גאון יעקב עירובין נז

לגמרי וגם הפתח החדש של הפירצה אינו מיושר כ"כ וכדמוקי' התם בדלא בקעי בה רבים אבל הכא שהוא בתחילת הכשר מבוי ועדיין לא הורגלו בשום פתח ובקעי בי' רבים ודאי משום פתחא זוטא הוא דלא שבקי פתחא רבא הא משום פתחא דכוותה שבקי ע"כ מדברי רבינו נלמד היכא דבקעי בה רבים ולא מיבעיא בתחילת הפתחים כגון מבוי שהכשירו מקצתו בעומד מרובה ומקצתו בלחי וקורה והפרוץ המועט שוה לפתח שהכשירו בלחי וקורה אסור דחיישינן דלמא שבקי פתחא דלחי וקורה ופליגא דהרשב"א דאמר הרשב"א (עה"ק שער ב' ב') מבוי שיש לו שני פתחים מצדו ואין באחד מהן יתר על עשר ויש באמצען פס יתר על כל אחד ואחד מן האוירין או אפי' ככל אחד וא' מהן אע"פ ששני האוירין לכשיצטרפו רבין עליו נותן קורה על אחד מהן ודיו וא"צ השני כלום והא הכא שני פתחין שוין ותרוי' רגילין ומיושרין דהא לאו בנפרץ אחד מהן קמיירי וקא שרי לי' לאידך בעומד מרובה או בעומד כפרוץ ולא חיישינן דלמא שבקי:

ולהרשב"א קשיא שמעתין מדפריך וליחוש דלמא שבקי וא"ר אדא בר מתנא אין מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן הא גדול וגדול א"נ קטן וקטן מניח והא דמשני פתח ממעט בהילוכא אדר' אמי ור"א קא משני דאמרי אפי' בפתחא זוטא שבקי אבל פתחא דכוותא כדקאי קאי ובעינן מימר קסבר הרשב"א מדאמרינן לרב חנין ב"ר מראשו בעשר מכלל דבשווין נמי לא חיישינן לדלמא שבקי והכא דקארי לה מעקרא וליחוש דלמא שבקי לאו מסברא קארי לה אלא מדר' אמי ור"א ורב אדא בר מתנא סבור הוה דמסברא קא פריך ושני לי' א"נ חיישינן לדלמא שבקי כדקאמרת הכא ליכא למיחש דפתחא זוטא הוא ואין מניח פתח גדול וכו' וקאמר מ"ש מדר' אמי ור"א אנא נמי לאו מסברא קשינא אלא מדר' אמי ור"א ואינהו אפי' בפתחא זוטא הא אמרי שבקי ומשני בדר"א ור"א קממעט בהלוכא חיישי אפי' בפתחא זוטא הכא לא ממעט בהלוכא ומאחר דהך דהכא לא דמיא להא דר"א ור"א אמרינן לא חיישינן כלל לדלמא שבקי ואפי' בפתחין שוין דמהי תיתי לן למיחש היכא דלא ממעט בהלוכא לדלמא שבקי ואפי' בפתחין שוין זימנין דעייל בהך וזימנין דעייל בהך:

והא דאמרי רבותינו בעלי התוס' וצריך לחי אחר דהאי פס לא מהני כיון דמופלג מן הכותל ג' קשיא אלא הא דאמרו בירושלמי ר' בא ור' הונא בשם ר' עושה פס של שלש אמות וכ"ש מרחיק מן הכותל ב"א אותו כ"ש נדון משום לחי והשאר עומד מרובה על החלל האי כ"ש מאי אהניא בי' הא גופי' דפס הוא מ"ל פס רחב ג"א ומופלג מן הכותל מ"ל פס רחב ג"א וכ"ש ומופלג מן הכותל אלא לאו היינו טעמא דכל דמחוץ לעשר וסותם עד עשר לא אהניא לשם לחי על תוך עשר. אבל כי מטפי בי' כ"ש האי כ"ש דאייתר ואתא לתוך עשר נדון משום לחי וכ"ת מחוץ לעשר נמי ליהוי כנראה מבחוץ דנדון משום לחי התם רואין כאלו כנוס כדאתמר בי' התם טעמא הכא דלסתום לאידך קא אתי לא אמרינן רואין כאלו כנוס ותו אתמר בירושלמי אמתני' דלחיין שאמרו משוכין ג' והוא שיהא העומד רבה על החלל אלמא הא דהרחיק לחי מן הכותל ג' לא עשה ולא כלום בלחי משהו וכדאמר הריא"ז הא דאמ' רבא הרחיק ללחי מן הכותל ג' לא עשה ול"כ לא אמרן אלא בלחי קצר דאוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא קמבטל לי' וכן אמר ה"ר יונתן דהיינו טעמי' דרבא אבל לחי רחב מג' שרי משום דעומד מרובה על הפרוץ ולתלמודא דידן נמי איכא למימר דג"א וכ"ש מהני ובלאו כ"ש לא מהני כיון דמחוץ לעשר הוא ורב יודא דלא אמר ג"א וכ"ש בתקון לחי או קורה לא קמיירי אלא תקון מבוי לאכשורי' בלחי או קורה קאמר ומדלא אייתוהי להאי כ"ש הריא"פ והרמב"ם ש"מ דס"ל מדתלמודין לא אייתוהי ניהלי' אלמא לא ס"ל ואיכא למימר קסברי הריא"פ והרמב"ם אפי' פס ג' אמות נמי ל"צ כלום וטפי מיתחזיא דקסברי דלתלמודין האי כ"ש לא מהניא ולא מידי ולא אייתי אלא היכי ממעטו וממילא בתר