גאון יעקב עירובין מה

ששת קא קשיא לי' מדאוקם בשלא עירבו הא בעירבו מותר וכדאסברה הריטב"א:

וה"ה דמצי לשנויי דרב בכ"מ קאמר בין בנפרצה זה כנגד זה בין זה שלא כנגד זה חצר מותרת דאפי' בזה כנגד זה מותרת ומבוי אסור בכל מקום אפי' בזה שלא כנגד זה משום דיורי החצר והיינו דאוקמה רב ששת בשלא עירבו משום זה שלא כנגד זה דבעירבו שרו אלא דעדיפא מיני' משני א"נ רב בזה שלא כנגד זה לחוד קמ"ל לטלטל:

מבוי העשוי כנדל בעומד שבין מבוי למבוי מרובה על הפרוץ שבפתחי מבואות הקטנים וכגון שיש עומד ד' אמות ברא צד המבוי הגדול עד מבוי הראשון הקטן אם עשוין מתחילתן כך או פס ד"ט אם נפרצו הקטנים לגדול דאל"ה הא א"ר אמי ורב אסי נפרץ מצידו כלפי ראשו אם יש שם פס ד"ט מתיר בפירצה עד עשר ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתי' ואמ' אביי התם סוף מבוי אבל תחילת מבוי ד"א:

אמרו משמי' דרש"י דהכא כגון שהמבואות הקטנים מצד א' והיינו דפליג עלי' ר"ת ואוקמה כשיש שבילין מכאן ומכאן כנדל וכדבעינא למימר קמן:

ולרש"י בשהמבואות לצד אחד והמבוי הגדול אין פילושיו מכוונות אלא כמין גא"ם כזה $ציור בספר$ וכולהו בין הגדול בין הקטנים מפולשין כמין גא"ם. לראש הגדול שבצד האחר ומתני בדרבא ל"ל צוה"פ. והריטב"א תהי בה א"ה מאי טעמא דאביי ואוקמה אפי' לשיטתי' דרש"י דאמר בעקמימות בעי צוה"פ הכא במבוי גדול מפולש ממש פילוש מכוון והיינו פעמי' דאביי דאמ' צוה"פ לגדול אפי' לשמואל ולא מתני בדרבא ל"ל צוה"פ דרבא לא קשי אלא מדנהרדעא ותו לא והכי איתני' בספרים. וכן אמר הר' יהונתן כרש"י דבעי צוה"פ בעקמימות והכא בגדול מפולש ממש. והשתא אביי ס"ל כי קול' דרב וכי קולי דשמואל כיון דהכא הא לא סתרי אהדדי כרבי שיזבי:

מיהא אכרעי הרשב"א (בעה"ק שער ב' א') והריטב"א כוות י' דהר"י בעל התוס' דאמר במבוי עקום עושה צוה"פ מהך גיסא דלרה"ר ומאידך גיסא לחי וקורה ובעקמימות א"צ כלום. וכן אמרו בירושלמי. ובמבוי עקום כמין חי"ת לחי וקורה מכאן ומכאן כהריב"א דלחד רה"ר לא מעקמי רבים ובקעי במבוי בכדי והכא תרגמא הריטב"א משמי' דר"ת במבואין פתוחין לגדול מכאן ומכאן כנדל שיש לו רגלים מכאן ומכאן ואין פיתחיהן מכוונין זה כנגד זה אלא שביל שבצד זה כנגד העומד שמצד זה ואביי כשמואל דכל דלאו מכוונין כסתום נינהו ורבא כרב דאמר עקום תורתו כמפולש וה"נ הואיל ובעקמימות שביל שמכאן ושביל שמכאן הן מפולשין מכאן ומכאן לרה"ר כמפולשין ממש נינהו ועושה צוה"פ לכולהי מבואי דמהי גיסא לרה"ר ומאידך גיסא לכולהי מבואי דמאידך גיסא עושה לחי וקורה לרה"ר ע"כ והשת' אי אנן במבוי סתום קיימינן ומתנינן כמאן כשמואל ל"ל צוה"פ. לרבא עביד נמי צוה"פ לגדול כדאמר אביי משום דמפולשין נמי כמין גא"ם והנך דאשתרו בלחי וקורה הו"ל נמי כמפולשין לרה"ר דגדול ואי במבוי גדול מפולש קיימינן ולא מתנינן ל"ל צוה"פ. עביד לגדול צוה"פ מהך גיסא ומהך גיסא דהנך דאשתרו בלחי וקורה מפולשין נמי בעקמימות לרה"ר דרך הגדול מהאי גיסא ומהאי גיסא ורבא תיקונים דקטנים נקט ודגדול ממילא שמעת לי' וכן אמר הריא"פ כר"ת זה המבוי יש לו שבילין הרבה מכאן ומכאן והן מפולשין והיינו דר"ת וכן אמר הרמב"ם מבוי שהי' לו שבילין מצד זה ושבילין מצד האחר שנמצאו מפולשין לרה"ר אע"פ שאינן מכוונין זה כנגד זה הרי כ"א מהן מבוי מפולש כיצד מכשירין אותו עושה צוה"פ לכאו"א מן השבילין שבצד האחד וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילין שבצד השני לחי או קורה ואין דבריו