גאון יעקב עירובין תמח

מע"ש אפי' מלאכה דחי ובכלי דלא משום דכמה דאיפשר לשנויי משנינן. אלא הכא סתמא בעלתה מע"ש ודקא דייק להא דרבא דמודי ר"א בדאיפשר לשנוי אי מוקמת למתני' כר"א כדאמר רבא הא בהדיא קתני בכלי לא משום דאיפשר לשנויי וכי קטרח לאשכוחי דמודי ר"א בדאפשר לשנויי דאימא כו' דאימא לא מודי ומתני' כדרב יוסף דבמקדש התירו אף שבות דאפשר לעשות מע"ש א"נ כאינך אמוראי דשרי ביד ולחה או מתני' ביד ויבשה ואהא קאמר הא מתניתא במאי מוקמת לה אילימא רבנן ובמקדש כרב יוסף או כאינך אמוראי מה לי הוא כו':

רש"י פירשה אליבא דרבנן בשעלתה לו בשבת ומשום דמכשירין שא"א לעשותו מע"ש ס"ל דדחו שבת בשבות ורש"י אמר בנימא דכינור דהיינו טעמא דמ"ד קושרה דס"ל כר"א בחדא והשתא למאי דס"ד רבנן היא ד' מחלוקת בדבר ר"א סבר מכשירין דוחין אפי' איפשר לעשותן מע"ש ואפי' במלאכה דאורייתא. ורבנן דפליגי עלי' סברי אפי' בשבות ואפי' א"א לעשותן מע"ש אין דוחין ורבנן דכינור סברי א"א לעשותן דוחין אפי' במלאכה דאורייתא ורבנן דיבלת סברי בא"א לעשותן בשבות דוחין במלאכה אין דוחין ולדידי' הא דסיים בה אי אמרת בשלמא ר"א היינו דגזר יד אטו כלי וכו' צריכנא למימר כדקא פריש השר מקוצי וכבר הא פרישן להא דכינור דלאו משום דס"ל כר"א בחדא דלית לן אלא ר"א דאמר דוחין ורבנן דפליגי עלי' ואמרי במכשירין אפי' היכא דא"א לעשותן מע"ש לא דחו ומ"ד קושרה קשר שאינו של קיימא קאמר ומשום דאין שבות במקדש. והכא נמי חזינן דאפי' עלתה לו יבלת מע"ש עסקינן ואי רבנן היא לאו טעמא משום דחי' הואיל וזמנו קבוע דהא פליגי עלי' דר"א וסבר לא דחו אלא משום דאין שבות במקדש דדמי להנך שבותין דלא גזור בהו במקדש ובהא לא שאני לן בין אפשר מבע"י ובין אי אפשר והנך שבותין דפליגי בהו עלי' דר"א חמירי להו וגזיר בהו והיינו דסיים אי אמרת בשלמא ר"א ויבלת משבותין דאיתנהו במקדש אלא משום דחי' הוא דשרי היכא דאיפשר לשנויי משבות חמיר לשבות קל נמי משנינן דלא למידחי שבתא אלא לרבנן דאמרי מכשירין אין דוחין והכא משום דהוה מהנך שבותין דליתנהו במקדש מה לי הך שבות מהך שבות אידי ואידי לא גזור בהו במקדש כלל:

נשיכה בגבו הא דאמרו רבנן דתוס' ס"ד דלא שרינן כו' כדי שיעבוד חברו קשיא מדשרינן לר"א אפי' מלאכה אלא משום דאפשר לשנויי הוא דאסיר מכלל דאי לא חתיך תידחי עבודה ומאי כדי שיעבוד חברו הא עבודה דידי' ודכ"ע היא והאי כהנא שלוחי' דכולהי הוא. ודחיקא לאוקמה בפסח והאי כבר עביד פסחי' והאי כהנא דסליקא בי' יבלת אי שלוחא דאחרינא הוא אי לנפשי' קעביד. לרבא מתניתין ר"א היא אבל לרבנן אפי' ביד ולחה אסור כדתנן בפסחים דבהאי שבות גזור אף במקדש. אבל יבשה אפי' בכלי מודי דשרי דאיפרכא והיינו דאמר דאי רבנן מאי אריא שיני' אפי' ביד נמי שרי אלא לאו ר"א ולרבנן יבלת מ"מ אסור דמשבותין דלא שרו במקדש היא. ומשלשלין את הפסח משבותין דשרי במקדש הוא ואפי' דמקדש במדינה נמי שרי והשתא אנן דקי"ל כרבנן דר"א לית הלכתא כהאי סתמא אלא יבלת לחה בין במקדש בין במדינה אפי' ביד אסור. יבשה במקדש אפי' בכלי שרי במדינה לא ידענא וביד ויבשה מסתברא דאף במדינה שרי והרמב"מ אמר ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה ואמר עלה ה"ה דאמר כמ"ד הא והא בלתה הא ביד הא בכלי ויבשה אפי' בכלי שרי ושפיר קאמר ה"ה דליכא למימר