גאון יעקב עירובין שצח

אמרו הלכתא כרב בהא. ותו הכא דלא אתי אלא למיתני' פלוגתא דר"ש ורבנן בחצר ומבוי שלא נשתתפו לר"ש רשות אחד הן ולרבנן כל אחד רשות לעצמו פתוחות זו לזו מאי בעי הכא אלא לא מתנינן הכא פתוחות זו לזו ומתנינן חמש חצרות פתוחות למבוי והכי תניא בתוספתא וקאמ' מאי לא ערבו חצרות בהדי הדדי דרך המבוי ומקשי מאי לא עירבו הא שיתוף קרינן לי' בכל מקום ודחיק ומוקים מאי לא עירבו לא נשתתפו והיינו דאמר ר"ח דאלו חצירות בהדי הדדי שיתוף קרינן לי' דמתניתין דעירבו בחצירות דרך פתחיהן קתני אבל הכא דרך מבוי שיתוף קרינן לי' ורש"י מתני פתוחות זו לזו ורב ה"נ דלא מתני כדלא מתני במתניתין ותלמודא אייתוה כדאיתני' קמי' וכי היכי דאייתוה למתניתין דהדר וקאמ' ר"מ היא כמאן דמתני והא דקתני הכא פתוחות זו לזו מלתא אגב אורחא קמ"ל דבעירבו חצירות אהדדי דכ"ע סומכין על עירוב במקום שיתוף ופירש להא דקשיא לי' ומאי לא עירבו אע"ג דחצירות דרך פתחיהן עירוב קרינן לי' בעלמא הכי קא קשיא לי' ומאי לא עירבו סתמא דלגמרי משמע ואי איתא לא עירבו החצירות זו עם זו מיבעי לי' ומדסתם ותני מכלל דלא עירבו כלל קאמר ומשני לא נשתתפו בשיתוף דמבוי כלל:

לימא מסייע לי' לר' זירא אמר רב דלא עירבו לרבנן כעירבו לר"ש דמי עירבו לר"ש טעמא מאי כדא"ר אסי מי גרם לחצירות שיאסרו בתים וליכא ולרבנן חצירות גופי' גרמו שיאסרו:

מהו דתימא כו' בתוס' ואע"ג דרבנן דג' חצרות גזרו וכן בברייתא דגג וחצר כו' ולדעתן אטו כולה מתניתא דתנו מילתא דתנן במתניתין או במתניתא אחריתי תיקשי לך וה"נ אשמעינן היא מתניתא דאפי' בלא עירבו אסרו רבנן מחצר למבוי דלא תימא הכא בעירבו אע"ג דשמעינן לה דעירבו מחצר לחצר נמי אסר ממתניתא אחריתי או ממתניתין ועוד אנן הא השתא לאו אליבא דרב קיימינן ואי ממתניתין דג' חצירות ה"א התם הוא דגזור הכא לא גזור דשמואל נמי הא התם ס"ל כרבנן דגזור והכא כר"ש ס"ל דלא גזר ולר' יוחנן א"נ ר' יוחנן התם נמי כר"ש ס"ל כרב מי לא צריכא לאשמעינן דלא תיפליג בהכי ור' יוחנן הא הכא ס"ל כר"ש דלא גזר ולא גרע דהכא מדהתם ותו התם הא עירבה אמצעית בהדי חיצונות ואי לאו לאפוקי מחצר לחב' למאי עירבה וכי מפקי מאני דידה אתו לאפוקי נמי מאני דחיצונה אבל הכא דבלא עירבו לא רגילי ולמאי דאוקמינן אליבא דשמואל ור' יוחנן דמאי לא עירבו לא נשתתפו אבל בתים דמצר עירבו אהדדי אפי' למאי דאסקינן הא דקתני וכלים ששבתו בחצר מות' לטלטלן בחצר לרבנן מחצ' לחצ' אפי' עירבו שרי ולא גזור ומחצר למבוי אפי' לא עירבו אסו' וגזירה דמאני דבתים לית להו אלא הא דתניא בחצר ומרפסת דבלא עירבו כולהי חדא רשותא נינהו הא עירבו לא מני וצריכא למימ' תרי רבנן נינהו ורבנן דהכא בהא כר"ש ס"ל דלא גזר בעירבו אלא היכא דשרי בכל גווני שרי ושמואל נמי בהא כהנך רבנן ס"ל ודחיקא לן למימ' הכי ורבותינו בעלי התוס' נמי לא פרישו אלא למאי דס"ד דכי פליגי רבנן הנ"מ היכא דעירבו אבל למסקנתא לא ואיתחזיא לן למאי דס"ד דלא עירבו אפי' מחצר למבוי שרי אלא הא דקתני אסו' למבוי בעירבו ובחצ' עירבו נמי שריא אבל כי אשמעינן משנה יתירה דלמבוי לא עירבה נמי אסו' גלויי גליא דרישא נמי הכי קתני ולא נשתתפו ובין שעירבו בין שלא עירבו אסו' למבוי וכלים ששבתו בחצר ולא נשתתפו ולא עירבו מות' לטלטלן בחצר וממילא משמע לי' כיון דלא שרינן לחצר אלא כלים ששבתו בחצר וכי עירבו האיכא כלים ששבתו בבית ואיכא למיגזר דלמא אתו לאפוקי מאני דבתים אלא בלא עירבו ולמבוי אסו' אפי' בלא עירבו דאי מרישא ה"א מבוי דאסו' בעירבו וחצר אפי' בעירבו שרי קמ"ל