גאון יעקב עירובין תכז

דף צ"ט:

הא הוציא כו' בבמה אשה קא פריש ואזיל ואם יצאה חייבת או אם יצתה פטורה וכן באיש משום דהתם איכא פטורי ואיכא חיובי וקנחית לאשמעינן הי חיובי והי פטורי אבל הכא לא נחית להכי וקא מיפלגי הני תרי לישני מר סבר מדלא פריש לית לן למימ' גזירה דלא תנינן לה ומדאסר אלמא מדאורייתא אסיר דאי מדרבנן הו"ל לפרושי ומשני מי קתני חייב וליכא למשמע מינה:

(כאן חסר) אנן דקי"ל כרבא דדרך עליו חייב ה"נ הוציא חוץ לד"א חייב הלכך הני נוסחי דהרמב"מ דכתבן פטו' קשיין כדאמר ה"ה:

דרך עלי' הרמב"ם כרש"י:

לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר הא דאמ' הרא"ש בבמה אשה הכא דכ"ע הרי הוא ככרמלית לא אמרן אלא למ"ד מלאכות שאינה צריכה לגופה חייב עלי' כר' יודא וברה"י וברה"ר חייב חטאת וכרמלית פטו' אבל אסו'. אבל למאן דס"ל הלכתא כר"ש דמלאכה שאינה צריכה פטו' עלי' הכא דברה"י ורה"ר פטו' אבל אסו' וכרמלית לרבא מות' וכדאמ' הריא"פ דהא דאמר רב יוסף השתין. ורק חייב לר' יודא אבל לר' שמעון כיון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא פטו' אבל אסו' ושיכבא דדיוקרת דהמצניע דא"ל ר' יוחנן אחוה דמר ברי' דרבינא לר"נ בר יצחק כמאן כר"ש אימר דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא מיהא איכא אלמא לר"ש נמי אפי' כרמלית אסו' אימא כאביי ס"ל ור"נ ב"ר יצחק אהדר לי' דאפי' ר' יודא שרי משום כבוד הבריות א"נ סבור הוה דשרי אפי' לרה"ר והיינו דאהדר לי' מי קאמינא לרה"ר לכרמלית קאמינא מכלל דאיהו סבר אפי' לרה"ר שרא והיינו דאמ' הרב בעל הטורים לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר ואלו בכרמלית לא קאמ' ואזדא לטעמי' דאמ' במכבה את הנר לצורך חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסו' כר"ש ואף הרשב"א לא אמר אלא רה"ר ורה"י ולרמב"ג דאמ' הלכתא כר' יודא דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כרמלית ודאי אסו' דמ"ש מכולהי הוצאות דאסירי בכרמלית:

אע"ג דלא תפיק בה כו' לא מתנינן בכלים ר' יודא מטהר דהוי דלא כמאי דס"ד ולא כמסקנא דר' יוחנן דלמאי דס"ד לא הפיך הוא דקשיא לי' ואי איתא הפיך נמי תיקשי אלא מתנינן ר' יודא אומ' אם הפיך בה טמא לא הפיך טהו' כדאיתא הכא ולמסקנא דר' יוחנן ר' יודא מטמא מכל מקום ובפירושי הר"ש והרמב"ם כתב ר' יודא מטהר ואמר הר"ש והכי מסקנא דעירובין וט"ס הוא והרא"ש נמי אמר התם ר' יודא לא חשיב רוק משקה וצ"ל דלא מתנו הכא אע"ג דלא הפיך וכדבעינא למימ' קמן ובפירושי הרמב"ם טעמא דר' יודא דמטהר משום דלא ניחא לי' דליגע ואי איתא מה ענין לשבת:

אע"ג דלא הפיך בה. קסבר מדלגבי הכשר לאו משקה הוא לגבי שבת אפי' מדרבנן שרי והיינו דלא אוקמוה למתני' מדרבנן:

להרמב"ם דאמר גבי טומאה היפך טמא לא היפך טהו'. גבי שבת נמי היפך אסו' ומדברי הר' יונתן נלמד דאפי' חטאת חייב דאמר הר' יונתן ואע"ג דאמרינן הוציא כלי בפיו כו' פטו' התם אין דרך הוצאה בכך אבל רוק דרך הוצאתו בפיו ומחייב חטאת כדאמרינן בעלמא אם היה שבת והוציאו בפיו חיב ולרבינו קשיא לן מאי דוחקי' דר' יוחנן לאחלופי שטתא לימא כיון דאפיק חייב בלא אפיק גזור בי' רבנן ומאי לא יהלך דקתני מדרבנן ואי מתני הכא כהרמב"ם שפיר דמי והרמב"ם לא אייתי לדר' יודא בהלכותי' אלמא קסבר אפי' אפיך בי'