גאון יעקב עירובין מב

באמצע וזה שלא כנגד זה אערבו קאמרי דאי ר' יוסף אף בשערבו ל"ש אלא לאמצע ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דרב ששת לא אתא אלא לאסבור' מלת' דרב דס"ד דרב אפי' בשלא עירבו ודר"י פליג בתרתי ואתא רב ששת וקאמר דרב בשעירבו ודר"י אי בהכי ניחא אי בהכי ניחא. והשתא דכ"ע נראה מבחוץ נדון משום לחי וכדאסקינן הלכתא בפירקן וכדאמ' רב הונא תלמידי' דרב ורבה בר עולא ור' ביבי וקושיון דולרבה כולהי סוגי' כדתרגמינא אליב' דהר"י בעל התוס' דאינהו פליגי ומוקמי לדרב ברש"י אליבא דרב ששת. ואף הרז"ה והראב"ד ס"ל הכי דהא אינהו נמי דרב משום פילוש מוקמי לה:

דף ח אבל כלה לצידי רחבה אסור. פירש"י אפי' זה שלא כנגד זה משום דהו"ל כמבוי עקום. וקשי' מי דמי התם פיתחא דהאי מבוי ודהאי מבוי במילואו לרה"ר. הכא א"נ מבוי ורחבה כחדא מבוי נינהו הא אית לי' גיפופי ועומד מרובה על הפרוץ דכולהו סוגיין בעומד מרובה על הפרוץ להאי גיסא דלרה"ר ולהכי חצר מותרת כדאמ' הרשב"א (בעבודת הקודש שער א' י"ד) ומדאסרינן לי' ש"ר מבוי מפולש לרה"ר אפי' לרב דאמ' הלכת' כת"ק ועושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן בעומד מרובה על הפרוץ מכאן ולחי או קורה מכאן הואיל ובקעי בה רבים אינו נית' בכך מידי דהוה אפירצת מבוי בצדו לר' הונא דאמ' בד' ואע"ג דעומד מרובה ואפי' לרב חנין בר רבא דאמר ביו"ד מודי היכא דקבקעי בה רבים ומפולש נמי הא בקעי בה רבים. ואע"ג דאשכחן עומד מרובה על הפרוץ דעדיף מצוה"פ דהא בד' רוחות בחצ' עומד מרובה מהני כדתנן כל פירצה שהיא בעש' אמות מותרת ותנן ולא יהו פרצות יתירות על הבנין הא בנין יתר למר ולמר אפי' בנין כפירצה מותרת ואלו צוה"פ בפרוץ מרובה א"ר יוסף דלא מהני בפירקין בשמעתי דצוה"פ. צ"ל בב' רוחות צוה"פ עדיף ובד' רוחות עומד מרובה עדיף ודירושלמי מסייע לן דאתמר מבוי שנפרץ מכנגדו בד' מצידו יות' מיו"ד והאי מכנגדו דירושלמי מאי מכנגדו אילמא מראשו חדא מ"ש מצידו דאמרינן פתחא הוא מראשו נמי נימא פתח' הוא כדאמרינן הכא בפירקין אדרב חנין בר רבא ותו הא איתמ' התם מבוי שיש לו ב' פתחים נותן קורה באחד מהן ומתיר והיינו מראשו אלא לאו מכנגד הפתח בדופן האמצעי שכנגד הפתח דהו"ל מפולש דאע"ג דפליגי במצידו במפולש כנגדו דכ"ע דבד' ואע"ג דעומד מרובה דומיא דמצידו ש"מ. ואע"ג דחצ' ניתרת בעומד מרובה מצד אחד כדאמ' הרשב"א (עה"ק שער א' י"ד). מבוי חמיר. תדע דחצ' אמר הרשב"א או עומד מרובה מצד אחד או צוה"פ ואלו במבוי מפולש אמר הלכתא כחנניא דבעי דלת וכ"ת א"ה איפרך ק"ו דרב הונא ברי' דרב יהושע דעומד מרובה ברוח רביעית מתיר במבוי ק"ו מחצ'. מה לחצ' שכן רוח שלישית נמי מותרת בעומד מרובה תאמר במבוי שאין רוח שלישית נתרת בעומד מרובה אף אתה לא תתיר רוח רביעית תריץ אם אמרת ברוח שלישית שאין לחי וקורה מתיר בה. תאמ' ברוח רביעית שלחי וקורה מתירין אותה א"נ הכא היא הנותנת הואיל והתרת בו לחי וקורה ברוח רביעית שכנגדה לא התרת אף רוח שלישית בעומד מרובה תאמ' בחצ' שלא התרת רוח רביעית אלא בפסין תתיר רוח שלישית בעומד מרובה:

וכן להרשב"א דאמ' במבוי בעי דלת וצריך תירוץ:

ומבוי מפולש לרה"ר שעומד מרובה מב' רוחות ודאי מהניא וכן אמר הרשב"א (שם) בחצי הפרוצה מב' רוחותיו לרה"ר ואין צ"ל בשיש לה צוה"פ מכאן ומכאן או עומד מרובה מכאן ומכאן שאין רגלי הרבים אוסרות במבואות ובחצירות בכיוצא בזה. וחצ' מפולשת דתנן רה"י לשבת אוקמה הרשב"א (שם י"ג) בעומד מרובה או צוה"פ מכאן ופסין מכאן שאין רה"י עד שיהא לו ג' מחיצות. וכן בחצ' שנפרץ לה מבוי מפולש במילואו ונפרצה כנגדו לרה"ר אמר (שם י"ד) שצריך עומד מרובה או צוה"פ לצד רה"ר ולצד מבוי או משהו מכאן ומשהו מכאן או פס ד' מרוח אחת.