גאון יעקב עירובין תסב

לי' דשמואל דאמר המכניס שרץ פטור ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והשתא דאמרת לר' יוחנן דכ"ע המכניס חייב הא דאמר הרמב"מ המכניס כלי שהוא ראשון למקדש אינו לוקה וקשיא דשמואל דאמר המכניס טמא שרץ חייב ואוקמה הרב בעל כסף משנה במכניס אדם טמא שרץ וכדאמר הרמב"מ המכניס אדם טמא למקדש חייב כרת ואפי' טמא שרץ נמי ואמר הרב בעל כ"מ קסבר הרמב"ם כיון שהקילה תורה בכלים לפוטרו מכרת כן נראה שהקילה בכלי שהוא ראשון לפטרו אף ממלקות וקשיא לן וכי מאחר דבאדם לא פליג רחמנא בין אב לראשון ואפילו אדם שהוא ראשון חייב כרת כלים נמי למלקות מנא לך לאפלוגי בין אב לראשון הא רחמנא קפיד באדם בראשון כי היכי דקפיד בי' באב והשתא ניחא דהרמב"ם מתני הכא כר"ח בהני תנאי דרישא לא דכ"ע המכניס שרץ פטור וקשיא לי' אי מכניס בגד ראשון חייב לריב"ב היכי מטמא להמייני' וקא מפיש טומאה דאורייתא במקדש ועבר בקום ועשה אדאורייתא משום הוצאת שרץ דרבנן אלא לאו מכניס בגד ראשון נמי פטור ואידי ואידי דרבנן וכדאמרן וכ"ת א"ה מאי טעמא דהרמבמ"א דאמר המכניס שרץ למקדש חייב דלא כשמואל ותו הא איהו הוא דאמר אין מוציאין אלא בפשוטי כלי עץ כר' יודא והא לתרתי אוקימתא ר' יודא פטור ס"ל קסבר הרמב"מ הני אוקימתי לשמואל הוא דאוקמא לימא דשמואל כתנאי ומשני דכ"ע אית להו דשמואל ואמר אלא כהני תנאי דמ"ד מכולה עזרה ודאי חייב ס"ל דאי פטור לא הוה שרינן לשבות משום כבוד העזרה והדר אמר א"ר יוחנן ושניהן וכו' דס"ל דכ"ע המכניס שרץ חייב ובן ננס מפיק לה מקרא דאפי' במקום חיובא דאורייתא חשו לסייג דידהו ולר' יוחנן תנא דרישא נמי דכ"ע חייב ור' יודא סבר חשו רבנן למלתי' ולא עקרו ומשום שעתה פורתא ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והלכה כר"ת וכר' יודא: מיהא להלכה לא מסתברא לן דר' יוחנן דכ"ע חייב ס"ל ולר"ש בן ננס אוקמוה לשבות דידהו דטלטול במקום שלוח דאורייתא וכיון דאפי' באפי' דהדיוט לא גזור כגרף של רעי במקום עשה מיבעיא ומסתברא דר' יוחנן דכ"ע המכניס שרץ פטור ס"ל ולא דחו שבות מקמי מצוה דרבנן ולר"ע מפני כבוד עזרה דחו. וצריכא תלמודא: דף ק"ה: אמר ר' יוחנן כו' רש"י אוקמה בטומאת ע"ז ולא מסתבר חדא דטומאת ע"ז דרבנן ועוד דכהנים לא אזדהרי אלא מטומאת מת ומסתברא דהכא כלים דאיטמו במת נמי הוו: והא דאוקים רש"י לפלוגתי' משום דלא מטמאינן כהנים אחרים קשיא שפיר קאמר ר"ע ובן ננס כיון דאפשר בלוים לטמויי כהנים אחרים ל"ל ומאי אהנית לה לעזרה כי מטמית כהנים לגבי טהרת עזרה מה לי מפקי כהנים מה לי מפקי לוים אלא הכא הני כהנים גופי' קשיא להו מאי טעמא קבלו הלוים ואשהו לטומאה בעזרה עד דקבלו הלוים ליפקי הני כהנים גופי' מכולה עזרה ולא לשהי לטומאה בעזרה לאו משום דבעזרה איפשר בלוים תו לא מטמאי הנך כהנים ומסלקי לטומאה מידי' ואע"ג דכי מסלקי סוף סוף טמאין הן. ממגע דמעקרא התניא גבי כהן שטימא לקרוביו ופירש ונטמא בו ביום דפליגי בה ר"ס ור"ע מר סבר חייב ומר סבר פטור ודכ"ע אסיר התם לאו אע"ג דטמא הוא כי