גאון יעקב עירובין תמד

פריש התם קשירה דאתי לידי חיוב חטאת במדינה דלמא יקשור קשר של קיימא ולא ידענא מאי קאמר ותו סתמא דמתני' וכולהי תנאי דלא כהלכתא דאפי' ר"ש דאמר עונבה אסקינן משום גזירה וכדאמרינן בשלהי מכילתין אבל מדאורייתא מכשירין דוחין ואנן קי"ל דלא דחי והרמב"מ אמר מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה כגון שיקשור למדוד שיעור משיעורי התורה נימת כינור שנפסקה קושרין אותה במקדש אבל לא במדינה ולא יקשור נימא לכתחילה אפי' במקדש. והאי קושרין דקאמר קשר שאינו של קיימא דמיני' קא סליק ואי בשל קיימא פרושי הוה מפרש דאפי' סל קיימא קושרין ותו הא איהו דאמר (פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ג') הלכה כמ"ד עיקר שירה בפה ולדידי' ודאי לא דחי שבת ותו אמר הלכה כר"ע דמכשירין לא דחו ואמר נמי הלכה כרבנן דר"י דעניבה אפי' לכתחילה שרי אלא בשאינו של קיימא ובהכי מתוקמא מתני' דומיא דכולהי מתנייתא דבמקדש דבשבות ומשום דאין שבות במקדש נימא נמי בשבות ומשום דאין שבות במקדש. והיינו דתנן אבל לא במדינה דאי קשר של קיימא פשיטא מלאכה היא ואפי' למ"ד עיקר שירה בפה מ"מ מצוה איכא בכלי לבסומי קלא ושבות דמקדש במקדש התירו ותו הא אפי' לשאר דבר מצוה התירו וכדתנן בשלהי שבת שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת ולאפוקי מדה"ר יונתן דאמר מתני' כמ"ד עקר שירה בכלי והיינו דאמרינן בשלהי פירקין וא"ל ר"ש עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת דעניבה בקשירה לא מיחלפא שרו לי' רבנן אף במדינה כדאמרינן בואלו קשרים קשירה דאתי לידי חיוב חטאת דקשירה דלאו דקיימא בקשירה דקיימא מיחלפא לא שרו לי' רבנן אף במקדש דגזור דלמא אתי למיקטר קיטרא דקיימא ואע"ג דתנן מדבריהן למדנו שקושרין בשבת אלמא לדבר מצוה שרי אימא הכא דקיטרא דקיימא שכיחא בכנור וגזור א"נ ר"ש פליג וס"ל כר"א דפקק החלון דפליג אפוקקין ואיהו פליג נמי אקושרין. והרמב"מ לטעמי' דאמר בציר העליון דאסר במקדש משום שמא יתקע אלמא לא כל שבותין שרו במקדש. וכדאמרו בירושלמי אמתני' דציר ורסי'. א"ר יוסי בר' בון לא כל שבות התירו במקדש ורמינן הא דתניא עונבה אמתני' דתנן קושרין וס"ד למימר דכ"ע דהאי שבות חמיר דקיטרא דקיימא בכינור שכיחא אלא מתני' ר"א היא דאמר מכשירין דוחין אפי' במלאכה דאורייתא ולא מיבעיא בשבות ואפשר בעניבה דכ"ע דלא אמרינן כדאמרן לרש"י וברייתא רבנן היא דאמרי אפי' שבות לא דחי כדאמרינן באיזמל דאסרי לאתויי דרך גגות ובהרכבה דפסח ודדמי לי' וה"נ אע"ג דשבות במקדש הוא כיון דאי לאו בקרבן דקביעא זמן הוה הוה גזרינן האי שבות במקדש דשבות חמיר הוא ה"נ בקרבן דקביעא זמני' כיון דבמדינה שבות נמי לא דפי במכשירין האי נמי לא דחי והדר אמר דכ"ע כר"א ודכ"ע אמרינן אפשר בעניבה ומתני' ר' יודא היא דאמר עניבה זו היא קשירה וכדאמרן לרש"י ולא מסתבר לי' למימר דכ"ע כרבנן דר"א ודכ"ע אפי' בהא אין שבות במקדש ודכ"ע אמרינן איפשר בעניבה ומתני' ר"י היא ולא מפשר ברייתא רבנן היא ואפשר בעניבה משום דכיון דאין שבות במקדש לא אמרינן אפשר בעניבה דעניבה לא מבסם קלא כקשירה וצורך המקדש הוא וכל צורך המקדש אין שבות במקדש ולאפלוגי אי אמרינן אפשר בעניבה או לא אמרינן א"נ לאפלוגי אי אמרינן בהא אין שבות במקדש או כא אמרינן לא אשכחן תנאי דליפלוג בהא אלא לאו דכ"ע דשבות חמיר כי האי גזור במקדש והיינו טעמא דמ"ד עונבה דס"ל אי כרבנן דר"א ומכשירין לשבות נמי לא דחי אי כרבנן דר"י וכר"א דאפי' דאורייתא דפי ולא מיבעיא שבות אלא כל היכא דגזור ומשום דחי' הוא דשרי כיון דזמנו קבוע אמרינן כיון דאפשר בעניבה לא דחינין וכדאמרינן בשמעתא דיבלת מודי ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ואפי' בשבות כיון דגזור בכה"ג במקדש ומשום דזמנו קבוע דפי לי' לשבות כמה דאפשר דלא למדחי לשבות משנינן וע"ד קושרה כר"י ולא אפשר לשנויי וכיון