גאון יעקב עירובין תכג
Gaon Yaakov Eruvin 423 · גאון יעקב עירובין · free full Hebrew text
Open in the reader →מתוקמא מתני' כרבה ומתניתא דאביי דמפלגא בין תוך ד"א לחוץ לד"א לית הלכתא כוותה ואסקופה כרמלית שאינה נדרסת מ"מ אסור כיון דלא קי"ל כבן עזאי ואפי' באסקופה ארוכה מהא דגבוה שתי קומות ואוקימתא דאביי אידחיא קם לי' הרא"ש בשיטית' והרמב"מ אמר הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה"ר ומקצתו בידו חוץ לד"א הופכו על הכתב תוך ד"א גוללו אצלו והא ודאי הלכתא היא דא"נ דאביי אדחיא כהרז"ה הנ"מ באסקופה דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י אבל בכרמלית דעלמא דליכא למיחש להכי שרי ואמר ה"ה משמי' דהרשב"א דוקא כתבי הקודש אבל שאר דברים מכי נחו אסור אפי' תוך ד"א ורבן אלי' אמר הרשב"א נמי לא אמר אלא באסקופה דבספר סמכינן אבן עזאי וכו' ולהריטב"א דאמרן אפי' בכרמלית דעלמא וקמה רה"ר נמי דחיישינן תוך ד"א ברה"ר אטו חוץ לד"א מיהא אי קאי בכרמלית וקמה רה"י או ברה"י ונפל לכרמלית דליכא למיחש להכי שרי ובאסקופה הנדרסת אימא מודי הר"מ ולא חש לאיתויי דפשיטא היא:
ואיכא למימר קסבר הרמב"מ אסקופה רה"י הנדרסת אסורה. ושמיע לי' מדאותבי' רב ספרא לאביי בפירקין דאמר שבות דמקדש במדינה לא התירו והתנן היה קורא בספר על האסקופה כו' ואהדר לי' ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית ורב ספרא האי במאי מוקים לה אי כרב יודא דאמר רישא ר"ש וכי מדריש קא מותיב לי' ר"ש הא בהדיא שרי שבות משום כתבי הקודש וכי קאמר אביי לר' יודא אלא לאו כרבה מוקים לה ואסקופה נדרסת קא קשיא לי' דשרו רבנן אפי' שבות דמקדש במדינה ואהדר לי' אביי ולא אקימנא בכרמלית הא אסקופה נדרסת אסירא מיהא לא מסתבר כלל למיסר אסקופה נדרסת:
והרמ"א דאמר בשאר דברים אפי' נפל לכרמלית ואגודו בידו אסור הא ודאי ליכא למשמע ממתני' דא"נ ספר דוקא תנן אבל שאר דברים לא. אימא הנ"מ באסקופה כרמלית משום דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י דרך אסקופה אבל נפל לכרמלית מנא לך ולא מיבעיא לדידן דס"ל בשותה כרבא דלא גזר בכרמלית. ואי תימא הכא איכא למיגזר טפי הא מנא לך ומסיפא דקתני ספר לא תפשוט דבשאר מילי אפי' לא נח וכדאמר הרב בעל מ"א דאימא ספר פלוגתא דר"י ור"ש קמ"ל וקמ"ל לר"י בנח אפי' ספר הופכו ולרבותינו בעלי התוס' דדייקי מדאמר אביי והא אוקימנא באסקופה כרמלית דאפי' שבות נמי ליכא ש"מ בשאר מילי נמי לא חשו ואע"ג דבעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר ובמחטו דבבגדו גזר אביי התם איכא למיגזר טפי. אית לן למימר הא דפריך ניחוש דלמא מעייל מרה"ר לרה"י ומוקים לה באסקופה ארוכה או כבן עזאי לאביי הוא דפריך דס"ל התם אפי' בכרמלית משום דאיכא למיגזר טפי כולה חדא גזירה היא ה"נ איכא למיגזר אי שרית ליה למיגלל אפי' באסקופה כרמלית אתי למישרי נפל כולי' ואפי' לביתי' דגזירה קרובה היא אבל לרבא דאמר התם כרמלית שרי דאפי' בהא לא גזרינן גזירה לגזירה ה"נ לא גזרינן אי גליל אצלו יקאי באסקופה כרמלית אטו נפל כולי' ומעייל לרה"י דהו"ל גזירה לגזירה גליל אצלו לאסקופה אטו נפל כולי' ומעייל לאסקופה ונפל כולי' אטו נפל כולי' ומעייל לביתי' רה"י והשתא לדידן דקיי"ל בעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר כרבא. ה"נ באסקופה כרמלית אפי' באסקופה קצרה ואפי' לרבנן דבן עזאי אגודו בידו שרי ובכתבי הקודש דאיכא בזיון קודש ובשל סופרים איכא לאקולי וגדולה עזו אמר הרשב"א דסמכינן בכתבי הקודש אדבן עזאי דלית הלכתא כוותי' בעלמא אנן נימא דלרבא שרי וצריך תירוץ:
הא דדחי הרז"ה לדאביי מהא דב' קומות למאן דמפליג בין ספר לשאר מילי אימא האי דב' קומות נמי חששא קלילא הוא והכא משום בזיון כתבי הקודש באסקופה ארוכה דליכא אלא חששא קלילא לא גזור בי' רבנן: