גאון יעקב עירובין תיז

ובל תוסיף הוא דקשיא ליה וקשיא לן הא לעבור שלא בזמנה דכ"ע בעי כוונה ואשה דפטירא כשלא בזמנה דמי והכא הא לאצולי קא מכוונה וכ"ת קסבר רש"י הואיל וזמן דאיש הוא לא בעי כוונה מ"מ קשיא ותיפוק ליה דאי שבת לאו זמן תפילין הוא באיש נמי הא קעבר אבל תוסיף כדפרכינן א"ה לר"מ זוג א' נמי לא לאו משום דשלא בזמנה לעבור בעי כוונה כדאמרן אשה נמי שבת דשלא בזמנה היא בעי כוונה ומ"ש אשה מאיש וצ"ל ה"ק רש"י אי ס"ד שבת לאו זמן תפילין הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ואי לבשא להו בחול לשם מצוה עברא אבל תוסיף בשבת נמי לאו תכשיט נינהו אלא משוי וקאמר ודלמא ס"ל כר' יוסי דלית ליה בהא משום בל תוסיף וכי לבשא להו בחול לשם מצוה שפיר דמי בשבת נמי תכשיט נינהו והיינו דאותבי' אביי לר' יוסף דאמר נשים עם בפני עצמן הן (בפרק במה אשה) מהך מתניתא דמגו דהוי מלבוש לאיש הוה מלבוש לאשה מדהוה מצות עשה שהזמן גרמא אלמא משוי הוא דקשיא ליה ולאו משום בל תוסיף ורבותינו בעלי התוס' סברי דאשה במ"ע שהזמן גרמא לית בה משום בל תוסיף וכן אמר הרמב"ן וכן אמר הריטב"א הואיל ואנשים חייבין ומ"ד אין סומכות משום דאיכא חששא וה"ה בכל היכא דאיכא חששא קאמר והכא משוי הוא דקשיא לי' והיינו דקשו בה דלמא משום דהוי מלבוש לאיש ולא אמרו ה"נ חששא הוא דקשיא לי' חדא בשעה פורתא לא חיישינן לגוף נקי ועוד משום הצלה לא חשו ומשוי הוא דקשיא לי' אי אמרת בשלמא מ"ע שלא הזמן גרמא היא ואע"ג דנשי לא מנחי ולא מצו למיזהר בהו כדאמרן מ"מ הואיל ומדאורייתא מחייבי ואי לבשה קא מקיימא מצותה תכשיט דידה נינהו אלא אי אמרת מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מ"ע שהזמן גרמא היכא דאיכא חששא מחינן בידי' וכי לבשא בחול לאו מצוה קא מקיימא אלא איסורא דרבנן קא עבדא בשבת נמי לאו תכשיט נינהי אלא משוי ואמר ודילמא ס"ל כרבי יוסי דלא מחינן במ"ע שהזמן גרמא משום חששא והכא נמי אי מיתרמי איתתא כמיכל בת כושי לא מחינן בידה ואע"ג דכולהי נשי לא אזלי מגו דחזי לאשה חשובה חזו נמי לכולהי נשי מידי דהוה אשקין דבמה אשה דמגו דלרועים הוי תכשיט לכל אדם נמי הוי תכשיט:

שמעינן א' האיש וא' האשה מכניסן זוג זוג ואע"ג דקי"ל דלא כר"מ ור"י דאמרי שבת זמן תפילין ומ"ע שלא הזמן גרמא הוא מ"מ הא קי"ל כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות ואנן הא אמרינן ודלמא ס"ל כר' יוסי מכלל דלר' יוסי א"נ שבת לאו זמן תפילין אשה נמי מכניסתן זוג זוג ורב יוסף דא"ל לאביי הא דקתני א' האשה משום דס"ל שבת זמן תפילין ולא זמן גרמא בפרק במה אשה משום דס"ל לר"מ ור"י אין בנות ישראל סומכות כדאמרינן הכא אבל למ"ד רשות אשה מכניסתן לדברי הכל ואיכא למימר הא דאמרינן ודלמא ס"ל כר' יוסי דיחויא הוא דקא מדמי דלא תידוק מינה דשבת זמן תפילין אימא משום דרשות הו"ל תכשיט אבל למאי דמסיק אימא למ"ד לאו זמן תפילין ואפי' למ"ד רשות נמי משוי הוו כיון דלאו אורחיהו בהכי ומסתברא כדאמרינן מעיקרא וירושלמי מסייעא דאוקמוה להך דאשה כר"ג דתני טבי עבד ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים הוא עבד הוא אשה ש"מ למאן דשרי באשה לאנוחי תפילין בשבת נמי שריא וכדפרישן התם:

ש"מ מ"ע שלא הזמן גרמא כו' וכ"ת ממאי דר"מ ור"י סברי שבת זמן תפילין אימא שבת לאו זמן ואע"ג דזמן גרמא נשים חייבות הואיל ואתקש למזוזה כדאמר במי שמתו תריץ התם ס"ד קאמר אבל אסוקי הכי ליכא לאסוקי דהא אתקש נמי לתלמוד תורה בפ' והיה אם שמוע וכיון דאתקש הכי ואתקש הכי לא דרשינן בי' הקישא: