גאון יעקב עירובין נה

ובצוה"פ כמאן דמתני א"צ למעט האי פס לא נפקא לן בי' מידי צוה"פ בלאו פס מהני ובלאו צוה"פ כי עביד פס נמי לאו כלום הוא והריא"פ והרמב"ם דמייתו לה וצוה"פ לא אצרכוה בי' לא ס"ל הא דרבותינו בעלי התוס' אלא הכא לאו מבוי עקום הוא כלל כב' הא אמרן משמי' דהריב"א דמבוי עקום כמין חי"ת לאו מבוי עקום הוא כלל ותורתו כסתום וכן אמרי הרשב"א (שם) והריטב"א התם והכא נמי אמרי בהדיא דאפי' יש מחודו הפנימי לכותל אמצעי יתר מי"א אינו כמבוי עקום ולרבנן דתו' קשיא לן לשמואל דאמ' הלכה כחנניא דמפולש דלת בעי אלו לא עשה פס וסותמו באמצע מהני בי' צוה"פ דאנן הא קי"ל דצוה"פ מהני ביתר מיו"ד והשתא דעביד פס אי איכא טפי מיו"ד בין פס לכותל דלת בעיא דהא מודי בי' שמואל דתורתו כמפולש ומפולש דלת בעי. וכי משום דסתמי' למבוי בפס מגרע גרעי. וכה"ג אמרינן בכל גגות אמתני' דחב' גדולה שנפרצה לקטנה דתהי בה אביי א"כ מצינו מחיצה לאיסור:

והרא"ש אמר אם יש מן הפס עד הכותל של רחב המבוי יותר מי"א יש לו דין מבוי עקום כמין ח' וכו' תהי בה הרב בעל ב"י אנן דקי"ל כותי' דרב במבוי עקום אפי' אין ביניהן יתר מי"א תורתו כמפולש והרב בעל ד"מ והרב בעל מ"א אמרי דביו"ד ס"ל כהריצב"א וביות' מיו"ד לא ס"ל כותי' וקשיא הא הרא"ש הוא דאמ' דאין חילוק בין אם יש הפסק גדול בין שני הפתחים שלצד ה"ה בין אם יש הפסק קטן והתם במבוי עקום כעין ח' אמר הרא"ש דאפי' ביו"ד תורתו כמפולש מיהא למאי דפרישנא בפלוגתא דרב חנן ורב הונא במבוי שנפרץ מצדו דקאמר התם ורב חנן בר' שאני מבוי עקום דקבקעי בה רבים ואמרינן משום דעבידא למיעל בי' רבים מרה"ר לרה"ר דרך האי מבוי והכא דליכא למימר הכי אנן דקי"ל כרב חנן בר' הו"ל כמבוי שנפרץ מצדו לרה"ר ולא בקעי בה רבים דפירצתו ביו"ד ה"נ עד י"א כסתום דמי יתר מי"א דפירצה הוא הו"ל כמבוי עקום וכמפולש לרה"ר והיינו דאמ' הרא"ש ואין חילוק היכא דהוי פירצה הכא דלא בקעי בה רבים ביתר מי"א התם דבקעי ואפי' בי"א. מיהא מדהרא"ש גבי מלת' דרב חנן דקמפליג בפירצה דלא בקעי לפירצה דבקעי משמע דלא ס"ל להא דידן והר"י קאר"י דבקע בש"ע להא דפס ד"א ואמ' ומה סמן הפס עד הכותל האמצעי יש לו דין מבוי עקום קשיא האי פס למאי עביד לי' בלאו פס הא מצי עביד צוה"פ והשתא בעי עביד טפי דמר הוא דאמ' במבוי עקום כרש"י דבעי צוה"פ בעקמומייתו ולחי מכן ולחי וכן ותו א"כ מצינו מחיצה לאיסור ואנן מסתברא לן דלית הלכתא כותי' דהרא"ש דהא הריא"פ והרמב"ם וכולהי רבנן פליגי עלי' כדאמרן ותלמודא נמי כותי' דרבנן אזדא חדא מדלא פריש בה מידי ותו דא"כ מצינו מחיצה לאיסו' כדאמרן:

ש"מ עומד כפרוץ אסור. ואע"ג דכי מצטרפת לי' הו"ל עומד מרובה אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' דאי עומד כפרוץ מא' מ"ל עומד כפרוץ מ"ל עומד מרובה אוירא דהאי פירצה כסתום דמי כי היכי דהוה כסתום בעומד מרובה ולא דמי לעומד מרובה משתי רוחות דאוירא מבטל לי' התם ע"י צירוף הוא דשרי וכיון דבלאו צירוף פרוץ מרובה אתי צירוף דאוירין דמהאי גיסא ומהאי גיסא וקמבטל לי' לעומד דביני אבל עומד כפרוץ אי שרית לי' הו"ל פרוץ דידי' כאלו הוה עומד מרובה וכסתום דמיא אלא לאו עומד כפרוץ אסור. ולא דמי לעומד מרובה משתי רוחות דאמרת בעלמא היכא דליכא אוירא דליבטלי' שרי התם מצטרפת להו הו"ל עומד מרובה הכא פרוץ כעומד ודמי לפרוץ מרובה וה"ה דאיכא למישמע עוד כפרוץ אסור דאי ס"ד מותר פס ג"א ל"ל בתרי ופלגא סגי אלא דעדיפא מינה קאמר עומד כפרוץ וע"י צירוף עומד מרובה נמי אסור ומשני א"נ עומד כפרוץ מותר דרחמנא אמר לא תפרץ רובה מ"מ לא דמי לעומד מרוב' דהתם הפרוץ בטיל וכסתום דמי הכא מהני אוירא דאידך גיסא לאצטרופי בהדי':