דהשתא דפרקינן כולי האי לא אטרוחהו רבנן הדר דחינן כל הני פירוקי דלעיל ולא אמרינן טעמא דבטול אוירין וטעמא דכולהו משום דכולי האי לא אטריחוהו ואין זה נכון בלשון התלמוד כו' וחזינן אנן לכולהו רבוותאי דלא שרי אלא בעומד מרובה מצד אחד כהריטב"א ואמינא לסייעא להו דאי כרבותיו ס"ס פס גזא דא"ר יהודה ל"ל ותסגי לי' בפס באמות ומחצה וירחיק ב' אמות ומחצה ולישתרי בעומד כפרוץ אלא לאו הכא משום דאתי אוירין ומבטלי לי':

שמעינן מבוי רחב מעשר עומד מרובה מרוח אחת הוא דמהני ומכשיר לפיתחו בלחי או בקורה כדאמרן הא פרוץ כעומד א"נ עומד מרובה מב' רוחות אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. ואמר הריטב"א מסתברא דכל היכא דאיכא צוה"פ לא אתי אוירי ומבטל לי' שהרי צוה"פ מתרת כל אויר אפי' יתר מיו"ד כו'. ע"כ והשתא אי איכא צוה"פ על עשר אידך בעומד כפרוץ או בעומד מרובה מב' רוחות למאן דשרי קמכשירו. כיון דפיתחא בצוה"פ איתכשר אוירא דידי' לא מיצטרף לבטולי לעומד דכאויר סתום דמי. ואיבעיא לן בלאו עומד כלל אי עביד צוה"פ ברובא ואידך פרוץ גמור א"נ אידך פרוץ מרובה על העומד מי אמרינן צוה"פ כעומד דמי ומתיר לאידך בעומד מרובה על הפרוץ או דילמא לא מהניא אלא לדוכתי' לשווי' פיתחא ואוירא דידי' לא מבטל ולא בטל אבל למשווי' עומד למישריי' לפרוץ שאצלו לא והאי דלבר מיני' לנפשי' מיחשב:

הדר פשטינא לא מיבעיא הא דפיתחא מרובה אלא אפי' לאו מרובה מתיר לכל הפתח דלא גרע מלחי דמתיר לכל הפתח ואמינא לה מדאמרי רבוותאי אהא דצוה"פ שעשאה מן הצד ל"ש עשאה באמצע ל"ש עשא' לצד הקרן ואפי' להריא"פ והרמב"ם דאסרי ע"כ לא קאסרי אלא לצד הקרן אבל משוד עד יתר מחצי הפתח מודו דמהני: