גאון יעקב עירובין שצה

וממנו בקרפף אחר או לגג יתר על ב"ס למר וב"ס למר מותר וכלים ששבתו בבית להוציאן לקרפף אם הבית והקרפף של אחד פליגי בה רבנן ואייתי להו הריטב"א בפ' עושין פסין ורש"י אסר התם ומדקאמר הרמב"ם אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת וכו' או לקרפף אא"כ ערבו אנשי כל המקומות כו' ש"מ דעריבו אפי' לקרפף שרי וה"ה בית וקרפף דחד:

אמר רב הלכה כר"ש הריטב"א אסברה לן טעמי' דרב וטעמי' דשמואל. טעמי' דרב בשלש חצרות לא גזור דאשה בקיאה בכלי' וכלים דידה בכלים מחברתה לא מיחלפא ומידע ידעה בכלים דידה דערבה בהדה שרי ודחברתה דלא ערבה בהדי האי חיצונה אסיר' טעמי' דשמואל התם דכולהי כלים דבתים נינהו גזור הכא כלים דבתים בהדי כלים דחצר לא מיחלפא א"נ התם משום גזירה מבטלין היתירא דאתי ע"י עירוב הכא דהתירא לאו ע"י עירוב אתיא לא מבטלינן משום גזירה וקאמר שמואל ר"ש לטעמ' דלא גזר אפי' התם ולא מיבעיא הכא ואיהו בדהכא ס"ל כר"ש בדהתם לא ס"ל כוותי' ואנן אית לן למימר עוד טעמי' דרב הכא עירובי כולהי הא מערבי וטלטולי בהדי חברי' נמי משכח שכיחא וגזור בי' רבנן התם חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר ועירבה האמצעית עמהן ושתים החיצונות לא עירבו לא שכיחא ולא גזור בי' רבנן טעמי' דשמואל מלתא דעבוד רבנן לכולהי חצרות דכלים ששבתו בבתים אסורין וששבתו בחצר מותרין מידע ידעי ומיזהר זהירי בהי דלא לאחלופי התם דליתא אלא בכה"ג לא זהירי ואתי לאחלופי א"נ התם סברא דעירובה מהניא אף למאני דהאי חיצונה וקיימי בחצר דידה לאפקינהי לחצר דהאי חיצונה כי היכי דמהניא עירובה למאני דידה דחצר דידה ודחברתה עירבוה משוי להו כחדא חצר וכמאן דאיתנהו בהאי חיצונה דמי. אבל הכא דבלא עירוב לא מחלפי מאני דבתים במאני דחצר:

בכומתא וסודרא ומשום כומתא וסודרא דאיתנהו בחצר לא גזרינן אמאני דחצר דלא שכיחי כולי האי אבל עירבו דשכיחי כולהי מאני דבתים גזרו:

ב:

ת"ש אנשי חצר ואנשי מרפסת כו' וממתניתין דתנן כל שגבוה יו"ד למרפסת פחות מיכן לחצר לא תיקשי במאני דחצר ליסתר כולהי הא חצר ומרפסת רשות אחד הן דאימא מתני' במאני דבתים. טעמא דלא עירבו הא לא אע"ג דבהדי ערבו קתני בד"א בעירבו קאמר מדיוקא משום דאימא רישא אמאני דבתים וקאמר בד"א בעירבו ואמאני דבתים אלא סיפא קשיא לי' דקתני אבל לא עירבו רשות אחד הן האי לא עירבו בד"א בכלים ששבתו בבתים אבל בכלים ששבתו בחצר מיבעי לי' מכלל דבעירבו אפי' כלים ששבתו בחצר נמי לא:

בתוס':

דלשמואל דוקא ארישא קאי וכו' וה"ק בד"א בעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כל שגבוה יו"ד למרפסת דאפי' במאני דבתים שרו דלדידהו בשלשול ולחצר בזריקה וחצר אפי' במאני דחצר אסירא דלמא אתו לטלטולי מאני דבתים אבל לא עירבו וליכא מאני דבתים כולן רשות אחת ושרו בני חצר לטלטולי מאני דחצר אע"ג דגבוה יו"ד ובני עלי' דלא מצו לטלטולי מאני דמרפסת להתם לא יטלטלו כלל דכי לא עירבו מאני דעלי' ודאי אסיר בני דעלי' גופי' אסרי אהדדי וסיפא דפחות מיכן לחצר לא שאני בין עירבו ללא עירבו דאידי ואידי לחצר ולא לעלי' ובעירבו אפי' מאני דבתים ובלא עירבו יטלטלו מאני דחצר אבל בני עלי' דלא מצו לטלטולי אלא מאני דעלי' אסורין ודחיקא מלתי' ולדעתן הא לאו מרבותינו בעלי התוס' הוא דקושיא מעיקרא