גאון יעקב עירובין נד

ומבוי שיש כותל מחוץ בסמוך לו פחות מג' או שני מבואות סמוכין בפחות מג' א"צ לחי וקורה דאמרינן לבוד מכותל המבוי לכותל שכנגדו מבחוץ ונדון משום לחי כדאמרינן מחצר קטנה שנכנסין כותלי' לגדולה ואיפלגא בפחות מג' וצ"ת. ולחי המושך אמר הריטב"א הכא בכותלי המבוי א' ארוך וא' קצר והוסיף על הקצר לחי עד שהוא נמשך כנגד כל משך הכותל הארוך והיינו מושך עם דפני השני של מבוי והיינו דשמעינן בין לחיין אסור דאי לחי עודף אכותל דכנגדו דכ"ע אסור להשתמש כנגדו דהא ליכא אלא חדא מחיצה וכו' ואף הרשב"א ס"ל להא דהריטב"א דאמר הרשב"א (שם ט') לחי המושך עם דפני של מבוי כלפי חוץ פחות מד"א נדון משום לחי ומותר להשתמש במבוי עד כנגד חודו הפנימי הי' מושך ד"א נדון משום מבוי כו' ואם הי' הדופן שכנגדו נמשך כמותו מותר להשתמש בכולו וכו' ע"כ. וארישא קאי דקאמר פחות מד"א עד חודו הפנימי הא דופן שכנגדו נמשך כמותו מותר להשתמש בכולו דאי אמושך ד"א אפי' בתוך המבוי נמי לא מידי דהוה אמבוי שרצפו בלחיין. ומדקאמ' בכנגדו נמשך כמותו מות' להשתמש מכלל דבין לחיין מות' וכן אמר התם (שם י"א) וכי לא נמשך כמוהו קאמ' עד חודו הפנימי ש"מ הא דרב הונא דאמר עלה ר' יוסף משום דבין לחיין אסור בשכנגדו נמשך כמוהו כהריטב"א:

מבוי כלל כלל לא אי מק"ו דפסי ביראות אימא מבוי טפי מעש' כלל כלל לא. אלא ר"י דמכשר טפי מעשר לאו מדומיא דפסי ביראות קא מכשי' אלא קסבר אפי' מבוי דחמיר טפי מעש'. ועד י"ג אמה ושליש מנא לך אימא שיעורא אחרינא בציר מי"ג אמה ושליש:

ע"ב. עושה פס גבוה עשרה להראב"ד דאמר קורה ע"ג פס או תוך ג' בעינן גבוה עשרה דקאמ' בהכשירו בלחי אבל הכשירו בקורה עד הקורה בין שהקורה גבוה עשרה בין שהיא גבוה עד עשרים דבציר מעשרה ודאי לא הויא הקורה:

וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' ב') דקורה ע"ג הפס או תוך ג' בעי' וכן אמר הרא"ש ופליגא דהריטב"א דאמר מילתא פסיקתא נקט ואפי' קורה גבוה מיני' טובא עד עשרים אמה וכן אמר משמי' דרבנן דתו' ואזדא הריטב"א לטעמי' והרשב"א לטעמי' הריטב"א לטעמי' דאמ' אהא דאמרו רבנן דתוס' דבדאיכא יתר מיו"ד בין הפס לכותל אמצעי הוי כמפולש כמבוי עקום. אמר עלה הריטב"א דהכא לאו כמבוי עקום דפס הכירא הוא דהוי דלא ליתי אוירא ומבטל ולא כשני מבואות ממש תדע דהא לתנא אפי' קנה מהני ה"נ כיון דחד מבוי הוא כי מנח לקורה אתרי כתלי מבוי הא קורה ע"ג מבוי הוא ואע"ג דאיפליגא מפס. והרשב"א לטעמי' דאמר (שם) הפס חולק באמצע ועושה את המבוי כשני מבואות ולפיכך אין הפס מתיר להיות כל חלק מהן מוכשר בלחי וקורה אא"כ יש בכל מבוי ומבוי מהם בתים וחצירות פתוחים לתוכו שכ"א וא' מבוי בפ"ע וכל שהוא כן ניתר כאו"א מאלו בקורה כמו שאמרנו או בלחי בכ"א או בלחי באחד וקורה באחד כשאר המבואות לא הי' בתים וחצירות פתוחין לתוכן עושה להן שני לחיין לכ"א כדין החצר וכיון דתרי מבואי נינהו האי פס כותל שני דכל מבוי הוא ואנן קורה ע"ג מבוי בעינן:

ומעמידו נארכו. לרבותינו בעלי התוס' דאמרי מבוי עקום הוא הכא כשאין בין הפס לכותל אמצעי יותר מיו"ד ושמואל לטעמי' דאמר מבוי עקום עד יו"ד תורתו כסתום וכי לא עביד פס צוה"פ בעי השתא דעביד פס עביד לחי להאי גיסא ולחי להאי גיסא ולרב נמי דאמר מבוי עקום תורתו כמפולש אי לאו פס צוה"פ לא מהני דרב הוא דאמר והרחב מעשר אמות אע"פ שיש לו צוה"פ צריך למעט השתא דעביד פס מהני בי' צוה"פ ולדידן דחי"ל במבוי עקום כרב דאמ' תורתו כמפולש