גאון יעקב עירובין מז

מעשר ימעט. ואי כהך לישנא דאמרת ביתר מעשר דכ"ע אינו יורד וסותם כ"פ בעשר לרב ניחא לשמואל קשיא הא הכא אפי' בקורה טפח אמרינן יורד וסותם ולא מיבעיא תקרה ד"ט הניחא לרש"י דאמר התם ב"ד מחיצות פליגי הא בג' מודי שמואל דאמרינן יורד וסותם הכא דבמחיצה רביעית מיבעיא אלא לכולהי רבוותאי דאמרי דרב ושמואל במחיצה רביעית הוא דפליגי מא"ל הניחא להר"י דכיצד משתתפין אמתני' דבור שבין ב' חצרות דאייתוה התם לדרב יודא דקורה ד' מתיר בחורבה ואמר עלה הר"י דאפי' למ"ד קורה משום מחיצה לא הוי אלא מדר בנן דעשאוה כמחיצה אבל מדאורייתא לא אמרינן בקורה טפח פי' יורד וסותם באכסדרה לא עשאוה כמחיצה אלא כולהי סוגיין דפירקין אמתני' דהכשר מבוי דהזורק למבוי שיש לו לחי או קורה דלא משמע כותי' כלל אלא דהויא מחיצה דאורייתא וכדאמרן התם ובכיצד משתתפין קשיא אבע"א כלישנא קמא ואבע"א כלישנא בתרא. אבע"א כלישנא קמא אמר לך רב בתקרה ד' לא בעי שיעור פתח ואמרינן פי' יורד וסותם אפי' ביתר מעשר הא בקורה טפח עד שיעור פתח אמרינן יורד וסותם יתר מכן לא אמרינן יורד וסותם ואבע"א כלישנא בתרא כי קאמר שמואל באכסדרה הא במבוי מודי דאמרינן יורד וסותם וכדאמרו רבנן דירושלמי דריש פירקין אמר ר' יוסי ואפי' דסבר שמואל במבוי המקורה למעלה מך' אמה כשר לא דמי מבוי לאכסדרה מבוי נעשה לתשמיש בתים אכסדרה לא נעשית אלא לתשמיש דבר:

נעץ ב' יתדות כו' לדברי המתיר אסור פירשה רש"י למ"ד קורה מחיצה וה"ה למ"ד קורה משום היכר כדמתרגם הריטב"א ופירש"י דליכא למימ' לבוד הואיל ולאו מחיצות ממש נינהו הוי בה הריטב"א משמי' דרבנן בעלי התוספ' ונימא לבוד למעלה בגופי' של קורה ויהא חודו החיצון כאלו הוא דבוק בכותל וניחא להו דלא אמרינן לבוד במקום שיש מפסיק בנתיים וקשיא לי מהא דרב אשי דאמר לבוד אע"ג דקא מפסקי יתדות דלא חזו לקורה וניחא לי דאמרינן לבוד באויר שבין הקורה על היתדות והריטב"א דידי' אמר אי תימא לבוד ורואין עובי הקורה כאלו הרי אין כאן קורה טפח עד כאן. וליכא לפרוקי כי היכא דלא אמרינן לבוד בדליכא מחיצות ממש אלא בפי תקרה יורד וסותם ה"נ לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם היכא דפי החיצון ליתני' הכא אלא ע"י לבוד חדא תינח למ"ד קורה משו' מחיצ' אלא למ"ד קור' משו' היכר מא"ל ותו כי אמרי' הכי הנ"מ בדלית"כלל כלל אלא ע"י פי תקר"או או ע"י לבוד דלבוד דיורד וסותם או דלבוד לא אמרינן אבל הכא הא איתא לחודו החיצון אלא דבהאי דוכתא לית' אי לאו משום דמפסיק וחזינן לי' כמאן דמנח הכא ע"י לבוד. בכה"ג אמרינן לבוד דיורד וסותם או דלבוד או דחבוט ומנא תימרא מדאמר הרמב"ם בב' קורות א' למעלה ואחד למטה רואין העליונה כאלו היא למטה והתחתונה כאלו למעלה ולא ביניהן ג"ט אלמא אמרינן לבוד דחביט היכא דאיתי' ולאו בדוכת' ומהא דר' אשי ליכא למשמע מינה דהתם לאו חביט דלבוד הוא דרואין את הקורה והיתדות כאלו הן למטה כדבעינא למימר קמן ואי תימא כדאמרינן מעיקרא היכא דלא סמיכא למבוי ממש אלא משוכה בפחות מג' חוץ למבוי אפי' לדברי האוסר אסו' למ"ד קורהמשום מחיצה כיון דליכא חודו הפנימי אלא ע"י לבוד תו ליכא למימר בי' יורד וסותם ורב אדא אפי' לרב חסדא ולדברי האוסר נמי הו"מ מותיב אלא מסתברא כדאמרן דבהא אמרינן יורד וסותם:

והא דאמרו רבנן דתוס' היכא דאיכא מפסיק לא אמרינן לבוד פליגא דהרשב"א דאמר הרשב"א (עה"ק שער א' ה') צריכה שתהא הקורה בריאה לקבל עשרים אריחין כו' ונמצא ארכן אוכל עשר אמות כו' ויראה לי דדי אם יכולה לקבל י"ח אריחין שקורת ט' אמות וב' משהויין מתרת מבוי יו"ד אמות והא הכא דקא מפסקא