גאון יעקב עירובין נ

אמרו רבותינו בעלי התוס' וכן אמר הריטב"א משמי' דהר"י דבלחי ד' מודי רבא ולרבא מאן דאסר להשתמש תחת הקורה משום דהכירא לגיו או חודו הפנימי יורד וסותם ואפי' בסתם קורה דרחבה טפח ולא אמרינן בטולי בטיל לגבי מבוי לית' לי' דרב דימי א"ר יוחנן וכן בכיצד משתתפין גבי אמת המים אמרינן לזעירי הא דרב דימי דאין כרמלית פחותה מ"ד תנאי היא. והא דקי"ל גבו' ג' ואינו רחב ד' מקום פטור בשאינו סמוך לרה"ר א"נ אמר לך רבא אליבא דמאן דאסר תחת הקורה לא קאמינא דכאביי ס"ל דשאני לי' בין גבו' ג' להך דהכא ולדידי' לא ס"ל ולמאי דאמרן דרבא קא מוקים להא דרב דימי בדלא גבו' ג' ניחא דמאן דאסר לא ס"ל להא דר' יוחנן אלא מקום פטור בגבו' ג' הוא ורבא מדר' יוחנן נסיב לי' דרב דימי א"ר יוחנן אע"ג דלא גבו' ג' אמר ואביי מוקי דרב דימי נמי בגבו' ג' וכולהי סוגיין דאוקמוה למאן דשרי להשתמש תחת הקורה משום דהכירא לבר או משום דחודו החיצון יורד וסותם ותי"ל דלאו מקום חשוב הוא ובטיל לגבי מבוי. וכ"ת אליבא דאביי קאמרינן ותפשוט דהלכתא כאביי מסתמא דתלמודא התם למישרא נמי קורה ד' ואינה בריאה או פתוח לכרמלית דתחת כולהי שרי' והשתא אנן דקי"ל כרבא בין לחיין ואין בו ד' ופתוח לרה"ר שרי יש בו ד' או פתוח לכרמלית אסו' ותחת הקורה הכל מותר. וכן אמר הראב"ד תחת הקורה אפי' פתוח לכרמלית מות'. והא שיטתא דמחוורא היא בלישנא דשמעתין אלא דרב הונא ברי' דרב יהושע קשיא דאותבי' לרבא מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מד' ואי איתא דבלחי ד' מודי רבא לוקמא באית בהו ד' ע"י לבוד ורב אשי נמי מאי דוחקי' לאוקמי' במשך ד"א הא במשך ד"ט נמי אסור. ורבנן בעלי התוספות דאמרו לרב אשי מבוי משמע הכי. מידי לחיין שהן מבוי קאמ' מבוי שרצפו בלחיין קאמ' ולא לחיין קרי להו מבוי. ותו דפחות פחות מד' וודאי בדאיכא תרי אוירי דבכל חד פחות מד' ובתרוי' הא איכא ד'. ועל כורחך הריטב"א והר"י לא מתנו פחות פחות אלא פחות מ"ד והרמב"נ נמי ע"כ לא מתני פחות פחות מ"מ קשיא לוקמה בכה"ג וכדאקשי הרמב"נ הלכך כולהי רבוותאי אע"ג דס"ל הלכתא כרבא קא פסקי וקאמרי בפתוח לרה"ר מות' ולא קמפלגי בי' מידי ואע"ג דאית בי' ד' משמע כדאמ' הרמב"נ במלחמותי' אלמא קסברי דרבא ברחב ד' נמי שרי. וצריכנא מימר לרבא כיון דסתם לחי לא רחב ד' והוי מקום פטור. כי אתרמי נמי דעבוד לחי רחב ד' מילתא דלא שכיחא כולי האי הוא ולא גזור בי' רבנן כלל ואמרי בין לחיין מות' כתחת הקורה ונא אוקמי גזירה למיפלג ביני' אדוכתא דלא שכיחא כולי האי ואשכחנא כה"ג בישראל ונכרי דפנימית וישראל בחיצונה דפרק הדר דאמרינן דאסור ופנימי במקומו מות' ואמרינן התם דפנימי שכיח דדייר עם הנכרי ואקשי רבנן דתוס' אי שכיח דדייר לר' אליעזר בן יעקב נמי ליתסור אפי' פנימי כיון דסתם יחיד לא דייר בהדי נכרי לא פליג ואפי' היכא דשכיח לא גזור ה"נ כיון דסתם לחי לית בי' ד' בלחי דאית בי' ד' לא פלוג ולא גזור ואביי בלית בי' ד' נמי אסר ונסיב לה רבא מדר' יוחנן דלית בי' ד' שרי וכי אתרמי בעבוד לחי ד' נמי לא גזור ולהראב"ד על כרחך צריך אתה לומר כן מדפליג עלי' דהרמב"ם ואמר תחת הקורה אפי' פתוח לכרמלית שרי מכלל דבין לחיין לרבא נמי לא דמי לתחת הקורה והא דשרי לי' רבא משום דלית בי' ד' ובטיל הא פתוח לכרמלית לא בטיל דניעור ואמאי לא פליג נמי אדרמב"ם דקפסיק וקאמ' פתוח לרה"ר מות' וליפליג עלי' ולימא דבלחי דאית בי' ד' אסור אלמא לדידי' נמי אע"ג דאית בי' ד' שרי וטעמ' מאי לאו כדאמרן להרמב"ן במלחמותיו קמתרג' אלבי' דהרי"פ דקפסיק וקאמר בפתו' לרה"ר מותר לא שנא אית בי' ד' ל"ש לית בי' ד' וקאמר הרמב"ן דרבא דנסיב לה מדרב דימי לטעמ' דאביי הוא דאמר הא לדידי בכ"מ שרי אע"ג דאית בי' ד' וקאמר מנא אמינא לה דליתא לדאביי דאמר דר' יוחנן דא"ל פוק תני לברא בתחתהקורה אבל בין לחיין אפי' בלית בי' ד' אסו' דסתם לחי וקורה לית בהו ד' אבל