גאון יעקב עירובין מט

כאלו היא נחבטת ונתונה תוך אויר המבוי וחוזרין ואומרין לבוד וכאלו נוגעות בכתלי' פליג ואיכא למימר דהרשב"א נמי לקורה ויתדותי' קאמר וחוזרין ואמרין לבוד לקורה טפח וכאלו נוגעות הקורה טפח לכתלים ול"ש אי אמרינן לבוד ואח"כ חבוט או חבוט ואח"כ לבוד לקורה ויתדות' אמרינן והשתא הא דאמר הרשב"א הביא קורה ותלאה באויר המבוי אע"פ שאינה נתונה על כותלי המבוי ולא על דבר הנתנן עליהן כשר ואע"פ שאינה ארוכה כרוחב המבוי והוא שלא יהא אחד מראשי' רחוקין מן הכותל ג"ט כו' לא אמרן אלא תלאה באויר המבוי אבל תלאה למעלה מאויר המבוי בפחות מג' דהוי משוכה ותלוי' לא דלא אמרינן חבוט באויר. ורב אשי לא שרי משוכה ותלוי' אלא ביתדות והא דשתי קורות דהרמב"ם שאני שדבוקה בכותל מרוח א' ואמרינן חבוט לכותל:

ואיכא למימר הא דהרשב"א אפילו תלוי' למעלה מאויר המבוי ושאני התם דאיכא מילתא דתלוי בה אבל הכא דתלי ביתדות לא אמרינן לקורה לחודה חביט דאויר וצריך תירוץ. פוק תני לברא להרמב"ם דאמר בפחות לכרמלית תחת הקורה נמי אסור ר"י דא"ל פוק תני לברא שמעי' דבפתוח לרה"ר אמרה:

הא דמפלגינן בין תחת הקורה לבין לחיין פירשוה רבנן דתוס' דלחי משהו הוא ואתי לאפוקי ל"ת משום דמשתמש במשהו שאצל הפתח דא"כ תחת הקור' נמי משהו דלהדי פתח' ליתסר אלא התם כולהו מבוי בהדי האי משהו שרי בלחי נמי סכינ' חריפ' בעי למיפסקי להאי משהו מכולהי מבוי אלא כדא' הריטב"א משמי' דלחי כיון דשיעורו כל שהו' לא עביד הכירא כלל ודלמ' אתי לאשתמושי חוצ' לו א"נ כיון דלית לו היכר כולי האי לא חשיב ובטיל לגבי חוץ משא"כ בקור' שהיא רחבה טפח דאית לה הכירא וכה"ג אמר הרמב"ן כיון דמשהו הוא לא מינכר חודו החיצון והא דאמרו רבנן דתוס' ולרבא נמי למימר דע"כ צריך אתה לחלק בין תחת הקורה לבין לחיין בסברא אחריתא ולאו מהאי טעמא דקורה משום הכירא ולחי משום מחיצה בין לאביי בין לרבא לאביי להך לישנא דאמרת לאביי קורה נמי משום מחיצה ולרבא נמי הא אית לי' לחי נמי משום היכר ואפ"ה כדאית בי' ד' אסור אלא לאביי משום דמשהו הוא ולרבא סברא אחריתי ואנן דקינן ולא אשכחנא סברא לרבא הלכך חזינן אנן דתחת הקורה איכא הכירא לעומד תחתי' דאפילו רה"ר גמורה והוא מקורה פטור כדאמרי בהזורק לפי שאינה דומה לדגלי מדבר אבל בין לחיין העומד תוך הפתח אינו רואה שזה פתח הוא אלא מחיצות בעלמא:

רהיטא דשמעתן בין לאביי בין לרבא בין לחיין מדינא אסור ולא דמי לתחת הקור' דשרו מדינ' אי משום דהכיר' לבד אי משום דחודו החיצון יורד וסות' וליכ' למיחש לאחלופי ברה"ר אבל בין לחיין איכ' למיחש לאחלופי אלא לרב' אע"ג דמדינ' אסור וליכא מאי דשרי לי' מ"מ מקום שאין בו ד'על ד' לא חשיב' למיסרי' ואי מקום באפי נפשיה היא מקום פטור הוא כדאמר רש"י ובטולי בטיל לגבי מבוי ושמיע לי' מדר' יוחנן גופי' דאמר מקום שאין בו ד' על ד' מותר כו' אלמא לא העמידו דבריהן על מקום שאין בו ד' וה"נ הואיל וכולי, מבוי שרי האי פורתא לאו מקום איסור הוא וכן אמר הריטב"א דטעמי' דרב' משום ביטול ולהריטב"א משמי' דהר"י בעל התוס' לרבא נמי התם בגבוה ג' דאי לאו הכי ארעא סמיכתא דרה"ר הוא וקסבר רבא כי היכי דגבוה ג' מקום פטור הוא ובטיל ה"נ תוך מחיצות מקום פטור הוא ובטיל למבוי וכל דכן הוא דהכא רה"י דאורייתא ואביי סבר גבוה ג' מנכרא ולא מיחליפא ברה"ר הכא לא מינכרא ומיחלפא ברה"ר ואנן אית לן למימר דרבא מוקים לה להא דרב דימי בדלא גבוה ג' ובדלא ניחא תשמישתי' כבין העמודים וכקרן זוית דפ"ק דשבת דאמרינן כרמלית נינהו ובדליכא מקום ד' מקום פטור נינהו א"נ כי הא דבור ברה"ר דתנן חלון שע"ג ממלאין ממנו מים בשבת בהמוצא תפילין ואמרו דבסמוכה ואינה מופלגת ד"ט מהחלון לא הוי מרה"י לרה"י דרך רה"ר אלא מקום פטור הוא ולחי רחב ד' דמקום חשוב הוא דכ"ע דאסור וכן בפתוח לכרמלית ניעור ולא בטיל. וכן