גאון יעקב עירובין מ

תדע דהריא"פ גופי' נמי קא סתים ולא פריש ואי משום דלא נקיט קרפף הא ודאי לא מכרעא אלא קסבר הריא"פ אביי ורב יוסף דקשיא להו דרב אדרב לית להו דרבה דאמר זה כנגד זה אסור וכדאמרו משמי' דרבינו חננאל דרבה ורב יוסף פליגי וקסברי דרבי יודא אפילו בזה כנגד זה שרי דומיא דמפולש לסרטיא כדאמרן ובלצדי לא אוקמוה דאי איתא פרוש קמפרש לה כדאמרן ואוקימנא אליבי' להא דרב בשלא עירבו ומשום דיורי החצר אבל עירבו שרי ואע"ג דמפולש דרך החצר לרה"ר אבל לרבה דאמר זה כנגד זה אסור ואוקמה לדרב יודא בזה שלא כנגד זה איכא לאוקמה לדרב אפי' בעירבו ובזה כגגד זה כדאמר ונפרצה כנגדו כנגדו ממש משמע ודרב אדרב לא קשיא דהא רב יודא בזה שלא כנגד זה אוקמה ורב ששת נמי לא פליג עלי' דרבה בהא ולאו הכי גמירא לי' אלא דמוקי לה לדרב דומיא דמתני' דחצר קטנ' דמשום דיורי החצר ורב היתר חצר קמ"ל וכן רבה בר עולא ורב ביבי מוקמי לדרב בהכי וה"ה דמצי לאוקמה בזה כנגד זה ומשום פילוש וחדא מיני' נקטי והא דפרישו לרבה אי רבה בר עולא ורב ביבי אית להו דרבה וקא מוקמי לדרב משום דיורי החצר במאי מוקמי לה בזה שלא כנגד זה דאי בזה כנגד זה דיורי החצר ל"ל תי"ל דאסור משום פילוש ואפילו עירבו ולא דמי למתני' לחצר קטנה וכיון דאיכא לאוקמה לדרב בהכי ודינא הכי הוא מייתי לה הריא"פ משמי' דרב:

ואף הרמב"מ לא שאני לי' לענין פילוש בין עירבו לשלא עירבו מדקא פסיק וקאמר במבוי שנפרץ במלואו לחצר כהריא"פ ואמר מבוי שכלה לאמצע רחבה של רבים ולא הי' מכוין כנגד פתח הרחבה ה"ז כסתום ואם כלה לצדי רחבה או לרחבה של יחיד אף לאמצעה אסור אלמא קסבר הרמב"ם הא דשאני לן בין עירבו לשלא עירבו לענין דיורי החצר ובסתומה הוא דשאני לן וכרש"י. והאי הא מייתי לי' בהלכות עירובין וכן הרשב"א לא מפליג לענין פלוש וכן הרא"ש וברי'. אבל הראב"ד אמר מסתברא אם יש דיורין ברחבה ועירבו בני הרחבה או בני החצר עם בני המבוי שהכל מותר בין באמצע בין מן הצד דהלכה כרב ששת דאמר דעירוב משוי להו חד מינא ומחיצות דהכא מהניא להתם. אלמא קסבר הראב"ד לרב ששת נמי ונפרצה חצר כנגדו דוקא קאמר משום דנפרצה חצר כנגדו מבוי אסור דהו"ל כמפולש לרה"ר. אלא רב ששת לענין פילוש לרה"ר הוא דקמפליג בין עירבו לשלא עירבו. דשלא עירבו הוא דאסיר משום פילוש לרה"ר אבל עירבו עירוב קערב להו אהדדי ומחיצות דחצר אהני למבוי וכ"ת בשלא עירבו פילוש לרה"ר ל"ל תי ל משום דיורי החצר דאסרי אמבוי. נ"מ לכלים ששבתו במבוי דמשום דיורי החצר מותר כר"ש דקיי"ל כוותי' ומשום רה"ר אין מטלטלין להו אלא בד"א א"נ קסבר רב ששת נראה מבחוץ נדון משום לחי ופתח ולגבי פילוש לרה"ר אחמור בה כדתרגימנא אליבא דרש"י ואנן נמי הכי קי"ל דנדון משום לחי ואפ"ה לצדי או זה כנגד זה אסור משום פילוש ואי תיקשי לך להראב"ד דאמר דלר' ששת בעירבו בכ"מ שרי שלא עירבו לאמצ' ושלא כנגד זה שרילצדי או זכ"ז אסו' אלא הא דאמרו רבה ורב יוסף ורב משרשיא אדרב יודא בעירבו אוקימנא לה ובערבו הא אמרת בכ"מ שרי תריץ ולטעמך רב ששת דאמר ערבו בכ"מ מותר דלא ס"ל בשלא ערבו לאמצע וזה שלא כנגד זה שרי לצדי או זה כנגד זה אסור דאי קסבר בערבו בכ"מ שרי ובלא ערבו בכ"מ אסור אלא כולהי אמוראי דמפלגי בה דלא כותי' ותו הא עד כאן לא פליג הראב"ד עלי' דהרמב"ם אלא בערבו אבל בלא ערבו מודי דמפלגינן בי' כדקמפליג בי' הרמב"ם ולישנא דמר הכי דייקא דקאמר מסתברא אם ערבו שהכל מותר משמע דהא דפלגינן בי' הוא בשלא ערבו ואלא רב דאסר משום פילוש לרה"ר ואוקמת לה בשלא ערבו לאו בנפרץ לצדי חצר או בזה כנגד זה דבלאו הכי בשלא ערב נמי שרי והשתא הא איכא לאוקמה דרב יודא נמי בשלא ערבו