גאון יעקב עירובין תמב

לי' ומתניתין ע"ג קרקע וד"ה וכן אמר הרמב"מ בהדיא בפירושו על המשנה וכן אמר הרז"ה ובין נפלה בין נטלה מדעת ע"ג כלי מותר ע"ג קרקע אסור ובמקדש אפי' ע"ג קרקע מיתר ואע"ג דמצי מנח לה ע"ג כלי מ"מ זימנין דלא מינט' לי' אלא ע"ג קרקע ואתי למנועי מעבודה והר"נ דאמר משמי' דהראב"ד דרב אשי פליגא אדרב חסדא ואדשמואל קסבר ע"ג קרקע מחלוקת והלכה כת"ק ואפי' ע"ג קרקע שריו כן אמר הרא"ש משמי' דהריא"פ אינהו כרש"י ס"ל ומתניתין משום דנטלה מדעת דאי לא תימא הכי סתמא דמתני' כיחידאה ודלא כהלכתא ובספרי דידן לא אשכחנא להריא"פ דלימא הכי וכן הראב"ד לא פליג עלי' דהרמב"מ אלא בהא דאמר במקדש ניטלין אבל בהא דאמר הרמב"מ במדינה ע"ג קרקע אסור לא פליג וקאמר במקדש מחזירין אפי' ע"ג קרקע ולא מפליג בין פירשה לנטלה ומדקאמר הראב"ד במקדש מחזירין מכלל דבמדינה אסור ואיכא למימר לרש"י נמי להלכה כהרמב"ם ע"כ לא שאני לן בין פירשה לנטלה אלא לרבנן וכי היכי דתיתי מתני' לדברי הכל אבל לר"י לא שאני ולרב אשי דאמר מחלוקת ע"ג קרקע דרבנן סברי הכל מותר ור' יודא סבר ע"ג כלי אין ע"ג קרקע לא ע"כ ל"פ אלא בפירשה אבל נטלה דכ"ע ע"ג כלי אין ע"ג קרקע לא מתני' ע"ג קרקע ואנן דקי"ל כר"י במדינה בין פירשה בין נטלה ע"ג כלי מותר ע"ג קרקע אסור ובמקדש אפי' ע"ג קרקע מותר ולישנא דר' יודא דאמר הוחלקה למטה הוחלקה למעלה ודאי משמע עודה ע"ג היד דוקא הא פירשה כולה מע"ג היד אפי' נטלה ע"ג כלי לר' יודא אסור כרב חסדא וכרבוותאי דאמרי רב אשי נמי כרב חסדא ס"ל אלא דס"ל הלכה כרבנן וגדולה מזו אמור בירושלמי תני החליקה מלמטה מחזירה מלמעלה החליקה מלמעלה מחזירה מלמטה ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה אלמא לר' יודא אפי' עודה לרמי' ע"ג היד אלא פירשה מכל המכה אסור ולא התירו להחזירה אלא בעודה על מקצת המכה ורבנן דתמן אייתוה בתימא להאי שמעתא תני ולא אייתוה משמי' דר"י ורבנן פליגי עלי' משום דס"ל כשמואל דהלכה כר' יודא ופליגא דרב אשי דאמר הלכתא כרבנן אלא הא לא מסתברא למימר דרבנן דתמן ס"ל דר' יודא אפי' ע"ג היד חוץ למכה אסר ורב אשי סבר דר"י אפי' פירשה כולה מע"ג היד ע"ג כלי מותר והא נמי לא מסתברא למימר דע"ג היד חמורה מפירשה כולה מע"ג היד ע"ג כלי דע"ג היד שכיחא ומכל היד לא שכיחא אלא דכ"ע כרב חסדא ור' יודא אפי' ע"ג היד חוץ למכה אסר ולא מיבעיא ע"ג כלי ורב חסדא נקט מחלוקת ע"ג כלי דרבנן אפי' ע"ג כלי שרו אבל ר"י אפי' ע"ג היד אסר ורב אשי פליג וסבר הלכתא כרבנן כדאמרו רבוותאי:

הא דקשיא להו לרבנן דתוס' מפלפל וגרגיר ולח ולמאי דפרקי התם נמי ע"ג כלי מותר כרטי' דקי"ל ע"ג כלי מותר כרב אשי מיהא ליתא למלתי' אלא למאן דאית לי' התם משום שחיקת סמנים אבל למ"ד התם משום דמחזי כמתכוון להוציא לחוץ לא קשיא ולא מידי ואפי' ע"ג כלי אסור ולרש"י דאמר הכא משום דפירשה לא שכיח נמי לא קשיא אימא נפל בפלפל וגרגיר מלח שכיחא טפי מנפלה ברטי' קשירה דנימא אוקמה רש"י בקשר של קיימא ורש"י לטעמי' דאמר בנגר וציר דכל שבות לא גזור במקדש והכא למ"ד עונבה משום דקשר של קיימא היא ומלאכה דאורייתא היא והא דאמר רש"י קרבן צבור הוי מצוה הדוחה את השבת ושיר היה מכשירין דידה קשיא אימות דשמעת לי' לר"א דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת הנ"מ היכא דמכשירין צורך מצוה נינהו דאי ליתנהו למכשירין ליתא למצוה כאיזמל דמילה דאי לאו איזמל לא מל וכל מילי דפסחא דאי לא עביד להו לית לי' פתחא אבל הכא דאי ליתי' לשיר כלל מצי עביד מצוה דקרבן מי שמעת לי' וכ"ת רש"י קא מוקים לשמעתין אליבא דמ"ד השיר מעכב את הקרבן ומייתי לי' בפ' אין נערכין:

א"ה מכשירין קרית לי' כיון דמעכב כגופי' דקרבן דמי אלא חזינן דשיר לאו מכשירי מצוה הוא ואפי' לרבנן דאמרי אין מעכב את הקרבן מצוה דאורייתא הוא כדילפינן