גאון יעקב עירובין תטז

הוא לאו מידי קעבד מאן דיתיב בסוכה אדעתא דרבנן קיתיב ואע"ג דלא כיון בהדיא כמאן דכיון דמי אבל תפילין לא שרו לי' רבנן תרי תפילין ולכווני דלא למיפק זימנין דמשתלי וקעבר אבל תוסיף אלא לאו אי לא בעי כוונה כוונה שלא לצאת לא מהניא ואית לן למימר כי אמרינן הכי למאן דאית לי' דאפי' לעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה ואע"ג דלאו זמן מצוה הוא ולאו מידי קעביד אמרת דעבר אבל תוסיף אע"ג דכיון שלא לצאת נמי קעבר אבל למאי דקיי"ל דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה בזמנו הוא דלא בעי כוונה היכא דכוין שלא לצאת אימא לא עבר כי היכי דלא יצא דהא חזינן דלעבור בעי כוונה לצאת טפי מדבעינן בלצאת אדאוקים בחדא פירוקא לצאת דכ"ע לא בעי כוונה ובלעבור קמיפלגי:

דלא כר"ע כו' וקשיא ולטעמיך דמתני' דלא כר"ע תירצת פסח מילה מאי איכא למימר והכתיב בה ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו:

מדלא מיחו כו' אלמא קסברי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא וקשיא אי הכי האי לא מיסו חיובי הוא מחייבא ותו מאי אירא מיכל בת כושי כולהי נשי נמי הא מחייבי בתפילין ש"מ מיהא אפי' למ"ד תפילין עצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות לא היו מניחות משום דלא מצו למיזהר בהו והיינו דלא אשכחן פלוגתא בהדיא אי נשים חייבות בתפילין אלא דכ"ע דלא מנחי ואפילו מ"ד מדאורייתא מחייבי והאי תנא הוא דאמר דמיכל היתה מנחת תפילין והיתה מחזקת בדין תורה ולא מיחו בה חכמים אע"ג דנשי לא מנחי דלא מצי למיזהר בהו איהי זהירא ואנחא ואי אמרת מ"ע שהזמן גרמא היא הוי מיחו בה ואפי' להר"י דלית ליה משום בל תוסיף מ"מ כיון דנשים אין סומכות דכל היכא דאיכא חששא אסרו רבנן במ"ע שהזמן גרמא ה"נ הוי מיחו בה ומשני כמאן דאמר נשים סומכות רשות ולא מחינן בידי' משום חששא:

הא דפסיקתא דאיתוה בתוס' אמרו כן בירושלמי ר' חזקיה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת שאול מיתו כו':

אלמא קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא. הא שמעתא דרש"י קשיא דרבנן דתוס' קשיא דרש"י קשיא דאמר דנשים בעשה שהזמן גרמא איכא בל תוסיף קשיא דהלני המלכה ודברירא דביתהו דר"מ הא ר"מ הוא דאמר אין סומכות והיכי למדה תורה הא נשים פטורות מת"ת דרבנן דתוס' קשיא חדא אי משום חששא מנ"ל לאשויי כולהי חששי אהדדי למיגמר חדא מחבריה חששא דתקיעה דמלאכה דרבנן היא וחששא דתפילין משום גוף נקי ודעולה לרגל ודסמיכה והא לא דמיין אהדדי אימא בהא חשו רבנן ובהא לא חשו ותו בת"ת נמי איכא חמש תפלות כדאמרי בעלמא כל המלמד בתו כו' וברורה היכי גמרא ותו התניא דבר אל ב"י וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות אלמא לת"ק מדאורייתא אין סומכות ואית לן למימר לר"מ ור' יודא נשים במ"ע שהזמן גרמא מדאורייתא אסירי אלא כי אסר רחמנא הנ"מ במעשה דמינכרא דומיא דסמיכה וגמרינן מינה תפילין ותקיעה ועליה לרגל וה"ה כולהי מצות דאיתנהו בהו מעשה דמנכרא לאפוקי סוכה אע"ג דלעבור משום בל תוסיף חשיבא מעשה כדאקשינן הישן בשמיני בסוכה ילקה למיסר נשי לא חשיבא מעשה דמנכרא דאימא בעיא למיתב הכא ואנן דומיא דסמיכה בעינן דמנכרא מעשה תלמוד תורה נמי עקימת שפתים להא מילתא לא חשיבה מעשה וצריך תירוץ:

ב:

אבל באשה לא פליגי כו' ודילמא ס"ל כר' יוסי כו' פירש"י דאין כאן בל תוסיף לרש"י תפילין לאשה נמי תכשיט נינהו