גאון יעקב עירובין תד

דבגדולה מיהת הא איכא גיפופ'. אלא שאני הכא כיון דנפל המחיצה כולה וכל אחת נפרצה במילואה לחברתה וניחא תשמישתה דהא בהא גזרינן דלמא מטלטל מאני דבתים נמי מחצר זו לחצר זו ולא שרינן לי' לטלטולי אלא בד"א ולא עד עיקר מחיצה כשמואל דלמא ממשיך ושמואל לא גזר דלמא ממשיך וכרב נקיטנא במאני דבתים אבל מאני דחצר אף מזו לזו מטלטלין כר"ש ואפי' עירבו והרמב"ן תפסי' חדא אי משום הא הו"ל למיגזר דלא לאפוקי מבתים להא חצר הפרוצה אבל למיסר לטלטל בתוכה מפני כלי הבית שמא יוציא אותן לחצר אחרת אינה משנה ועוד הרי אמרו בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שנפרצה כותל המבדיל ביניהן חצר מותרת וקרפף אסור והתם בדליכא גיפופי ולא אסרו לחצר שמא יוציא כלי בית מחצר לקרפף. ואנן הא דרמב"נ לא ידעינן הא דאמר הו"ל למיגזר דלא לאפוקי מבתים לחצר וליטעמך הריא"פ ורש"י רב דאמר אין מטלטלין היכי דמי אי בדליכא מאני דבתים דאפיקו לגוה מקמא דאיפרצה מאני דחצר אמאי אסירי הא השתא לא מפקא מבתים דלרב אסור כיון דלית לי' הואיל והותרה הותרה אלא לאו בדאיכא הנך דאפיקו מקמא הכי כדאמר הריטב"א וגזרינן משום הנך אמאני דחצר א"נ רב אמאני דבתים הוא דאמר וכדאמרי רבנן דתוס' ובכומתא וסודרא להרז"ה נמי אימא דרב בדאיכא מאני דבתים דאפיקו מקמא דאיפרצה א"נ רב בכומתא וסודרא והיכא דליכא מאני דבתים דמקמא דאיפרצה ה"נ דגזר דלא לאפוקי מבתים ומטלטלין מאני דחצר בכולה והא דאמר מקרפף שנפרץ לחצר אי לית לה גיפופי לחצר לא ידענא היכא משתריא וא"נ התם חצר מותרת כיון דקרפף אסור לא גזור כדאמר בגדולה וקטנה אע"ג דלקטנה לית גיפופי הכא דתרויי' שריין אוושי אינשי מהא ומהא ואתי לאפוקי מהא להא:

בעלמא פליגי רש"י ורבנן בעלי התוס' רש"י אמר הא דאין עושין אוה עראי בתחילה בשבת לא אמרן אלא בגג אבל מחיצות עראי שרי ורבנן דתוס' אמרו ל"ש גג ול"ש מחיצות אין עושין. קמו רבנן דבתרייהו בשיטתייהו ואפילו מחיצות עראי אסור והכא רב דאהדרינהו לאפי' רש"י מתרץ לטעמי' קסבר אסור לטלטל הסדין ורבנן מתרצי לטעמייהו משום דקסבר רב אין מטלטלין בה אלא בד' והאי גלימא למישרי טלטול הוא דאתי הו"ל מחיצה להתיר ואין עושין מחיצות עראי בשבת ושמואל דשרי לטלטולי עד עיקר מחיצה האי גלימא לצניעותא בעלמא הוא ולא הוי מחיצה להתי' ושרי כדאמרינן במי שהוציאוהו בעובדא דנחמי' בר חנילאי דמחיצות עראי דלא צריכי למישרא שרי ואיכא ביניהו סדין בתוך ד"א לרש"י אליבא דרב שרי לרבנן דתוס' אסור איבעיא לן להרז"ה דאמ' לרב נמי כיון שהותרה הותרה והכא היינו טעמא דרב כיון דאיפרצה מחיצה במלואה גזר דלמא ממשיך ואתי לטלטולי מאני דבתים לבר ממקום המחיצה והלכתא כרב למאי דקי"ל כרבנן דתוס' דמחיצת עראי נמי אסור הכא מאי טעמא דרב דאהדרינהו לאפי' משום טלטול כרש"י ואי איכא גלימא בתוך ד"א שרי אע"ג דהאי גלימא למישרי טלטול הוא דאתי מחיצה מי הוי מידי טלטול משום דליכא מחיצה דאיפרנצה במלואה הוא דאסו' דליבעי מחיצה מי שריא הא שבת כיון שהותרה הותרה אלא משום דלמא ממשיך ואתי לאתויי הוא דאסיר וכי איכא הכירא תו לא אתי לטלטולי והאי גלימא לאו מחיצ' שמי' אלא קורה בעלמא ושרי או דלמא להרז"ה נמי הכירא דמחיצה בעי ומצר גדולה שנפרצה בשבת לקטנה נמי שרי משום דלגדולה איכא הכירא דמחיצה והכא נמי אי פריש גלימא תלוי' אימא לא מהני וכיון דהכירא דמחיצה בעי אימא כמחיצה דמי ואסור:

מתני' חצר שנפרצה לרה"ר המכניס כו'. הא דפירש רש"י או במלואה או יותר מעשר ליתא דהא אוקימנא אי באבדה להם דרך