גאון יעקב עירובין שעז

סברי בביב חיישינן שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים ור' זירא לית לי' טעמא דשמא יאמרו וקסבר ראב"י ורבנן בזילוף קמיפלגי דראב"י סבר ל"ש חצר ול"ש ביב לא בעינן זילוף וכי תיימי שרי וחצר אע"ג דאריך וקטין וביב ד"א כיון דתיימי שרי ורבנן סברי ל"ש חצר ול"ש ביב בעינן זילוף וחצר ד' אמות על ד"א בעינן וביב משום דלאו בר זילוף אסור ודתניא חצר שאין בה ד"א כו' רבנן היא וקאמר רבה טעמא דזילוף דבחצר דכ"ע בעינן זילוף ור' זירא קאמר טעמא דתיימי דלראב"י בחצר נמי לא בעינן זילוף ומתני' כוותי' והלכתא כוותי' ואביי כי הוי דייק למתניתא דבד"א אכתי לא שמיעא לי' הא דרבה ור' זירא וסבר כר' זירא דרבנן זילוף בעי דניחא לי' דלא ליפקי וקשיא לי' ימות הגשמים ואהדר לי' רבא טעמייהו דרבנן משום שמא יאמרו ודכ"ע בביב היכא דתיימי דליכא קלקול כולי האי אי לאו משום שמא יאמרו א"נ בחצר בימות הגשמים דליכא קלקול כלל שרי ור' זירא הא מתניתא דבד"א כראב"י מוקים לה ואעוקה א"נ אפי' תימא כרבנן ובימות הגשמים דכולהי חצרות שרי וליכא קלקול אפי' בכוריים שרי אפי' בדלא קפיד הכי והכי אבל בימות החמה דחצרות פחות מד' אסירי וטפי מסאתים איכא למיחש לקלקול לא שרי רבנן אלא בדניחא לי' דלא ליפקי כי היכי דתתזלף וכדאמרן ורבא אע"ג דאמר מתני' קשיתי' לר' זירא קאמר ולי' לא ס"ל אלא כרבה דביב משום שמא יאמרו הוא ורבנן ורבנן לא פליגי בזילוף ובחצר דתניא חצר שאין בה ד"א על ד"א אין שופכין ד"ה. והשתא הלכתא כוותי' דרבה דרבא קאי כוותי ואפי' תימא הלכתא כראב"י בביב דלית לן גזירה שמא יאמרו וביב ד"א שרי בחצר אריך וקטין בעי עוקה כרבה דאפי' ראב"י מודי בהא והרשב"א. (עה"ק שער ג' סי' ו') אמר וחצר פחותה מד"א על ד"א אינה מכלה סאתים בזילוף ושופכין בחוץ או סמוך ליציאתה והמים זוחלין מכחו ויוצאין לרה"ר ולפיכך לא יתן כל עיקר חוששין שמא יתן סאתים וכו' ואמר ד"א על ד"א שאמרו יש מי שהורה שצריך להיותן מרובעות שאם אינן מרובעות אין האויר שולט בו יפה ואין נבלעין סאתים מים בחצר וצריך עוקה ויש מי שהורה שאין צריך אלא כל שיש בה שיעור י"ו אמה משוברות מותר שאדם מזלף יפה סאתים שהוא מי תשמישו בשיעור זה ולזה דעתי נוטה וגבי עוקה אמר בד"א בימות החמה שאדם חושש לקלקול חצרו ואם אתה מתיר לו יחוש לקלקול חצרו ושופכו בחוץ או יקלחו מים בחוץ ויאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת כו' מדברי רבינו נלמד דלית לי' שיטתי' דרש"י ודקמו בשיטתי בכולהי סוגיין והכא לאו משום דאתעבידא מחשבתי' אלא היכא דשכיחא דנפקי מיא דחצר לרשות הרבים ואיכא קלקול חצרו כי קיימו בחצר חיישינן דלמא מפיק להו להדיא לרשות הרבים כי היכי דלא לתקלקל חצרו וחיישינן נמי לשמא יאמרו אפילו בחצר ואנן בכולהי סוגיין קא דייקינן אי עבידי דנפקי לרה"ר או מבליעי בחצר או בימות הגשמים דליכא קלקול וקאמר רבה טעמא דמתני' אדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום טפי לא שכיחי ולא גזרו בהו בד"א אדם רוצה לזלפן וליכא למיחש דילמא אתי לאפוקי להדיא לרה"ר בחדא כיון דלא נפקי לרה"ר ליכא למיגזר ברה"י גופי' אטו רה"ר ותו כיון דאיבלעי ומוזלפא וניחא לי' בהכי לא מפיק להו וכי נפקי לא שכיחא ולא גזור בי' רבנן והנ"מ ד"א עד ד"א דשליט בה אוירא שפיר ומובלעי בזילוף אבל אריך וקטין דלא שליט בה אוירא כולי האי חיישינן דלמא לא מבלעי בה ונפקא לרה"ר ואיהו נמי חייש לקלקול חצרו ואתי לאפוקי בהדיא לרה"ר ר' זירא אמר ד"א תיימו אע"ג דאריך וקטין ולא מזלפי שפיר מ"מ תיימי דלא חיישינן ותלי בפלוגתא דראב"י ורבנן דביב נמי כחצר דאריך וקטין דמי דלא שליט ביה אוירא וקמור וראב"י סבר מ"מ תיימו ולא נפקי וליכא למיגזר לא משום דלמא