גאון יעקב עירובין תמא

והא רבנן היא דקתני רישא ועליון כאן וכאן לא יחזיר ואהייא אי אעליון בשדה תיבה ומגדול נמי חייב חטאת אלא לאו אתחתון ש"מ והרמב"ם אמר כהר"י דעליון במקדש לא משום שמא יתקע והכי אתמר בירושלמי א"ר יוסי ב"ר רב בון לא כל שבות התירו במקדש והא דתניא גזירה שמא יתקע אעליון קאי והלכתא כרבנן בין במקדש בין במדינה ואיבעי' לן תחתון דבור מהו סיפא דקתני של ביר כו' ואם החזיר חייב חטאת ל"ש עליון ל"ש תחתון קאמר או דילמא אעליון דסליק מיני' דקתני בשל שידה לא יחזיר גזירה סמא יתקע קתני בשל בור חייב חטאת אבל תחתון אימא בשל בור נמי פטור ואת"ל תחתון דבור פטור במקדש מהו אימא תחתון במקדש אפילו של בור לכתחילה נמי שרי כיון דבתחתון לא גזרינן שמא יתקע בשל שידה ה"נ לא גזרינן בשל בור דלענין תקיעה שידה נמי כבור היא דתקיעה בכלים נמי חייב משום מכה בפטיש ותחתון אטו עליון או אטו שאר בנין אימא לא גזור ובמקדש אימא עליון בכ"מ אסור דכלים שמא יתקע דקרקע חייב הטפת ותחתון דלא גזור בי' במקדש שמא יתקע ומשום בנין ליכא בכ"מ שרי:

אמרו עליון במדינה אפי' דוחקין אסור והא דקתני לא יחזיר משום מקדש ולדעתין מדלא קתני והעליון במקדש דוחקין אבל לא במדינה וכאן וכאן לא יחזיר מכלל דבעליון מקדש ומדינה שוין וקתני לא יחזיר אבל דוחקין אידי ואידי שרו והא דקתני דוחקין בתחתון דלא מחזירין במדינה כמקדש והאי היא דרבנן היא ובדרבנן אזלינן לקולא:

גמ' ת"ר רטי' שפירשה. פירש"י דלא שכיחא ואית לן למימר בי' טעמא אחרינא דכי נטלה מדעת כמאן דבטל להנחה קמייתא וכי קא מהדר כמאן דמנח לה בתחילה דמי. ואפילו במקדש דלצורך עבודה נטיל לה לאו משום תחילתן דמימנע מעבודה הוה אסיר כיון דמדעת נטיל כמאן דבטיל להנחה קמייתא דעי ואע"ג דדעתו להחזיר בתר עבודה וגבי החזרה דכירה איכא למאן דשרי הכא גזור בה טפי אבל פירשה מעצמה לא בטלה הנחה קמייתא וכי מהדר לאו כמניח בתחילה דמי ותידע דאיכא לאפלוגי בהא דהיינו דשאני לן בין על גבי כלי לעל גבי קרקע:

ת"ר רטי' שפירשה כו' לרש"י הא דתניא רטי' שפירשה בנפלה ומתני' בנטלה מדעת וכן אמר ה"ר יונתן ורש"י לטעמי' דאמר הא דאמר רב אשי לא ס"ל לדרב חסדא קאמר וקסבר מחלוקת על גבי קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר ולרבנן ע"ג קרקע נמי שרי ואלא מתני' דקתני אבל לא במדינה ר' יודא היא ובקרקע ולא רבנן הלכך קאמר ברייתא בפירשה מתני' בנטלה ואפי' בכלי וד"ה ולרש"י הלכתא בפירסה ע"ג קרקע אסור ע"ג כלי מותר כר"י כדאמר שמואל אבל נטלה מדעת ואפי' שגג דלא ידע דאסיר לאהדורי' או דשכח שהוא שבת אפי' ע"ג כלי אסור דטעמא דפירשה אמר רש"י משום דלא שכיחא ונטלה הא שכיחא ומה לי נטלה במזיד או בשוגג תידע מדאמרו טעמא דמקדש סופן משום תחילתן ואי ס"ד בשוגג מותר תי"ל דבמקדש מצוה לסלקה לרטי' ועדיפא משוגג מיהא הא לא קשיא לעולם בשוגג שרי והא דאמרת משום תחילתן דאפי' לר' יודא שרי אף בקרקע במקדש דבמדינה בקרקע לר"י אף פירשה אסור מ"מ מסתברא דל"ש שוגג ל"ש מזיד אסור:

והרב בעל שבולי הלקט אמר הזיד ונטלה איכא למימר קסבר שוגג לא שכיחא ובמקדש דתנן מחזירין אפי' בנטלה מסתברא הנ"מ ע"ג כלי אבל ע"ג קרקע לא טעמא מאי אמור רבנן מחזירין דאי לא שרית לי' אתי למימנע ולא עביד עבודה הכא כיון דמצי שקיל ומנח ע"ג כלי ומיהדר לא אתי לימנע מעבודה. והרמב"מ והרז"ה ורבוותאי בין פירשה לנטלה לא שאני להו ואוקמוה לדרב אשי כרבותינו בעלי התוס' וכהריפ"ס דאמר לא ס"ל להא דשמואל אלא הלכה כת"ק ודרב חסדא לית