גאון יעקב עירובין תכא

לרבי או תלתא מכולהי לרבנן סגי והכי אורחא דתלמודא וה"ה דהו"מ לאקשויי מתניתא דרב כהנא גופה אלא מדרב חסדא עדיפא לי' לאקשויי דאמר בהדיא ג':

אי רבי אימא סיפא בלא רב נמי קשיא מה נפשך אי מחד גברא גבין ל"ל לבדוקי כל צבת בתלתא תפילי. סגי דאיתמחי גברא ואי מתרי תלתא זבין אפי' רביעי וחמישי נמי:

ב:

במאי אוקימתא כו' ללישנא קמא דרש"י מאי כש"כ דאוושא מלתא:

לת"ק דאמר מכסן ליכא איסור שבת כלל ומהי הוי כש"כ. בנו מאי בעי התם אמר הריטב"א לא משום שא"א לעשות לו בשדה דברים האמורים בפרשת תוכחה דהא קי"ל שמחללין עליהן את השבת והיכי פליג ת"ק אהא אלא כגון שאויר השדה קשה לו וצריכין להביאו לעיר ע"כ. ובירושלמי אמרו מתניתן בתינוק של סכנה ומותיב אם בתינוק של סכנה יביא ביד ושנו ביכול להביאו דרך היתר ואיכא למימר רבנן דהתם לטעמייהו דלא אייתי פלוגתא עלי' דר"ש כלל מיהא אפילו לתלמודין אימא לרבנן בבנו נמי פחות פחות מד"א ואפי' בתינוק של סכנה כוון דלדידהו הא עדיפא ונותנן לחברו הו"ל לגבי' נותנו לחברו יכול להביאו דרך היתר א"נ ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"ש אלא בתפילין אבל בבנו דסכנה היא מודו וכן בנו ד"ה היא ומ"מ מתני' בשל סכנה וכדאוקמא בירושלמי והיכא דליכא סכנה צריך תירוץ:

ר' יודא אומר נותן כו' פליגי בה רבנן הרמב"נ אמר הלכתא כת"ק ואפי' לצורך תפילין פחות מד"א אין נותנו לחברו לא ולא מיבעיא לדבר הרשות והרז"ה אמר הלכה כר' יודא ומינה דהלכה כר"ש וכן אמרו משמי' דהראב"ד והרמב"מ אמר אם מתירא מפני הליסטים מוליכן פחות פחות מד"א או נותנן לחברו וגדולה מזו אמר הרמב"מ (פ' י"ב מהל' שבת) מותר לעקור חפץ ונותנו לחברו כו' אפי' בדבר הרשות משמע ואמר לה הראב"ד לא התירו אלא בשעת הדחק ואתחזיא לן דמודי הרמב"מ להראב"ד ולא אמר אלא בשעת הדחק ואפי' לר' יודא דמתניתין לא אמר אלא בשעת הדחק וכדאמר ה"ר יונתן כגון שיש אדם צמא כו' ול"פ ר"י ורבנן אלא בתחומין אבל שלא בשעת הדחק ל"פ דאי הרמב"ם אפי' לדבר הרשות ושלא בשעת הדחק אמר הא דאמר המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ואם מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות מד"א נותנן לחברו מכדי זוג זוג אי לאו משום בזיון תפילין לא שרי דאי איכא למיחש לקמיע אסור כדאמר רבא ותנן לא יצא האיש בתפילין ואמרינן בשלהי פ"ק דיו"ט היכא דמינטרי אסיר ונותנן לחברו אפי' לדבר הרשות שרי ומאי אריא מפני סכנה בלאו סכנה נמי נותנן לחברו ואי ליכא חברים מכניסן זוג זוג ותו דאמר או פחות מד"א או נותנן לחברו ופחות מד"א ודאי לא שרי אלא בשעת הדחק והו"ל למימר נותנן לחברו ואם אין חברים מוליכן פחות פחות מד"א ותו אי הרמב"מ אפילו לדבר הרשות קאמרי. שבקת רבנן ועבדת כר"י דאפילו ר"ש נמי לא שרי אלא משום בזיון דתפילין כדאמרינן נותנן לחברי' עדיף:

לר"ל משום לוי סבא הא דתנן בור של יחיד וכו' וכל הני מתנייתא דתנו בבור ובגשמים ובנהרות כולהו דלא כר' יודא:

כדתנן המוציא החי במטה כו' ורבנן דאמרי לא תהלך קסברי התם נמי פטור אבל אסור ובתחומין נמי אע"ג דתחומין דרבנן אסרי לי' רבנן ור"י בהוצאה דאורייתא גזר בתחומין דרבנן לא גזר ורב יוסף דפליג אדרבה ואביי ירדר אפי' לר"י אסרי רבנן: