גאון יעקב עירובין תנט

אריא כלי חרס אפי' כלי שטף ראשון נמי פטור וכלי חרס הא בכ"מ ראשון הוא דלא נעשה אב הטומאה וכ"ת מאי פרט לכלי חרס דקתני נמי משום דהוי ראשון וכל כלי ראשון פטור ומלתא פסיקתא נקט כ"ח וכל כלי ראשון בכלל הא מזכר עד נקבה יליף וזכר נקבה ראשון נמי חייב וצ"ל ה"ק מה זכר ונקבה נעשה אב הטומאה אף כל שנעשה אב הטומאה פרט לכ"ח שאינו נעשה אב הטומאה ומדאמעיט רחמנא לכ"ח משום שאינו נעשה אב הטומאה ילפינן מיני' כל כלי שאינו אב הטומאה דפטור דאי אמרת חייב מ"ט דכ"ח ולשמואל דאמר כל שאין לו טהרה במקוה פטור מדאצטריך תנא למעוטי כלי חרס וכ"ח הא לית לי' טהרה במקוה מכלל דכלי שטף ראשון חייב דאי אמרת פטור כ"ח ל"ל למעוטי וכ"ת ילפינן מיני' לכל כלי ראשון הא מכ"ח ליכא למילף אימא שאני כ"ח דלית לי' טהרה וכן אמרינן לא דכ"ע פטור וכדבעינן למימר קמן שמואל לית לי' דר' יוסי הגלילי אלא כתנאי דמתני' ור' יוסי הגלילי אי כלי ראשון בכלי שטף חייב ס"ל אי במכניס שרץ חייב ס"ל:

יצא שרץ שאין לו טהרה במקוה וקשיא א"ה מת נמי הא לית לי' טהרה במקוה אלמ' תניא וטמא עת מותר ליכנס למחנה לוי' ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפי' מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ומייתי לה באלו דברים בפסח ואי איתא מאי אפי' אדרבה מת עצמו שרי הואיל ולית לי' טהרה במקוה אבל טמא מת הא אית לי' טהרה במקוה ותו מת עצמו מאי אריא למחנה ליי' אפי' למחנה שכינה נמי מידי דהוה אשרץ דאפי' למקדש נמי ותו קרא דעצמות יוסף ל"ל תי"ל משום דלית לי' טהרה במקוה וכ"ת הכא פטור אבל אסור קאמר הא מקרא דתשלחו גמר אלמא שרץ אפי' לכתחילה נמי לא בעי שילוח. וכ"ת אסור מדרבנן התם הא מדאורית' קאמר דקרא קנסיב וצ"ל שאני מת הואיל ומטמא באוהל:

(א"ה עיין בתוס' סוטה כ' ע"ב ד"ה לא טמא ותוס' מנחות צ"ה ע"ב ד"ה הין ובתוס' נדה כ"ח ע"ב ד"ה פרט):

וקסבר שהויי טומאה עדיף פירש"י דהא אבנט נמי מידי דקודש הוא וכן פירש אמתניתין אע"ג דמטמא לי' לאבנט שהוא קדוש ואנן קשיא לן הא וישלחו עשה וכי מטמא לי' לאבנט מאי קעבר אע"ג דאמרינן בעלמא אזהרה לטמא הנוגע בקודש ובתרומה התם באוכלי קודש קאמ' דפסיד להו אבל המיינו דאית לי' טהרה במקוה לא ותו התם נמי לא הוי ל"ת גמור דהא לר' יוחנן אין לוקין עליו אלא כדאמרו רבנן דתוס' בהמיינו איכא איסורא דאורייתא להשהותו במקדש והיינו דעד דמפיק לי' לשרץ ולהמיינו קא מפיש טומאה במקדש דמעיקרא שרץ לחודי' והשתא איכא שרץ והמיין טמא במקדש וכי מטמא להמיינו כמאן דמכני' טומאה למקדש דמיא והיינו טעמא דצבת של עץ ולא צבת דמתכות ואפי' צבת דחול משום דקא מפיש טומאה במקדש והיינו דאמרו בירושלמי דבהמיינו ל"ת הוא ואמרו ברם הכא משום מכניס כלים טמאין ולהראב"ד וכן לרבנן דתוס' המכניס כלי טמא שרץ חייב מלקות קס"ד דריב"ב ור' יודא בהא קמיפלגי ריב"ב סבר המכניס שרץ למקדש חייב ובנמצא במקדש אית בי' עשה דוישלחו ואתי עשה דוישלחו ודחי ל"ת דולא יטמאו ומפיש טומאה דהמיינו במקדש לקיומי עשה דוישלחו א"נ קרא לא יטמאו קאמ' והכא הא איכא טומאה ואיהו קמטהר לי' ואי אפסר לטהרי' עד דמפיש טומאה ובכה"ג לא קאמר קרא ור' יודא סבר המכניס שרץ למקדש פטור ולית בי' עשה דוישלחו ואי מפיש טומאה קעבר אבל יטמא.