גאון יעקב עירובין תסה

קונטרס זכרון יוסף ביאור שיטת בין השמשות הנמצא בידי מכתבי קודש אשר נשארו בכ"י מכבוד דו"ז מו"ר הרב המאוה"ג סיני ועו"ה חסיד ועניו צדיק יסוד עולם מוה' יוסף זצללה"ה בהרב הצדיק גדול בתורה ובי"ח מו"ה ישראל איסר זצ"ל מווילקאמיר ולמען עשות נ"ר לנשמת זכרון לדור עולם הנני מציב לו יד בשלהי הס' הקדוש גא"י הנגמר כעת בדפוס וה' יעזרני לקבץ חידושיו ולעשות מהם חיבור שלם יהי' לו לזכרו טוב מבנים ומבנות. תלמידו רפאל נתן נטע בעזר נורא עלילה אתחיל לבאר גבולי יום ולילה הנוגעים לכמה מצות התורה האדירה והגדולה ד' יעזרני לרוממה ולסלסלה למעלה מעלה. הנה בזמן הנקרא בין השמשות ואחר זה לילה יש ג' שיטות מחמת הרומיא דמצינו בגמרא מהא דשבת דף ל"ד ע"ב דאמרינן שם דמשתשקע החמה עד צה"כ הוא כדי הילוך ג' רבעי מיל על הא דאיתא בפסחים צ"ד ע"א דמשקיעת החמה עד צה"כ הוא מהלך ד' מיל:

א הוא שיטת ר"ת ז"ל דסבירא לי' דלשון משקיעת החמה הוא מתחילת שקיעה ולשון משתשקע החמה הוא מסוף שקיעה כי ב' שקיעות יש אחת בתחילת שקיעתה לרקיע ונכנסת בחלונת בעובי הרקיע ונכסה גוף השמש מן הארץ ואחת כשיוצאה מעובי הרקיע ומתחלת לילך אחורי הבימה ומתחלת שקיעה א' עד תחילת שקיעה ב' היינו כל זמן הלוכה בעובי הרקיע הוא כדי מהלך תלתא מיל ורביע ומתחילת שקיעה ב' עד סופה דהיינו עד זמן שהיא לילה ודאי הוא תלתא רבעי מיל ובין כולם הם ד' מילין מתחילת שקיעה א' עד הלילה ונמצא שלפי זה זמן בהש"מ הוא בתלתא רבעי מיל שבסוף ד' מילין כי אז בתחילת יציאתם מעובי הרקיע היא עדיין נגד חלונה ופני מזרח מאדימין וכשמרחקת עוד מעט הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון עדיין וכשמהלכת אחורי הכיפה הכסיף העליון ג"כ ואז לילה לר' יהודה ולר' יוסי כל בין השמשות דר' יהודה עדיין הוא יום אבל אחר זה מתחיל בהש"מ דר' יוסי עד שבראה ג' כוכבים בינונים ואז הוא לילה לר' יוסי ומסתפק הרא"ש אם תיכף אחר בהש"מ דנ' יהודה מתחיל בהש"מ דר' יוסי או מופלג ממנו הרבה או כשיעור הילוך מ"ט אמה מפלג מסוף בהש"מ דר' יהודה מתחיל בין השמשות דר' יוסי והוא כהרף עין ואי לילה ובגמרא פסקינן כדברי שניהם להחמיר ונמצא בע"ש אסור במלאכה מתחילת בהש"מ דר"י ובמוצאי שבת אסיר במלאכה עד סוף בהש"מ דר' יוסי:

ב הוא שיטת הגר"א בסי' רס"א באו"ח דבהש"מ היא בתלתא רבעי מיל הראשונים של הד' מילין היינו תיכף כשנכסה גוף השמש מן הארץ מתחיל בהש"מ דר' יהודה וכתב דג' שקיעות הן היינו שקיעת החמה ושקיעת נצוצי החמה ושקיעת אור החמה שקיעת החמה היא בהתחלת שקיעתה ברקיע כשנכסה גוף השמש מן הארץ ואז מתחיל בין השמשות דר' יהודה ועדיין יש אור נצוצי החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון אז נשקע אור נצוצי החמה ג"כ ואז שלים בין השמשות דר' יהודה ותיכף מתחיל בין השמשות דר' יוסי ויוצאים ג' כוכבים בינונים תכפים זה אחר זה כהרף עין ואז לילה לר' יוסי שנשקע השמש היטיב גם מנצוצי אורה ונקרא אז שקיעת ניצוצי החמה ומתחילת שקיעת החמה עד יציא' ג' כוכבים הוא כדי מהלך ג' רבעי מיל ועדיין יש אור החמה לכן אין נראין עדיין כל הכוכבים אבל מתחילין לצאת מעט מעט עד שנשקע אור החמה לגמרי ואז נראין כל הכוכבים ואז נקרא שקיעת אור החמה והוא כדי מהלך תלתא מיל ורביע משקיעת ניצולי החמה ונמצא לפי זה הא דאמרינן ביציאת כוכבים הוא לילה היא ג' כוכבים לבד והם בינונין והוא רק ג' רבע מיל משקיעת החמה והא דאמרינן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים היא ד' מילין הוא עד שיצאו כל הכוכבים וכתב עוד ז"ל דהא דאמרינן דזמן בהש"מ הוא ג' רבע מיל לא בכל הזמנים ולא בכל האופקים שווים אבל הוא רק על אופק ארץ ישראל ובבל ובזמן שהימים והלילות שוים אבל אצלינו לפעמים מאריך יותר והב"ח כתב שיטה זו בשם הראב"ן ז"ל ג"כ:

ג הוא שיטת הספר יראים דהוא סובר דבהש"מ הוא קודם לתחילת שקיעה משנוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס ברקיע וכל הזמן תלתא רבעי מיל הוא קודם לתחילת שקיעה ומתחילת שקיעה היינו שמתחלת החמה לשקוע ולהיכנס בעובי הרקיע הוא לילה מדאורייתא ומאז הוא מהלך ה' מילין עד צאת כל הכוכבים וסובר דלשון משתשקע דאמרינן בשבת משמע הקדמה היינו קודם תחילת שקיעה ולשון משקיעת החמה דאמרינן בפסחים זמן מאוחר לזה היינו משמתחלת לשקוע וליכנס בעובי הרקיע ואז הוא לילה מחמת שאז מתחילין הכובבים ליכנס בעובי הרקיע למעלה מאחורי הכיפה לצאת להיראות לנו תוך הכיפה כשם שמעלות השחר הוא יום מחמת שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לצאת להיראות לנו תוך תכיפה כן הוא לילה שמתחילין הכוכבים ליכנס בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לתלתא רבעי מיל קודם תחילת שקיעה אנו מסתפקין שמא התחילו ליכנס ברקיע מאחורי הכיפה להיראות לחוץ והא דהכסיף התחתון והעליון הוא הכל קודם תחילת שקיעה אעפ"י שעדיין יום גדול ופי' הכסיף לדעתו נראה שהוא שנשתנה מראה אור החמה מחמת שמתחיל אז אור הכוכבים להתערב בה ועיין בחק יעקב סימן תנ"ט ס"ק ט"ז וכן הא דכתב ובא השמש לדעתו צריכין לפרשם השמש הידוע במראת שלה וכן הא דב"ה מתירין עם השמש ועיין באורי הגר"א שם וגם הא דאמרינן כוכב אחד יום הוא הכל קודם תחילת שקיעה שאז אין מסתפקין שבוודאי לא התחילו הכוכבים ליכנס ברקיע אסורי הכיפה אבל אם נראו ב' אנו מסתפקין שמא נכנסו ובג' בוודאי נכנסו ולכן אז לילה ממש ומאז הוא ה' מילין עד הוראת כל הכוכבים לחוץ ועוסק כעולא בפסחים שם דאמר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא ה' מילין ופי' צאת הכוכבים דהכא הוא צאת כל הכוכבים תוך כיפה ונראין אצלינו ופי' צאת הכוכבים דקרא דמעלות השחר הוא תחילת הכנסם בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לצאת להיראות לחוץ והכריחם לחלק בפי' צה"כ דהכא מדהתם כדי שיהא שוה להא למעלות השחר הוא יום מחמת התחלת השמש לכנס בעובי הרקיע להיראות לנו כן הוא לילה מחמת התחלת כניסת הכוכבים בעובי הרקיע להיראות לנו וכתב הגר"א ז"ל על שיטה זו שהוא דחוק לומר דבהש"מ הוא בעוד היום גדול והכסיף התחתון והעליון היא הכל קודם שקיעה וכן הא דאביי הוה דאוי וכן הא דב"ה מתירין עם השמש אבל הב"ח כתב שבימי חורפו ראה לא בלבד חכמים וזקנים ואנשי מעשה נוהגין כשיטה זו אבל אפילו בע"ב צנועים הי' נוהגין בשיטה זו ואשרי מי שנוהג כשיטה זו ולע"ד נראה דהרמב"ם נמי ס"ל כשיטה זו דנראה לי דשיטה זו נמצאת בירוש' ריש ברכות והביאו הר"ן ז"ל בסוף פרק במה מדליקין וז"ל רבי אומר הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בהש"מ אמר ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקוע מתחלת גלגל לבנה לעלות ופי' הר"ן דר' חנינא משבש להאי ברייתא דקתני בדברי רבי תחילת ג"ח לשקוע שצריך לומר סוף ג"ח לשקוע והוכיח מזה שבהש"ע הוא סוף שקיעה היינו הג' רבעי מיל האחרונים שבד' מילין כשיטת ר"ת ז"ל אבל לע"ד נראה שר' חנינא לא בא לשבש דברי רבי אבל בא לחלוק על רבי כי רבי סובר כשיטת ספר יראים לכן אמר התחיל ג"ח לשקוע היינו כשמכירין העולם שנוטה ורוצה ליכנס בעובי הרקיע ותחילת גלגל לבנה לעלות היינו שמתחלת לכנס בעובי הרקיע אחורי הכיפה והוא ה' מילין וג' רבעי מיל קודם צאת כל הכוכבים אצלינו תוך הכיפה ור' חנינא פליג על רבי וסובר סוף ג"ח לשקוע זהו בהש"ע היינו או כשיטת הגר"א ז"ל כשגוף השמש נשקע ונכסה לגמרי עד סופה היינו התחלת סד' מילין שעד צאת כל הכוכבים או כשיטת ר"ת ז"ל סוף ג' מיל ורביע שהוא כוף שקיעת אור החמה אז מתחלת גלגל לבנה לעלות היינו הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון כר' יהודה או שביאת הב' כוכבים ור' יוסי לר"ת כשיטתו ולהגר"א כשיטתו ועולא דאמר ה' מילין משק"ה עד צתיב סובר ג"כ כרבי וקורא התחלת הכנסת השמש בעובי הרקיע שקיעת החמה כי אז לילה לרבי והוא מיל יותר משיעור לר' חנינא שכ' חנינא אינו קורא שקיעת החמה רק אחר הכנסת גוף השמש ברקיע לגמרי שלדידי' בעוד השמש נראה הוא עדיין יום ומשמתחלת לשקוע עד סוף השקיע' הוא מיל אע"ג שכתב הגר"א ז"ל בס' נ"ח ס"ק ח' שמנץ החמה עד עליית כל גופה הוא שליש עישור שעה ומיל הוא יותר הרבה אעפ"כ משנראה לבני אדם כניסתה וגם אח"ז שאורה רב עד שנקרא פני מזרח מאדימין שאז אינו נקרא עדיין שהחמה שקועה היא שיעור מיל ולבן לר' חנינא משקה"ח עד צה"כ אינו רק ד' מילין וכמו שאמרו בפסחים לג' חנינא ויאיצו שאני אבל לרבי הוא ה' מילין ועילא ורבא סוברים כותי' לכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות ק"פ כעולא אע"ג דאיתותב שם עולא כיון שמצא בירושלמי שכ' סבר כותי' והלכה כר' מחבירו וכידוע שדרכו של הרמב"ם למשוך אחר ירושלמי בכ"מ ובהכי ניחא הא דפי' שם הרמב"ם דהא דמהלך ט"ו מיל מן המודיעים הוא מתחילת עליית השמש עד חצות שיגיע עד תחילת זמן שחיטה לירושלים דאל"כ אלא אם יהי' האדם בחצות רחוק מעט פחות ממהלך ט"ו מיל מירושלים הלא לא יגיע לשם רק עד פחות מעט מהתחלת הד' מילין שקודם צה"כ והלא קודם ל"ה ג' רבעי מ"ל הוא בהש"מ ואינו ראוי לשחיטה כי בספק בהש"מ גם הרמב"ם מודה שהיא דאורייתא כדאיתא בפרי חדש ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק א' לכן פי' דקאי על ט"ו מילין שקודם חצות דלא כרש"י שם ובהכי ניחא נמי קושיות התוס' שם צ"ג ע"ב ד"ה ר"י כי להרמב"ם הא דאמר ר"י כל שאינו יכול לכנס בשעת אכילה הוא נמי בתחילת זמן אכילה ואין ביניהם כלום אלא דלעילא אם יהי' אדם בחלות במודיעים הוא דרך רחוקה אבל לר' יהודה ביון שיכול להגיע לשם בתחילת זמן אכילה אינו דרך רחוקה ובהא דלעיל דאמרינן עולא