גאון יעקב עירובין תלב

ולא למר וסברא מכרעת להרב בעל הטורים כיון דאמרי רבנן לא יעלה מבע"י לישב שם בשבת עבד איסורא דמשחשיכה נמי כל כמה דלא תליש לא עביד מידי אלא איסורא דרבנן עביד דגזור שמוש באילן וה"נ איסורא דרבנן עבד: לר"א דאמ' התם קום עשה עדיף ה"נ ירד וקשיא לן א"ה האי מות' לירד חייב לירד מיבעי לי' וניחא רב הונא ברי' דר"י נמי סבר דלא אמר ר"א התם אלא דקעביד מצוה וקסבר לר"א דאמ' היכא דקעביד מצוה קום עשה עדיף הכא מאן דעביד הכי עבד אע"ג דקעבר ועבד מעשה כי היכי דלא למיעבר כולא יומא ומאן דעבד הכי ויתיב עבד אע"ג דעבר כולא יומא לא עבד מעשה. ולר' ישוע דאמר התם אפי' היכא דקעביד מצוה שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד: דלמא לא היא כו'. אע"ג דאמ' דלמא הכי נקטינן והכא משום קנסא כדאסקינן לעיל: דלמא לא היא. מדקאמ' דלמא מכלל דאיכא לאוקמא כר' הונא ברי' דר' ישוע והכא לאו משום קנסא אלא מדינא למר הכי הוה דינא ולמר הכי ולר"א אפי' במזיד משחשיכה ירד ולר"י אפי' מבע"י לא ירד ואנן דקיי"ל כר' ישוע אפי' מבע"י לא ירד מיהא כיון דלא דמי להתם לא גמרינן מהתם כלל ונקטינן כסתמא דתלמודא דאוקים לה משום קנסא ולא אסיר אלא עלה משחשיכה ובמזיד וכן אמרי כולהי רבוותאי: ב: להרא"ש וברי' אילן יבש שאין גזעו מחליף ובימות החמה וגדודא דלית בי' פירי וקינס' שרי ולהריא"פ דלא מייתי לי' ולהרמב"ם והריטב"א משמי' דהראב"ד כולהי אסירי דלא בקיאינן בגזעו מחליף וכההיא אתרא אנן דאסר להו רב: בגדודא וה"ה דמצי לאוקמא הא והא בימות החמה כאן בגדודא כאן בדלאו גדודא. אלא דמוקים הא והא בגדודא ורב בגדודא ובימות החמה נמי אסר: אסור לאדם שיהלך ע"ג עשבים משום שנאמ' כו' פירש"י אלא הלוך נמי חטא קרי לי' וכ"ת אימא קרא בפסיעה גסה דאמרינן בואלו קשרים מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול דלי לרישא דקרא גם בלא דעת וגו' אלא גם כי עברת בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים ע"ג עשבים דאתי למיתלש בלא דעת חוטא: שמעינן הכופה אשתו לדב' מצוה הויין לי' בנים שאינם מהוגנים ואם בועל ושונה שלא לדעת נקרא חוטא והבועל ושונה לדעת הויין לי' בנים זכרים והוא תובעה בפה והיא אין לה לתבעו בפה ואם מרצת את עצמה לפניו הו"ל בנים חכמים ונבונים ודרך ארץ לפייסה קודם: הא דאמר צער גידול בנים מקמי צער העיבור והלידה איכא למימר משום דחוה כבר הוה לה קין והבל כדאמרינן בעלמא עלו למטה שנים וירדו ארבעה: דמרצי ארצויי קמי' ולאה דתבעה בפה לאה שאני דיעקב נמי אמר ואבואה אליה דלאוקמה שבטים אמרי ויצרא בדיל מינייהו כאדם מקמי דחטא והוו תרויהו ערומין אלא ילפינן מינה דלאה לנשי עלמא היכא דארצויי קמי': דמרצי ארצויי קמי' דארצויי נמי דאמרן הוין לה בנים חכמים ונבונים בדמכוונה לשם בנים כלאה דאיכוונה לאוקמה שבטים ולאה דלא צריכה לבושה תבעה בפה ובשכרה הויין לה בנים יודעי בינה ה"נ בשאר נשי דלא