גאון יעקב עירובין נג

כולהי ואסרי ואע"ג דלא ניכרין ואף הר"י קאר"י בש"ע שלו קא פסיק וקאמר נראה מבחוץ אלא הרמ"א הוא דאתא ואוסיף נגד חלל המבוי:

דף י' רבי היא לרש"י דאמר בפירקין בשמעתא דהכשר מבוי וחצר ד' י"ב דפס א' דאמרי רבנן פס ד' הכא כרבנן נמי הו"מ מוקים לה דמרוח דאמרת לבוד ליכא פס ד' ומרוח דאיכא פס ד' ליכא לבוד:

אלא דאכתי קשיא כי היכי דקשיא אי רבי לא ס"ל כר' יוסי ונקט מסדר תלמודא רבי משום דבעי לאוקמה כרבי דס"ל כר' יוסי ומאן דקארי ולימא לבוד מרוח אחת ותשתרי לא תיקשי הא ליכא למ"ד דאי רבי שני פסין בעינן ואי רבנן פס ד' בעינן דהכא אכתי לא נחית לברורי הא והא מ' אי לרבנן משהו מצד א' סגי נימא לבוד מרוח אחת ותשתרי:

ושני טפחים סגיא להך לישנא דאמרו רבנן דתוס' דהכא ב"ט דוקא. לאביי דאמ' אמת מבוי בת חמשה לא קשיא לן אפי' תימא נראה מבחוץ נדון משום לחי והכא במופלגין מכותל זה באחד ומכותל זה בד' ודרב אדא ב"ר אבימי למיסרה לקטנה דלא אסירא אלא בדאיכא בגדולה אחת עשרה דטפח מכותל זה בעינן למישריי' לגדולה ומאידך גיסא טפי מג' דלא לימא לבוד וכ"ת חמשה טפחים ל"ל בארבעה ועוד סגי כיון דטפי מ"ד בעינן לעובי הכתלים ולאויר טפי מג' נקט אמה דהוי ה"ט וכי קא קשיא לן לרבא דאמ' אמה בת ששה ששה ל"ל בחמשה סגי ואי קשיא לך בשלמא להך לישנא דאמרת ב"ט דוקא. לאביי נראה מבחוץ נדון משום לחי ור' לס"ל כר' יוסי ודרב אדא ב"ר אבימי במופלגין מכותל זה באחד ומכותל זה בד' ולמיסרא לקטנה אלא אי אמרת ב"ט לאו דוקא אביי הא דרב אדא ב"ר אבימי במאי מוקי לה אי רבי לא ס"ל כר' יוסי ונראה מבחוץ נדון משום לחי אמה ל"ל בד"ט סגי ואי רבי ס"ל כר' יוסי כי אית בה אמה נמי גדולה היכי משתריא הא ליכא ג"ט מכן וג"ט מכן תריץ לעולם אימא לך רבי ס"ל כר' יוסי ולמישריי' לגדולה וקטנה בעשר באמה בת חמשה לחומרא וגדולה באחת עשרה בעודפת אמה בת ששה לחומר' דלא מישתרי' אלא בעודפת ששה טפחים ורש"י מדאמר בד"ט סגי חצי טפח מכאן אלמא קסבר ב"ט לאו דוקא וכן אמר הרמב"מ גבי אמת המים שנפרצה החצר לתוכה אם נשאר מצד הפירצה פס מכאן ופס מכאן בכ"ש וכן אמר הרשב"א (פר"ק שער א' י"ג) בחצר שנפרצ' נשארו בכותל קצת צדדין אם נשאר שם מעט עבד זה ומעט בצד זה נידונין בב' לחיי' והשתא קשי' בין לרב' בין לאביי בד"ט סגי ומיפרקא דרבי ס"ל כר' יוסי כדאמרן:

והלכתא כו' נדון משום לחי ודלא כרב אדא בר' אבימי ומתני' בנכנסין כר' זירא ובדא כא מצד אחד טפי מג' דלית בי' לגוד ומצד ב' בכל גווני גדולה מותרת וקטנה אסורה גדולה מותרת אפי' במשהו דקי"ל או פס ד' מרוח אחת או שני משהויין משתי רוחות וקטנה אסורה הואיל ולית לה אלא מרוח אחת ומרוח אחת פס ד' בעינן וכי איפלגא ד' תו ליכא לבוד:

וכן אמרו בירושלמי אמתני' דלחיין שאמרו תני ר' יטין קימי ר' אחא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר אתבעת מתני' ולא אשתכחא א"ל ר' אחא כן אמר ר"ל כג וישנה שלא נכנס לחבורה אין סומכין עלי':

והיכא דאוקמי' ללפי מבחוץ למטה מראש הכותל בפחות מג' לראש הכותל הוי לחי מדאמר הריטב"א עלי' דרש"י דאמר ובולטין לתוך הגדולה הרבה דלא לימא לבוד מן העודף כלפי הגיפופין ואם הרחיק הלחי פחות מג' מכותל מבחוץ אמר הרשב"א (שם ז') דהוי לחי ומסתברא לן הרחיקו למטה מראשו בפחות מג' מראשו והפליגו מן הכותל בפחות ה"נ דאמרינן לבוד מתרי רוחי:

ואם הי' עמוד מושך מבחוץ רחב ד"א דאמרינן אינו נדון משום לחי ואם נותנין אותו על פתח המבוי יהי' עומד מרובה על הפרוץ אמר הרשב"א (שם ט') דלא אמרינן בכה"ג רואין ויש מתירין והראשון יראה לי עיקר: