גאון יעקב עירובין מג

ומבוי שנפרץ במילואו לחצ' ונפרצה חצר כנגדו זה כנגד זה או שנפרץ לצידי החצ' או לחצ' של יחיד דאסרינן הכא. להראב"ד בשלא עירבו דוקא הא עירבו שרי. ולהרז"ה ולדידן בשעירבו אסו' בשלא עירבו שרי. ולהריא"פ ולהרמב"ם והרא"ש וברי' והרשב"א בין עירבו בין שלא עירבו אסו'. והא דאמרת מבוי אסו' מדאמרי כולהי רבוותאי נפרץ במילואו מכלל דלאו מילואו אפי' לחי משהו מבפנים שרי. ודלא כהר"י בעל התוס'. ומשים דהכא הא אית לי' מחיצות ומדאורייתא רה"י הוא ורבנן הוא דאתאו' בי' ובלחי משהו לא גזרי. ולא מסתברא למימ' ה"ה דלאו מילואו אסו' ומלואו דקא אמרי משום חצר דאפי' מילואו שרי ואע"ג דגבי חצר וקרפף אמרו מילואו והתם לחי לא מהני מלואו דחצ' וקרפף עד דאיכא פסין מלואו קרינן לה מילואו דמבוי כי אית לי' לחי תו לא קרינן לי' מילואו וכן אמר הרשב"א (שם שער א' ב') היה נפרץ המבוי לצידי רחבה או חצר ונפרצה החצ' כו' אסו' כו' ולפיכך אסו' עד שיעמד לחי או קורה בין המבוי לבינה ולהריטב"א דאמ' לאביי אליבא דרש"י משום דאית לי' גיפופין דיוי' הנראין מבפנים וג פופי חצר דנראין מבחוץ והכל רואין שהוא פתח לחצ' ולא לרה"ר הכא נמי כי אמרינן לחי מהני בשאין נכנסין כותלי המבוי לחצ' דאית לי' גיפופי החצ' הנראין מבחוץ הא נכנסין כותלי המבוי לחצ' דלית לי' גיפופי חצר אסו'. מיהא אית לן למימ' דטעמא לאו משום גיפופי חצר אלא בדאית לי' לחי מבפנים דמפסיק בינו לחצ' תו לא גזור בי' משום מפולש לרה"ר אבל בדלית לי' לחי מבפנים ואפי' באין נכנסין דקי"ל נראה מבחוץ נדון משום לחי אחמו' בי' רבנן בנפרץ לצידי החצ' או זה כנגד זה דלא תהני לי' נראה מבחוץ כיון שהעומד במבוי רואה פי לוש מכאן ומכאן והשתא בדאית לי' לחי אפי' בנכנסין שרי. וכן משמע מדברי הרב בעל הטורים דקמיירי בנכנסין וקאמ' מילואו ומדלא אסרי אלא מילואו ש"מ איתא לדהרב בעל הגהות סמ"ק דאמ' מבוי שנפרץ לחצ' סתומה מצידו האחד ומצידו הא' לרה"ר א"צ אלא לחי וקורה מב' ראשיו דאפי' נפרצה חצר כנגדו לרה"ר אמרת לחי משהו שרי ולא מבעיא סתומה והא דחצ' מותרת. אמר הריא"ז לא אמרן אלא נפרץ המבוי לאמצע והוא נפרצה זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה או לצידי החצ' אף החצ' אסורה ולדידי' הא דתני' חצר שהרבים נכנסין בזו בזה שלא כנגד זה והיינו דאקשינן ולרבה הא דרב במאי מוקי לה בזה שלא כנגד זה דאי בזה כנגד זה חצר נמי אסורה. אבל הריא"פ והרמב"ם וכולהי רבנן אמרי חצר מותרת בכל מקום. ואע"ג דאוקמוה להא דרב בזה שלא כנגד זה ולטלטל מ"מ סתמא דמתני' דאפי' בזה כנגד זה מותרת. נהי דמדרב ליכא למשמע הלכתא מיהת הכי הוי. ולא מיבעיא להנך אוקימתי דרב משום פילוש אמר ובזה כנגד זה ורב האמר חצר מותרת. ואפי' נפרץ לצידי החצ' דמבוי אסור משום דמשוינן להו כמבוי ארוך מ"מ לגבי חצר לא גזיר דבלאו מבוי ודאי הוה שרי לכ"ע דהא זה שלא כנגד זה הוא ומבוי לא מיגרע לה אבל מבוי דבלאו חצר הוא אסור החצ' לא מעלי לי' ולא מיבעיא להר"י דאוקים לדרב בלצידי החצ' ורב האמ' חצר מותרת וכן אמר הרשב"א (שם) ואם לא נשאר לצד המבוי מן הצד האחד צריך שישאר שם פס ד'. והא היינו לצידי החצ'. וכן אמר בחצר של יחיד דחצי מותרת:

אמר הר' מרדכי ואע"ג דהיום נפרץ לחצ' לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה דרב לטעמי' דלית לי' שבת הואיל והותרה הותרה בכל גגות גבי מחיצות חצירות שנפלה ולרבינו לכולהי רבוותאי דאמרי התם הלכתא כשמואל ה"נ אי איפרץ בשבת שרי והרב בעל הגהות הרא"ש אמר א"נ נפרצה בשבת ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה אלא בכותל שבין ב' חצירות דחד תשמישא הוא אבל מבוי וחצ' לא והרב בעל בי מייתי לד מ"ס ישן של הר' מרדכי ואנן לא ידעינן בה טעמא מ"ש הכא ומ"ש התם אלא