גאון יעקב עירובין תסו

י ניחא נמי קצת מה שתקשה הגר"א ז"ל על לישנא דגמרא שם דקאמר כן הוא דקטעו וחשבי דקדמי וחשוכי כי לעולא צריכין אנו לומר ו שבערב הוא לילה משמתחלת החמה לשקוע מחמת שאז גלגל לבנה מתחילה לעלות כן בבוקר לא נקרא נץ החמה רק עד שמכירין העולם עליית השמש מעובי הרקיע לגמרי כי עד זמן זה עדיין לא יצאה הלבנה מעובי הרקיע לגמרי ומעורב אורה באור החמה עדיין אעפ"י שיום ולילה נקרא ע"ש הנכנס קצת בעובי הרקיע אעפ"י שאור אחר מעורב בו הרבה הבל בשם אור חמה לא נקרא אא"כ אינו מעורב בו כלל אור אחר ולהכי דידי' הוא ה' מילין מע"ה עד נץ החמה וכן לרבי אבל לר' חנינא וסייעתו ש לחלק הבוקר ג"כ לג' זריחות כמו בערב להגר"א ז"ל היינו זריחת אור החמה והוא כשעדיין נראין הכוכבים רבים וזריחת נצוצי החמה היינו שאין נראין רק ג' כוכבים בינונים עד שנקרא פני מערב מאדימין וזריחת החמה היינו משאורה רב עד שתתחיל גוף השמש לעלות והוא נקרא נץ החמה לר' חנינא וסייעתו והוא מיל קודם הנץ החמה דעולא שהוא עליית כל גוף השמש וזה הוא שדקדק הרמב"ם וכתב כאן בשיעור הט"ו מילין מעליית השמש היינו עליית כל גוף השמש כי זה נקרא נץ החמה לעולא ומה שכתב הרמב"ם בהק"ש פ' א' הל' י"א דעם הנץ החמה הוא עישור שעה קודם עליות השמש היינו מחמת דהתם קאמר עם הנץ דהיינו סמוך להנץ שהוא עליית כל גוף השמש כדכתיב יראוך עם שמש אבל כץ החמה הוא עליית כל גוף השמש ונקרא נץ ע"ש ראשית שימושו באורו לבדו וזה שאמר דקמעו דחשבי דקדמי וחשוכי היינו מה שנקרא קודם הנץ החמה ומה שנקרא חשוכי כי הם חשבו מיל מאוחר משלי בבוקר קודם הנץ ובחשוכי הם חושבים לחושך מיל קודם לזמן חושך מלי ובזה ניחא נמי מה שהקשה החק יעקב בסי' תנ"ט ס"ק ח' דהאיך פליגי עולא ור"י בסברות הפוכות דלעולא הולכין מעלות השחר עד נ"ה ה' מילין וביום אין הולכין רק ל' מילין עד שקיעת החמה ולר"י אין הולכין מעלות השחר עד נ"ה רק ד' מילין וביום ל"ב מילין אבל לפי דברינו דלעיל דהן מחולקין בהמן דמע"ה עד הנץ דלעולא הוא גדול יותר מדלר"י ניחא. מכל הנ"ל נראה לי דהרמב"ם ז"ל סובר כהספר יראים דהוא נמי פסק כעולא בה' מילין ולכן כתב בפ"ה מהלכות שבת הלכה ד' דזמן בהש"מ הוא משתשקע החמה הוא לשון הגמרא כדרכו בכ"מ לכתוב לשון הגמרא וסובר בו הסי' של ספר יראים ובסוף בהש"מ כתב כר' יוסי בג' כובבים בינונים וסובר דהא דאמרינן בגמרא כוכב אחד יום ב' בהש"מ הוא אליבי' דר' יהודה ובפי' הגר"א ז"ל בסי' רס"א שם ונמצא כולל בזה בהש"מ דר' יהודה ור' יוסי וכדפסיקינן בגמרא בדברי שניהם להחמיר כמבואר שם ולכן נראה אע"ג דהלכה כהגר"א בב"מ כי נימוקו עמו כר"י בדורו אבל כיון שאנו רואים דאע"ג דהלכה כר' יוסי נגד ר' יהודה כדאמרינן ר' יהודה כדאמרינן ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר"י אפילו הכי חששו הכא בגמרא בזמן בהש"מ לדר' יהודה בע"ש להחמיר צריכין ג"כ אנו לחשוש בע"ש לדברי החולקים על רבינו הגדול הגר"א ז"ל להחמיר בע"ש כשיטת הספר יראים ובמוצאי שבת כשיטת ר"ת ז"ל וכן לענין ק"ש של ערבית אלא לפי מ"ש הרי"ף בכמה מקומות דבכ"מ דהתלמוד שלנו מחולק על הירושלמי הלכה כתלמוד דידן דאינהו הוי בקיאי בתלמודא דבני מערבא טפי מינן וכיון דאינהו דחו אותו אין לנו בו וא"כ אף דהרמב"ם נמשך אחר הירושלמי כדרכו וגם הס' יראים ס"ל כותי' מ"מ אפשר לנו לסמוך על הרי"ף בזה ולפסוק כגמרא דידן דדחו לעולא ובפרט שהגר"א ז"ל הסכים לזה ג"כ ודי לנו להחמיר כהגר"א ז"ל בע"ש ובר"ה ז"ל במ"ש וכן לענין ק"ש של ערבית אבל רואין אנו שר' יוסי בעצמו אעפ"י שבהש"מ כלו מאוחר מדר' יהודא ומאחר זמן לילה אמר יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא שהיו מקדימין ומוצאי שבת בציפורי שהיו מאחרין לכן כל המגדילים אח השבת גדולה בפרו' וכתב הב"ח ז"ל שלפי שיטת הסתר יראים צריכין לקבל שבת ב' שעות בקירוב קודם גמר יציאת הכוכבים ויתבאר לנו בע"ה ע"פ שנדע שיעור זמן כדי הילוך מיל שמחולקים בזה הפוסקים כפי שביאר הגר"א ז"ל בס' תנ"ט באו"ח ס"ק ה' היינו שבעל תה"ד ס"ל ששיעור כדי הילוך מיל הוא רבעית שעה וחלק עשרים מהשעה דהיינו ח"י מנוטין לפי חשבון מהלך אדם בינוני ביום בינוני עשרה פרסאות והיום הוא אז י"ב שעות משעות השואה וכן הלילה וסובר התה"ד ז"ל דהא דהיום נחלק לי"ב שעות הוא מע"ה עד צה"כ וכן הוא דמהלך אדם י' פרסאות ביום הוא ג"כ מע"ה מד צה"כ ונמצא לפי זה מגיע לפרסה שעה וחומש שעה דהיינו. ע"ב מנוטין כי השעה ס' מנוטין וחומש הוא י"ב מינוטין וכשנחלוק הע"ב מינוטין לד' חלקים נמצא רבע עולה ח"י מנוטין לרבע פרסה דהיינו מיל אבל הגר"א ז"ל כתב שהוא שגגה וטעות גדול אלא הא דאמרינן דיום בינוני הוא י"ב שעות אינו רק מנץ החמה עד שקה"ח אבל מעמוד השחר עד צה"כ הוא ט"ו שעות והא דמהלך אדם י' פרסאות הוא מע"ה עד צה"כ ונמצא ט"ו שעות לי' פרסה הוי שעה ומחצה לפרסת דהיינו תשעים מינוטין ועולה למיל שהוא רבע פרסה רבע מזה היינו כ"ב מינוט ומחצה וזה אי פסקינן כר"י בפסחים צ"ד ע"א דסבירא לי' דמע"ה עד כ"ה הוא כדי הילוך ד' מיל שהוא פרסה וכן משקה"ח עד צה"כ ונשאר הילוך ח' פרסאות מנ"ה עד שקה"ח שהוא י"ב שעות ומגיע לכל פרסה שעה ומחצה אבל להרמב"ם ז"ל שפסק כעולא בפסחים שם שסובור דמע"ה עד נ"ה הוא מהלך ה' מיל וכן משקה"ח עד צה"כ ונמצא שחסר י' מיל מהי' פרסאות שהם מ' מיל ונשאר רק מהלך ל' מיל מכ"ה עד שקה"ח שהוא י"ב שעות שהם ס' חומשי שעה ומגיע לכל מיל מהלמ"ד מיל ב' חומשי שעה שהם כ"ד מינוטין וכן פי' הרמב"ם ז"ל בעי' המשנה בפסחים פ"ג משנה ב' ונמצא לפי זה ה' מיל סם י' חומשי שעה שהם ב' שעות ולפי זה אינו מובן לי דבני הב"ח ז"ל שכתב לשיטת הספר יראים צריך לקבל שבת ב' שעות קודם גמר לה"כ הא לשיטת הספר יראים הנ"ל הוי ה' מיל קודם צה"כ לילה וצריכין אנו להוסיף עוד ג' רבעי מיל לבהש"מ ועוד לתוס' שבת מעט והוי ערך ו' מיל קודם גמר צה"כ והיינו ב' שעות וב' חומשי שעה קודם גמר צה"כ אבל בפ"א דברכות פי' הרמב"ם ז"ל דהילוך פרסה הוא בכדי שעה וחומש שעה וכתב הגר"א ז"ל שם דלא מחמת שהוא סובר כתה"ד כתב כן דהא ברור אצלו דהא דיום בינוני הוא י"ב שעות אינו רק מהנץ החמה עד שקיעתה וא"א לזוז מזה אבל הרמב"ם סובר דהא דמהלך אדם י' פרסה הוא ג"כ רק מנץ החמה עד שקיעתה וכמו שהכריח שיטתו מהגמרא וא"כ הוי י' פרסה לי"ב שעות ומגיע שעה וחומש לפרסה ולפ"ז אי נאמר דאע"ג דבהא דעע"ה עד נ"ה הוא ה' מילין ופסקינן כעולא אבל בהא דמהלך אדם י' פרסה הוא מע"ה עד צה"כ לא סבירא לן כוותי' אלא כר"י דס"ל דהוא מנ"ה עד שקיעתה דהוא י"ב שעות ומגיע לד' מיל שעה וחומש ולמיל חומש ומחצה והוי ה' מיל שעה ומחצה ועוד ג' תלתא רבעי מיל לבהש"מ ועוד מעט לתוספת שבת הוי ב' שעות בקירוב כדברי הב"ח ז"ל ועיין מחצית השקל בסי' רס"א ס"ק ט' ונמצא לפי מה שנתבאר לעיל יש ג' שיטות בשיעור הילוך מיל היינו לדעת התה"ד ז"ל היא ח"י מנוטין ולדעת התוס' הוא כ"ב ומחצה מנוטין ולדעת הרמב"ם פ"ג דפסחים הוא כ"ד מינוט וכן בשיעור הילוך פרסה לדעת התה"ד וכן ג"כ דעת הרמב"ם בע"א דברכות הוא שעה וחומש ולדעת התו' הוא שעה ומחצה ולדעת הרמב"ם הנ"ל הוא שעה וג' חומשי שעה היינו ל"ו מינוט וצריכין לילך לכתחילה לחומרא בכל מקום שנזכר שיעורם ועוד כתב הגר"א בכל מקום שהוזכר שיעור שעות היא בהחלק היום מנ"ה עד שקיעתה לי"ב שעות ולא מעה"ש עד צה"כ והא דבק"ש הוא זמן עד ג' שעות ביום סוף מהנ"ה אבל מ"מ לח יפה עושים המאחרים זמן ק"ש בקיץ ואומרים שסומכים בזה על הגר"א ז"ל הלא הוא בעצמו כתב בפי' המשנה שלו בברכות פ"א משנה ב' דבירושלמי אמרו על הא דג' שעות דהוא דווקא בשוכח ואיכא מ"ד דמדאורייתא הוא דווקא בשוכח ועוד דאסור לאחר המצוה עד סוף זמן שלה כדאמרינן ברכות כ"ט ע"ב לייטי לה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא לי' שעתא וכבר השיב ר"ג לתלמידיו איני שומע לכם לבטל ממני מ"ש אפילו שעה אחת היינו אע"פ שהי' יכול לעשות מעשה ולטבול לקריו ולקרות אח"כ כשיטתו דזמנה כל הלילה לזה אמר דאפילו שעה אחת אינו רוצה להבטל מקבלת עול מ"ש עליו ובזכות שנקדים ליחד כבוד מלכותו ויבולתו ולברך שם כבודו הנכבד והנורא יתעלה ויתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה כזכה שיקדים ויחיש להראות לנו במהרה בימינו ברכת שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל גדולתו וגבורתו ונוראתו ויוחזר עטרת תפארת מלכותו ליושנה בתפארת עוזמו במהרה בימינו אמן:

א"ת יען נגמר דמ' הזה בימי המורים והגליון פנוי העתקתי מגליון הש"ס אשר למורי זצ"ל במס' מגילה מגילה דף ז א' תו ד"ה לכולהו וקשה דלשמואל כו' ושמעתי בשם הגאון ר' ארי' ליב אב"ד מבריסק זצ"ל שהכא איכא קרי וכתיב הקרי הוא וקבלו והכתיב הוא וקיבל בלא וא"ו בתרא והכא דריש מהקרי ולהכי קתני הכא שנאמר ובשבת דריש מהכתיב ולהכי קתני התם לשון דכתיב ע"ש אבל מצאתי בירושלמי במס' ברכות פ' ט' על הא דהתקינו שאילת שלום בשם דריש התם רב דרשא זו מהכתיב ע"ש במפרש ואפשר מחמת דשמואל אמר לעיל דנאמרה לקרות ולא לכתוב אין הכתיב עיקר אצלו לדרוש מזה דרשא זו אבל רב סבר בר"א המודעי דס"ל דנאמרה לקנות ולכתוב וכן נראה מדמחמיר לקמן לכתבה כולה דוקא עי' לקמן ד' י"ט ובתוס' לעיל ד"ה נאמרה להכי דריש דרשא זו משינוי הקרי והכתיב וכדפי' סתם המפרש דדריש וקבל הקב"ה מה שקיימו ורבא דריש בשבת אליבא דשמואל מהכתיב כדביאר הרב הנ"ל ז"ל קיימו מה שקבל משה רבינו כדאמר משה קבל תורה מסיני: